השם של הסופר היה נשמע לי מוכר, אבל רק אחרי שסיימתי לקרוא אותו, הלכתי לחפש עוד ספרים שלו. ואז גיליתי שאי שם בשנת 2013 כתבתי על ספר אחר שלו – "מתאגרף חיפושית" ונחשו מה? הדבר הראשון שכתבתי על הספר אז הוא, שהוא אוסף של דמויות הזויות ושלא ברור לי על מה לעזאזל הוא חולם, שיוצאים לו כאלה סיפורים הזויים…

ראף הוא בחור לונדוני צעיר, בעל תסמונת ערות שינה נדירה. אפשר להגיד שהשעון הביולוגי שלו זז כל יום שעה אחת אחורה. כתוצאה מזה, שעות השינה שלו לא חופפות לשעות השינה של אנשים נורמטיבים ולכן גם קשה לו למצוא עבודה קבועה ואפילו בת זוג. הוא וחברו אייזיק בוחנים ובודקים כל סם אפשרי. יש לציין להגנתם, שמאוד מעניינת אותם ההשפעה של הסמים על המוח. יש בספר הרבה הסברים, שאין לי מושג אם הם נכונים אבל אני מניחה שכן, על ההשפעות של המרכיבים השונים בסמים, על החלקים השונים במוח. הרבה מילים ארוכות ומפוצצות. זה לגמרי מעניין, אבל קוראת עם בעיות קשב וריכוז כמוני, הלכה שם לאיבוד די מהר.

הספר מתחיל במסיבה במכבסה (כן, מה ששמעתם), שבה ראף שם עין על בחורה ומתאהב מרחוק, וכולם מעוניינים לדעת איפה אפשר להשיג סם חדש שנקרא "נוגה", שכבש את לונדון בסערה.
בינתיים חבר משותף של ראף ואייזק, תיאו, בעליה של תחנת רדיו פיראטית, נעלם והחברים מתחילים לחשוד שהוא נחטף על ידי מסחריות לבנות בעלות מנוע שקט בצורה מטרידה. ואם זה לא היה מספיק הזוי עד עכשיו – אז ראף עולה לאוטובוס, כשהוא מגיע לקומה השניה (אנגליה, זוכרים?) הוא נתקל להפתעתו בשועל. השועל די אדיש אליו ומתחילים להופיע שועלים בעוד מקומות ברחבי לונדון.יתרה מכל זה, אנשים ממוצא בורמזי גם מתחילים להיעלם וראף מתחיל לחשוב שקיימת קונספירציית ענק מתחת לאף של כולם, שמסבירה את כל הדברים האלה.

אז כן, הספר הזוי קצת והיה לי קשה איתו. מאיזושהי סיבה לא ברורה, פשוט המשכתי לקרוא, על אף שהיו שם פסקאות שפשוט הלכתי לאיבוד. ראף פוגש במהלך החיפושים והחקירות כל מיני אנשים, שכל אחד מהם מספר את החלק שלו בסיפור. הסיפורים האלה מחזירים אותנו אחורה בזמן ואז, כמה עמודים אחרי, הסיפור חוזר לדיאלוג המקורי שלו עם ראף וכל זה הוציא אותי מאיזון.

זה ספר מתח בעל עלילה מאוד מפותלת, מורכבת ומסועפת. לפחות עבור הדיוטה כמוני… ברגע שמתחילות להיכנס תאוריות קונספירציה ותאגידים למשוואה – אני הופכת לנעלם. בכל זאת סיימתי את הספר כי חלקים ממנו היו לי מאוד מעניינים. יש לא מעט מידע על חקר המוח ועל השפעות כימיות או ביולוגיות של הסמים על המוח ולמרות ששברתי שיניים בקריאת המושגים, זה היה מרתק.

בשורה התחתונה – הרגשתי שמשהו קצת התפספס לי.

כל אוהבי הקונספירציות למינהם – זה הספר בשבילכם!

