הגיע לילה שלא הצלחתי להירדם בו ומפה לשם…סיימתי את הספר תוך 24 שעות.
אז כן, אני חייבת להודות שנרשמו כמה גלגולי עיניים וההתפתחויות היו מעט צפויות, אבל בכל זאת – לסיים ספר תוך יום, כשיושבים לי על הראש שני ילדים בלי מסגרות, זום בית ספר מקרטע והכנת ארוחות – זה חתיכת הישג. רוצה לומר – וואלה נהניתי!.

פופי וויאט עומדת להתחתן עם בן זוגה המושלם ד”ר מגנוס טאוויש. היא אוהבת את עבודתה כפיזיותרפיסטית ועל פניו הכל מתנהל לו על מי מנוחות (על פניו, כן?). עד שאחר צהריים אחד היא מאבדת את טבעת האירוסין שלה במהלך תרגיל כיבוי אש במלון. הטבעת הזו עוברת במשפחתו של מגנוס ונשמרה עד לרגע הנכון בכספת. לא נעים. אם זה לא הספיק, גם הנייד שלה נגנב בתוך ההמולה שנוצרה במלון. היא מוצאת את עצמה עומדת בלובי ולא יודעת מה לעשות. היא חייבת מספר טלפון לתת למלון למקרה שימצאו את הטבעת. היא מבחינה בטלפון נייד שנזרק לאחד הפחים בלובי. היא מחליטה לקחת אותו. הגיוני סך הכל. העיקר שיהיה למלון איך לתקשר איתה ושהיא תוכל לתקשר עם העולם.

בעליו של הנייד שפופי מוצאת, איש עסקים בשם סם רוקסטון, קצת פחות מרוצה. הוא מחפש את העוזרת האישית שלו, ויולט, שהטלפון היה בבעלותה ונעלמה. פופי משכנעת את סם שייתן לה להשאיר את הנייד אצלה לכמה ימים עד שתתארגן על אחד חדש או עד שתימצא הטבעת. סם מסכים בלית ברירה, בתנאי שפופי תעביר אליו את כל ההודעות והמיילים שמתקבלים בטלפון ותחזיר אותו כמה שיותר מהר (בכל זאת רכוש החברה וזה).

בינתיים פופי ממשיכה בהכנות לחתונה ומסתירה את אבדן הטבעת ממגנוס ומהוריו, שבדיוק מגיעים לביקור בלונדון. גם ככה פופי מרגישה חוסר ביטחון ליד משפחתו של מגנוס, ובמיוחד ליד הוריו, זוג אקדמאיים פלצניים, אז המפגש הזה, כשהיא באצבע ללא טבעת הופך אותה נוירוטית במיוחד.
בין לבין היא מעבירה את ההודעות שמתקבלות לסם וגם קצת קוראת אותן ולומדת מי הוא ומי האנשים שמקיפים אותו. היא כמובן לא מצליחה להתאפק ומתחילה להתערב לסם בהודעות ובחיים.

הדמות של פופי משעשעת, מסוג הנשים האלה שהכל קורה להן – שם מוזר (בעברית אגב זה הפרח פֶּרֶג), אבדן הטבעת, גניבת הטלפון, איסוף טלפון מפח אשפה, הסתרה של כל הסיפור והתערבות בעניינים לא לה. נוצרות סיטואציות הזויות ומצחיקות. רגע אחד בא לי לתת לה סטירה ורגע אחד לחבק אותה כי בחיי שהיא חמודה.

זו קומדיה רומנטית קלאסית, משעשעת ומנותקת מהמציאות. וזה בדיוק מה שהייתי צריכה. הכי רחוק שאפשר מהמציאות שאני נמצאת בה כרגע.
אם אתם אוהבים את הסגנון ובא לכם ממתק לימי הקיץ האחרונים, זה לגמרי בשבילכם. קחו בחשבון שגם אם אתם לא אוהבים לאבי-דאבי (כמוני) וצינים (כמוני), עדיין יש סיכוי שתאהבו וזה ירחיק אתכם לכמה שעות ממה שקורה פה.

**אגב, הערת שוליים (יש הרבה הערות שוליים משעשעות בספר) – בשנת 2011 יצא סרט בשם "מה המספר שלך?"  (What’s you number?), אשר מבוסס על ספר אחר בשם  20 Times a Lady, אז אל תתבלבלו – זה לא הספר הזה.
הספר הקודם של סופי קינסלה – אפשר לגלות לך סוד? – גם הוא עובד לסרט לא מזמן אשר נושא את אותו השם. גם הספר הזה יכול בקלות להפוך לסרט חמוד.

