בשבוע הספר האחרון קניתי מעט מאוד ספרים. הסיבה די פשוטה – יש לי מלא ספרים שעדיין לא קראתי. אני מקבלת בדואר מיחצנים, מחברים, כמתנות יום הולדת ונוצר מצב שהספרייה מלאה בספרים שעדיין לא קראתי. אז בשבוע הספר האחרון החלטתי שאני לא קונה, אלא אם כן יש סיבה ממש טובה. את הכיכר פקדתי כמה פעמים ובאחת מהן הגעתי עם בן זוגי שיחייה. הוא אוהב לקרוא אבל זה לא ממש יוצא לו, הוא לא מצליח לפנות לזה זמן ואיכשהו יוצא שלפני השינה מעניינים אותו דברים אחרים או שהוא פשוט נרדם. בדרך לכיכר הוא סיפר לי על הספר הזה. זה לא ספר חדש (מ-2012 אם אני לא טועה) אבל אני לא שמעתי עליו מעולם. הוא המליץ עליו בחום ואמרתי לעצמי "יאללה, נקנה אותו". הבן זוג שיחייה תימני, הספר מתרחש ברובו בתימן והיה נראה לי שזו אחלה הזדמנות להבין קצת יותר את המקום שממנו המשפחה שלו באה. והנה אנחנו כאן.

אז אנחנו אמנם כאן, אבל הסיפור מתרחש רובו ככולו בתימן הרחוקה, בכפר קטן ועלום, שנקרא כוכבאן. רוברט סאל הוא בעל חברת השקעות בניו יורק. הוא מייצג את כל הסטראוטיפים של ברוקר מצליח בוול סטריט – יש לו מלא כסף, הוא דורס אנשים בדרך להצלחה, הוא מאוד אוהב את הילדים שלו אבל לא נמצא הרבה באזור בשביל לראות אותם גדלים ובאופן כללי כל מה שמעניין אותו זה לעשות כסף. והרבה.
לרוברט אמא תימנייה, שגידלה אותו לבד. הוא לא יודע מי היה אביו ואימו גם לא נידבה מידע בעניין. על ערש דווי, שעות לפני שנפטרה, היא מספרת לו בנשימותיה האחרונות, שיש לו משפחה בתימן, במקום שנקרא כוכבאן. לאחר מותה מחליט רוברט לנסוע לתימן על מנת להתחקות אחר משפחתו וסיפור חייהם. בעיקר מעניין אותו איך זה שכולם שם ואילו אימו גדלה לבדה בארצות הברית, בלי שום קשר אליהם.

רוברט אורז את עצמו ואת כל המערביות שלו (הוא לא שוכח לקחת לפ טופ וטלפון לווייני על מנת שיוכל להמשיך לעשות כסף ולתקשר עם השותף שלו, שנשאר לטפל בעסקה ממש גדולה וחשובה). המפגש של רוברט עם האנשים בכפר הוא מפגש קלאסי של תרבות מערבית וחומרית עם תרבות מסורתית, שמחוברת לאדמה ולדת. בעוד שרוברט הגיע בבגדיו היקרים ומכשיריו החשמליים, לאנשים שבכפר אין חשמל בכלל, לרוב אין גם מים זורמים, והם מעבירים את רוב היום בלימוד תורה ועבודה בבית המלאכה לייצור סנדלים.

כשרוברט "נוחת" שם הוא מרגיש כמו חייזר שלא קשור לכלום. הוא לא מבין איך הם חיים ומה הם עושים כל היום, בהתחלה הוא אפילו לא מבין את שפתם והניב המליצי שהם משתמשים בו. הוא מוצא את יוסף, אחיו של אימו וממטיר עליו שאלות. יוסף מצידו עונה לו לרוב בפסוקים מהתנ"ך או מתהילים ומציע לו עסקה – אם הוא יחיה עימם בכפר במשך שבוע שלם, הוא יספר לו את כל סיפור המשפחה. רוברט מסכים.

העלילה נעה בכמה קוים – יש פרקים שהם בעצם העבר, שמגוללים את קורות המשפחה במשך השנים, יש פרקים בהווה שבהם מתוארים חייו של רוברט בכפר ויש מעט פרקי "ביניים" כאלה, שהם פגישות של רוברט עם המטפל שלו (פסיכולוג אני מניחה). התזוזה הזו בזמן מתחברת לאט לאט ככל שמתקדמים בסיפור והכל נקשר ומתברר.

העלילה עצמה מאוד מעניינת וארז צדוק מצליח ליצר מתח וסקרנות לגבי ההמשך. הוא מעביר את האווירה בתימן בצורה מאוד אותנטית (עד כמה שאותנטי יכול להיות עבור קוראת שלא הייתה בתימן ואין לה משפחה שתוכל לספר לה על זה…). המעבר בין הזמנים נעשה בצורה טובה ומהר מאוד מבינים מי נגד מי וזה תורם מאוד לעלילה.