דירוג הקואלית:

(שתיים וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

טוב, כמו שכבר ציינתי בהתחלה, אני מאוד אוהבת את הכריכה. האימג' של השועל המטושטש, צבוע בגוונים פסיכדליים – לגמרי מתאים כאן ועוד את העבודה. משהו באימג' הזה מכניס אותך לתוך האווירה של הספר, עוד לפני שאתה פותח אותו בכלל.

ציטוטים:

"אייזיק כל הזמן אומר לו שאין טעם לנסות להימלט משרידים של יחסים מתים. "מבינה סטטיסטית", אמר לו פעם כשהיו שיכורים, "כל פיינט בירה שתשתה בשארית חייך יכיל לפחות כמה מאותן מולקולות חמצן דו-פחמני שהיא הזיעה בפעם הראשונה שהברזילאי המזדיין הביא אותה לאורגזמה. אז כדאי מאוד שתלמד לחיות עם זה".

הפוסט נוגה / נד באומן הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

טוב, אי אפשר בכלל להתחיל לכתוב על הספר הזה בלי לדבר על דר. האוס. למי שעדיין לא מכיר – יו לורי, הסופר במקרה הזה, הוא סתם במקרה שחקן ראשי בסדרת דרמה בשם דר. האוס (אנקדוטה – אני גם שמעתי שהוא המרוויח ביותר לפרק בז'אנר הזה – 700 אלף דולר). בסדרה לורי הוא רופא דיאגנוזיסט, מיזנטרופ, אגואיסט ועוד כל מיני מילים לא יפות, אבל אי אפשר שלא לאהוב אותו. הוא ציני ומצחיק וכמעט תמיד מציל את המצב ומגלה מה הבעיה. ועכשיו נעבור לספר. אחרי שקראתי כמה עמודים חזרתי להתחלה כדי לבדוק מתי נכתב הספר. הסדרה "דר האוס" עלתה לאויר בנובמבר 2004 (כך באדיבות ויקפדיה) ואילו הספר נכתב ב-1996. אני מציינת את העובדה הזו כי הדמות הראשית נשמעת בדיוק כמו דר. האוס (רק קצת פחות אכזרית) – צינית, בעלת הומור שחור, חסרת יכולת להחזיק מערכות יחסים עם נשים ועם בכלל. מעניין לחשוב על זה שלורי לוהק  לדמות שכל כך מתאימה לו, והנה הוא כותב לעצמו, שמונה שנים לפני, דמות כל כך דומה.

אי אפשר להתעלם מהקשר לדר. האוס גם מהסיבה הפשוטה שהחברים שם ב"עם עובד" החליטו למרוח את פרצופו של לורי על העטיפה. כנראה שהפחד שהספר לא ימכור, אם אנשים לא יידעו במי מדובר, גרם להם לזה, כי אחרת אני לא רואה שום סיבה נראית לעין לשים את פרצופו של הסופר (נאה ככל שיהיה) על ספר שהוא לא ביוגרפיה או אוטוביוגרפיה. אם בכריכת המקור לא ראו לנכון לשים את דיוקנו של לורי, אז לא ברור לי למה כאן כן.

ולעינייננו – אז על מה הספר? קודם כל אציין שמדובר בספר מסדרת "מתח עולמי", אז כן, יש כאן הרבה מתח, ריגול ותאוריות קונספירציות למינהן. תומאס לאנג הוא חייל בריטי לשעבר (וג'נטלמן לייט) שמקבל הצעה לחסל מישהו. הוא אמנם מסרב, אבל מוצא את עצמו מסתבך בתוך עלילה שכוללת סוחרי נשק, שירותי ריגול בריטיים ואמריקאים, אישה צעירה ומושכת כמובן ובעיקר הרבה מאוד כסף. אני חייבת להודות שהלכתי קצת לאיבוד, זה לא שינה לי יותר מידי כמובן כי זה קורה לי די הרבה ולא רק בספרים, אבל בהחלט יש כאן ריבוי דמויות והסתעפויות בעלילה שלקורא שלא מיומן בספרי מתח (כמוני) זה קצת מורכב. העיקר שלורי הצליח לשעשע אותי כל עמוד שני. זה הספיק לי. הפרקים קצרים ומאפשרים קריאה זורמת וקלילה ובכלל – מדובר בספר קליל עם הרבה אקשן ומתח. כן, לפעמים הרצון להצחיק נראה כמו צורך. לפעמים זה פשוט נראה יותר מידי, כאילו אם יעברו שני עמודים בלי איזו בדיחה שנונה זה יהיה אסון, אז היו רגעים שזה פשוט היה נראה יותר מידי. אבל גם כאן, כמו במקרה של דר. האוס וגם במקרה של תומאס לאנג – אנחנו נסלח ונמשיך לקרוא.

