יש הרבה דברים שאפשר לכתוב על הספר הזה החל בעלילה, בצורה שבה שהוא כתוב ואיך הוא נשמע בהאזנה. אני מקווה שאצליח לכתוב על הכל בלי לחפור יותר מידי.

נתחיל בעלילה – הספר מספר את סיפורה של להקת רוק, בעצם עלייתה ונפילתה של הלהקה בשנות ה-70. שני אחים מקימים להקה, מצטרפים אליהם חברים נוספים והם הופכים לשישה ומכאן שמם – the six, השישה. עם הזמן המפיק המוזיקלי שלהם מחבר אותם עם דייזי ג'ונס, זמרת צעירה ומבטיחה באותה התקופה. היא כבר שמעה עליהם, הם כבר שמעו עליה ונראה שהחיבור בינה לבין בילי דאן, שעומד בראש הלהקה, יכול להניב בדיוק את מה ששני הצדדים צריכים כדי להמריא עוד.

התקופה היא שנות ה-70 של המאה ה-20 בארה"ב והתפאורה היא כמובן – סקס, סמים ורוקנרול.
בילי דאן הוא טיפוס לא פשוט ומאוד כריזמטי, שכבר הסתבך לא פעם עם התמכרויות.
דייזי היא נערה הרפתקנית שלא התייחסו אליה יותר מידי בבית ולא שמו לב אפילו מתי היא באה ומתי הולכת. היא התחילה להסתובב בסצנה של ה'סאנסט סטריפ' בלוס אנג'לס, להתגנב למועדונים, להתנסות בסמים וחלמה לעמוד על במה משלה ופשוט לשיר. היא בת 20 בערך כשהיא פוגשת את 'השישה' לראשונה.

החיבור בין בילי לדייזי מביא איתו הרבה ניצוצות, לא בהכרח חיוביים. זה ירים את שניהם לגבהים ובאותה מידה יפיל אותם נמוך מאוד, וכל הלהקה תושפע מזה. זה אמנם נראה שעיקר הסיפור הוא על בילי ודייזי אבל זה לא לגמרי נכון. הסיפור הוא הלהקה והם שני הכוכבים. יש עוד קשת שלמה של דמויות – חברי הלהקה השונים, החברים של דייזי ואנשי המקצוע שהם פוגשים במהלך הדרך. כולם לוקחים חלק בסיפור הזה. נעבור איתם הופעות, הקלטות, מריבות, כתיבת שירים וגניזתם, סמים, אלכוהול, התמכרויות, גמילה, בגידות, חתונות, והרבה אהבה ותשוקה למוזיקה.

וזה מביא אותי לנקודה הבאה – האופן שבו הספר כתוב שונה מרוב הספרים שנתקלתי בהם בשנים האחרונות. הוא כתוב כמעט כמו מחזה או תסריט. יש פסקאות קצרות שמובאות מפיו של מספר כלשהו (לקראת הסוף תגלו גם מי הוא) והשאר כתוב כמו ראיון. כלומר שם הדמות ואז נקודתיים (אפשר להתרשם מהפרק הראשון באתר עברית כדי להבין). הספר מחולק לשנים וזה מרגיש כל כך אמיתי, שבתחילת הספר הלכתי לחפש את הלהקה הזו ברשת. היא לא קיימת כמובן. מה שכן – יש שמועה שהספר מבוסס על 'פליטווד מק'.

סוף הספר מושלם. משהו בו חימם לי את הלב. אין טוויסט בעלילה, זה לא ספר מהסוג הזה, ואתם תחליטו אם זה סוף טוב או לא.

הערה אחרונה – ההוצאה החליטה משום מה לסווג את הספר תחת פרוזה וגם 'רומן רומנטי' והפעם אני לא חושבת כמוהם בעניין הרומנטיקה. כן, יש פה את הקשר בין בילי ודייזי, אבל זה לא העיקר כמו בספרים אחרים שמאפיינים את הז'אנר. גם מבנה העלילה וסוף הספר לא תואמים מבנה של 'רומן רומנטי' קלאסי. יש קוראים שסיווג של ספר מסוים תחת 'רומן רומנטי' יגרום להם לרתיעה (לצערי) ואז לפספס ספר שזה ממש לא העיקר בו.