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

הקוים העיצוביים של הכריכה ממשיכים מהספרים הקודמים של סופי קינסלה שיצאו בהוצאת הכורסא – החלק התחתון של הכריכה הוא בלוק שחור ומעליו צלליות, עומדות גב אל גב ומחזיקות בידיהן טלפונים ניידים, אשר מתעופפים מהם לבבות (דווקא על זה הייתי מוותרת, קצת יותר מדי בשבילי). ברקע רואים את קו המתאר של לונדון. בסך הכל כריכה חמודה שמעידה על תוכן הספר בצורה מושלמת.

הפוסט מה המספר שלך? / סופי קינסלה הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

בבת אחת ג'ונתן נהיה מאוד מודע, או לפחות מנסה להיות מודע, לאיך שהכלבים מרגישים. הוא חרד להם. הוא תוהה אם הם נמצאים זמן רב מידי לבד בבית והאם הם מאושרים באופן כללי מהשהייה במחיצתו. הוא אפילו לוקח אותם לבדיקה אצל וטרינר כי הוא חושב שהם בדיכאון. כשניתנת לו ההזדמנות להביא אותם איתו לעבודה הוא פשוט בעננים.

באיזשהו שלב בת זוגו גם נכנסת לסיפור. תחילה הם לא גרים יחד והיא מגיעה רק אחרי שהכלבים כבר אצלו. אין לו מושג איך היא תקבל אותם ואפילו יותר חשוב – איך הם יקבלו אותה. הוא בעצמו מתחבט בשאלה אם הם בכלל מתאימים, הוא והיא. היא מרגיש שהוא לא בליגה שלה, ואין לו מושג מה היא עושה איתו בכלל. החבר הכי טוב שלו לא סובל אותה והוא לא יכול שלא לחשוב האם היא האחת בשבילו.

יום אחד היא מגיעה עם הצעה ממקום העבודה שלה (היא עובדת במגזין חתונות) – להתחתן בחתונה גרנדיוזית, אשר תסוקר מטעם המגזין וכל העלות תמומן. איכשהו ג'ונתן מוצא את עצמו מסכים. סוג של "נסחף עם הזרם". הוא יודע שזה מה שהיא רוצה. יחד עם זאת, הספקות לא מפסיקים לקנן בו. וכל הזמן ברקע – הכלבים. טוב להם? רע להם? הם בריאים? הם מאושרים?.

את העבודה שלו הוא לא סובל בלשון המעטה. הוא מרגיש לא מנוצל ולא ממומש. מתוסכל ועצבני. נראה לו כאילו הכל עלה על דרך לא נכונה. וזה אכן כך. כל הלחץ מהחתונה המתקרבת והעבודה המחורבנת והכלבים מביאים אותו למין התמוטטות עצבים, שגורמת לו לאבד את המילים. פשוטו כמשמעו. הוא פשוט לא מצליח לדבר כמו שצריך, לא מצליח להוציא משפט אחד הגיוני מהפה. המילים לא קשורות ולא מתקשרות והוא לא מבין מה קורה לו.

אני מודה שהקטעים שבהם הוא מנסה לדבר פשוט מצחיקים. למעשה, אלו הקטעים הכי טובים בספר.

אני לא אספר לכם מה קורה בהמשך כדי לא ליפול לספוילרים. אבל בגלל שהספר מזכיר לי סוג של קומדיה רומנטית, אתם יכולים לנחש שיש סוף טוב לכל הסאגה הזו.

הספר התחיל מבחינתי ממש מבטיח. הוא נפתח במשפט הבא: "יום אחד חזר ג'ונתן מהעבודה והופתע לגלות שהכלבים מרכלים עליו. והם אפילו לא היו הכלבים שלו" (עמ' 7)

אני מאוד אוהבת חיות ויודעת שלפעמים יש להן יכולות להבין את הבעלים שלהן ו"לדבר" איתם בשפתם המיוחדת ללא מילים, אבל בשורה התחתונה, הספר פשוט לא הצליח להתרומם אצלי. לא יודעת בדיוק לשים את האצבע על הסיבה. זה ספר חמוד ולא יותר מזה.

מה שבטוח – בעלי כלבים יאהבו אותו מאוד.

דירוג הקואלית:

(שתי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

את העטיפה אני מאוד אוהבת. הגוונים נייטרלים ומופיעים בו שני הכלבים ותפוח אכול (את התפוח פחות הבנתי, אבל יש מצב שיש לו אזכור בסיפור ואני פשוט לא זוכרת). הכל משתלב בצורה מקסימה מבחינת העימוד עם הטקסט והאיורים ממשיכים גם לחלקה האחורי של העטיפה.

הפוסט ג'ונתן ללא רסן / מג רוסוף הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.