יו לורי פשוט מעצבן. למה? כי הוא מהאנשים האלה שטובים בהכל. הוא שחקן נהדר, הוא זמר ולא מזמן הוציא דיסק ועכשיו הוא גם סופר. אז כן, אפשר להגיד שהוא איש אשכולות ורק  לקוות שהוא ימשיך להנפיק לנו דברים איכותיים בכל הז'אנרים בהם הוא עוסק.

ולסיכום – ספר קליל, למרות העלילה הסבוכה. יכול בהחלט להחזיק מתח לאורך הספר כולו.

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

אז כמו שכבר ציינתי קודם – העטיפה קצת חסרת מעוף מבחינתי. אני ממש לא מבינה למה היה כל כך קריטי לשים את פרצופו של לורי על הכריכה. כאילו – אני מבינה מה עומד מאחורי זה, אבל ממש לא מסכימה עם העיניין. חבל, אני חושבת שאפשר היה לקחת את זה צעד אחד קדימה. גם ככה אי אפשר לשחק יותר מידי עם העטיפות של "מתח עולמי" כי הן חלק מסדרה, שיש לה קוים גראפיים מוגדים, אבל בהחלט היה ללכת רחוק יותר עם אימג' אחר.

ציטוטים:

"כבר יצא לי לבלות זמן בכלא, אתם מבינים. שלושה שבועות בלבד, ורק במעצר, אבל אחרי שנכפו עליך שני משחקי שח מט יומיים עם אוהד "ווסט האם יונייטד" חד הברתי, שמקועקע לו "שנאה" על יד אחת ו"שנאה" על היד האחרת – על לוח שחסרים בו שישה רגלים, כל הצריחים ושניים מהרצים  אתה לומד להעריך את הדברים הקטנים בחיים. למשל, לא להיכנס לכלא".

"שערה אחת מראש אישה תוכל למשוך יותר שיוכלו מאה צמדי שוורים" – ג'יימס האוול (מופיע ככותרת משנה לאחד הפרקים).

"נמל התעופה של פראג קטן מעט יותר מהשלט המכריז "נמל התעופה של פראג" בחזית הטרמינל. קנה המידה הסטליניסטי האדיר שלו גרם לי לתהות אם השלט נבנה לפני השימוש בניווט רדיו, כדי שטייסים יוכלו לקרוא אותו כשהם עדיין באמצע האוקיינוס האטלנטי".

"אנשים מדברים על רדת הלילה, על כך שהלילה ירד, או הדמדומים ירדו, וזה אף פעם לא נשמע לי נכון. אולי מי שקרא לזה ככה חשב על השמש ששוקעת בירידה. אבל אם כך, היום הוא שיורד, לא הלילה. רק שכל מי שקרא ספר בחייו יודע שהיום לא יורד או שוקע. היום עולה. בספרים הבוקר עולה, והלילה יורד.
בחיים הלילה עולה מהאדמה. היום נאחז במה שיוכל, בהיר ולהוט, תמיד האורח האחרון לעזוב את המסיבה, בעוד הקרקע הולכת ומחשיכה, ושלוליות של לילה נקוות סביב קרסוליך, בולעות לנצח את עדשת המגע ההיא שנפלה, וגורמות לך להחמיץ את החבטה האחרונה בקריקט".

הפוסט מכירת חיסול / יו לורי הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.