כאמור זו הייתה החוויה הראשונה שלי עם ספר אודיו באורך מלא. זה ספר קצת מאתגר לפעם ראשונה. יש הרבה דמויות וכל דמות מוקראת על ידי קריין אחר. אומרים תחילה את שם הדמות ואז מה שהם אומרים (בדיוק כמו בספר). כשמאוד ברור מי מדבר, הם כבר לא מציינים את שם הדמות בהתחלה. היה קשה לי לקלוט בהתחלה מי זה כל אחד כי יש שישה חברי להקה ועוד הרבה אנשים שסובבים סביבם וקצת יותר מורכב באודיו לחזור אחורה לנקודה הספציפית שבה אמרו מי זה. אז זרמתי ודי מהר קלטתי הכל.
הקריינים (ביניהם ג'ניפר בילס ובנג'מין בראט) היו נפלאים והיו רגעים שהקול שלהם נשבר והייתי בטוחה שהנה הנה הם הולכים לבכות שם באולפן. זה העביר את העלילה ואת הרגשות של הדמויות בצורה מאוד אותנטית. כל כך נהניתי מהאזנה לספר הזה.
המינוס היחיד מבחינתי – אין לי דרך לסמן לעצמי ציטוטים. יש משפטים ממש יפים שנאמרים שם, שאני בטוחה שאם הייתי קוראת את הספר, הם היו מוצאים את דרכם לכאן.

למקרה שלא היה ברור – מומלץ במיוחד ואם יש לכם כוח לאנגלית – בהאזנה זה מומלץ אפילו יותר.

קישור לקריאת פרק ראשון בעברית – דייזי ג'ונס והשישה

קישור לאמזון (אודיובל וקינדל) – Daisy Jones & The Six

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות [וחמש לגרסת האודיו!])

פינת העטיפה:

לדייזי יש משום מה שתי כריכות בחו"ל. אחת היא זו שהשתמשו בה בגרסה הישראלית, זו גם הכריכה ששמתי כאן בפוסט. אישית אני אוהבת יותר את הכריכה השנייה, אפשר לראות אותה כאן (זה גם קישור לאמזון שבו אפשר לרכוש את גרסת האודיו למי שמעוניין). הכריכה הזו מינימליסטית והיא נראית ממש כמו עטיפה של תקליט. גם לכריכה שבחרו להשתמש בה לגרסת העברית יש ווייב של שנות ה-70, אבל מכיוון קצת שונה מבחינת הצבעוניות והפונט. שתי הכריכות מבוססות על אותה תמונה של אישה, שהאמת? ככה בדיוק הייתי מדמיינת את דייזי – שיער אדמוני, עיניים מצועפות ומזכירה קצת את ג'ניס ג'ופלין.

הפוסט דייזי ג'ונס והסיקס / טיילור ג'נקינס ריד הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

בכל משפחה יש סודות כאלה ואחרים. יש משפחות שמצליחות להשאיר אותם מתחת לפני השטח שנים ואפילו דורות, ויש משפחות שמתישהו העניין צץ ואז נהיה בלגן גדול. האחרון הוא המקרה שלפנינו. פתק אחד קטן וסתמי לחלוטין מתגלה לגמרי במקרה והופך חיי משפחה אחת על פיה.

אנחנו בשנות ה-70 של המאה שעברה. במרכז הספר עומדת רגינה גרמיזה. רגינה עלתה עם משפחתה מאלכסנדריה. יש לה אחות בשם רשל, שהיא האחות היפה, המתוחכמת והמועדפת באופן כללי. יש להן אח אהוב נוסף בשם ניסימו, אשר חי בארצות הברית. רגינה התחתנה עם איזידור, מה שגרם לה להרגיש מאוד נאהבת ורצויה, שכן איזידור היה חלומן הרטוב של הרבה נשים באותה תקופה באלכסנדריה.
שנים אחר כך, איזידור נפטר. רגינה נותרת לבדה בדירתם המשותפת שבבת ים. יש להם שתי בנות – ויקי ואתי. אתי עומדת להתחתן וכולם מתרגשים. אחותה של רגינה, רשל, לוקחת את רגינה לתופרת שלה, על מנת שתתפור לה שמלה יפה לחתונה. זו נקודת הפתיחה של הספר.

כולם מתרגשים מהחתונה חוץ מויקי, ביתה הגדולה של רגינה. ויקי מזכירה יותר את הנשים של הדור ה"מתקדם" יותר – עקשנית, משכילה, עומדת על שלה ונראה כאילו היא כועסת על כל העולם כל הזמן.

רגינה היא סוג של אנטי – גיבור. נראה כאילו כולם מתעמרים בה מסביב. אחותה מתנשאת מעליה כל הזמן, הבנות שלה באות מידי כמה ימים בעיקר כדי לאכול ולישון, אף אחד לא מחשיב את דעתה יותר מידי, היא אישה צנועה ושקטה ואפילו בעלה שנפטר, היה בוגדני והתעסק עם הרבה נשים מהצד.

יום אחד, לגמרי במקרה, רגינה מוצאת בבית פתק תמים למראה, כתוב בכתב ידו של איזידור. כיוון שאין לה ולו שמץ של מושג מה משמעות הפתק, רגינה מתחילה לחקור ולחפש משמעויות. הפתק הסתמי הזה עומד להפוך עליה את עולמה ולהפוך את חייה לאחד הסרטים הערבים שהיא אוהבת כל כך לצפות בהם ביום שישי.

השפה שבה בחר איתן חנן להשתמש היא כמו מנגינה. בכוונה השאיר את טעויות הדיבור אשר נפוצו כל כך בקרב העולים בשנים האלו (כך מתקבלות מילים כמו "מוחורותיים" או "כה כך") וזה גורם לדיאלוגים להרגיש הרבה יותר אותנטיים ואמתיים.

לסיכום – אהבתי את הספר מאוד מאוד. הוא רגיש ועדין ומפתיע בבגרותו, בטח עבור ספר ראשון.

אם אתם מחפשים מתנת ביכורים לחג – זה הספר בשבילכם.
מומלץ בחום.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש – איך זה שאין לי ולו ציטוט אחד?!)

פינת העטיפה:

העטיפה מאוד מעניינת. לפני שהתחלתי לקרוא בכלל את הספר, הסתכלתי עליה הרבה. זה משהו שאני תמיד עושה כשיש עטיפות עם הרבה פרטים שמעניינים אותי. אני מנסה להבין איך זה קשור לעלילה, ואז, אחרי שאני מתחילה לקרוא, בודקת אם צדקתי. פה לא הצלחתי להבין בכלל מה פשר הציור הזה לפני הקריאה. הציור היה נראה לי יפה ומעניין בפני עצמו כמובן, אבל גם אחרי קריאה של הכריכה האחורית לא היה לי לגמרי ברור איך הוא קשור לסיפור. ואז, כבר אחרי כמה עמודים ספורים הכל התחבר לי ואני יכולה להגיד לכם שהכריכה פשוט מושלמת. הציור על הטיפה כאילו נחתך באמצע, כך שחציו השני נמצא בעצם בחלק האחורי של הכריכה ולכן לא רואים אותו בהתחלה ולא מייחסים לו חשיבות. אבל אם מסתכלים טוב רואים שדווקא בחלק הזה נמצא אותו פתק, שהופך את חיה של רגינה על פיהם.

הפוסט תעצמי עיניים / איתן חנן הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.