אישית, היו לי כמה בעיות עם הספר, אף אחת מהן לא קשורה לתוכן עצמו ולעלילה, שהיא, כאמור, הייתה מאוד מעניינת ומותחת בעיני.
היו חסרות לי הערות שוליים. אם יוצאים מנקודת הנחה שגם אנשים שהם לא תימניים יקראו את הספר הזה (כמוני למשל), יש שם לא מעט דברים שמצריכים הסבר. לשמחתי, בן זוגי שיחייה היה שם להסביר לי את כל מה שלא ידעתי, אבל לא כולם יכולים להתאבזר בתימני לצורך הקריאה. בעלי תפקידים בקהילה, כגון ה'מורי', מאכלים שונים ומנהגים היו יכולים להיות מובאים בהערות בתחתית הדף או בסוף הספר. אם זה לא מספיק שאני אשכנזייה, אני גם סוג של אפיקורסית, אז גם דברים מהתנ"ך/מקרא/תהילים/תלמוד היו מתקבלים יותר טוב עם הסבר. זה פשוט יכול לפנות לקהל יותר גדול של אנשים.
הדבר היחיד שהפריע לי והיה קשור לעלילה הייתה הדמות של רוברט סאל. יש לו את כל הסממנים הסטריאוטיפים של ברוקר והיו רגעים שזה פשוט הרגיש לי יותר מידי. לא צריך להאכיל אותי בכפית. אני יכולה לנחש שהוא נוסע בפרארי או פורש, לא צריך להזכיר את זה מיליון פעם.

בשורה התחתונה – אהבתי. היה לי מעניין ומסקרן ולמרות שהיה לי קשה בעמודים הראשונים, ההתעקשות הייתה שווה את זה ונהניתי. לא בטוח שזה ידבר לכולם. אבל אם אני, אשכנזייה ואפיקורסית, הצלחתי להתחבר לספר על תימנים יראי שמיים – זה דבר שראוי לציון.

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

אם תהיה הוצאה מחודשת לספר הזה הייתי מציעה לשנות את העטיפה. התמונה נראית כמו תמונת "אימג' בנק" קלאסית – יש לנו מדבר (תימן), יש לנו איש שהולך בבגדים שנראים מערביים (רוברט?) באמצע שום מקום (שוב תימן). גם פה הרגשתי שמאכילים אותי בכפית. נכון, האימג' מתאים וללא ספק מספר חלק קטן בסיפור, אבל הרגשתי שאפשר היה ללכת עם זה קצת יותר רחוק ולא להצהיר את המובן מאליו. את הפונט הערבי שבו השתמשו בשם הספר דווקא מאוד אהבתי.

הפוסט הסנדלר מכוכבאן / ארז צדוק הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

אני חייבת להודות – כשהספר הזה הגיע אלי לראשונה הסתכלתי על העטיפה (אני לא אוהבת כתום), קראתי  ברפרוף את מה שכתוב בכריכה האחורית ושמתי בצד, בראש ערימת הספרים המחכים שלי. שכחתי ממנו לגמרי. עברו כמה ימים ואולי אפילו שבועות והתחילו להופיע המלצות חמות בקבוצות אוהבות ספרים שאני חברה בהן על איזה ספר שהיה נראה לי מוכר. ניגשתי ופשפשתי לי בערימת המחכים והנה – מדובר באותו הספר. כמובן שהתחלתי להטיל ספק בשיקול דעתי כי זו לא הפעם הראשונה שזה קורה לי, אבל ניחא, העיקר שבסופו של דבר לקחתי את הספר הזה לידיים והתיישבתי לקרוא.

מדובר בעלילה שמתרחשת לפני הרבה זמן, בשנות החמישים של המאה הקודמת, בעלייה מתימן שכולה תקווה והתמקמות בישוב בדרום הארץ, לא רחוק מאופקים. במעבר ממקום מוכר, שכבר יש בו תנאים סבירים למקום זר, עם מנטליות אחרת, עם מנהגים שונים ולא מוכרים, לחדרים קטנים ולהרבה פחד וקשיי התאקלמות. בתוך כל זה ישנן כמה משפחות, שאת הקליטה שלהן אנחנו מלווים תוך כדי קריאה. במרכז העלילה יש אימהות ובנות שמנהלות את משק הבית ומצופים מהן דברים מסוימים, אפילו שלחברה החדשה שלתוכה נכנסו יש מנטליות משלה ומנהגים אחרים לגמרי. הכל קשה. לכל העולים היו מקצועות בתימן שמהם עשו את פרנסתם ואילו כאן הביקוש הוא למקצועות אחרים לגמרי, שאין להם בדל ניסיון בהם (למשל חקלאות) והשכר בהם דל.

הגיבורה של הספר היא יפה, ביתם של יונה ויעקב חדד, שמנסה בכל כוחה להיות 'ילדה טובה', אבל זה פשוט לא מצליח לה. יש לה שתי אחיות – רותי ודינה. היא מורדת וסוררת ולא מבינה מה רוצים ממנה. בגלל האוכל הדל בבית היא מתפתה לגנוב פירות ממטעי השכנים, מה שמסבך אותה לא פעם בצרות ומדביק לה את הכינוי "ילדה רעה". היא אמורה לנקות את הבית, לקחת חלק בטיפול במשק וכמובן לטפל באחיה הקטנים. היא לא בדיוק הולכת לבית ספר וזה כואב לה. כל מה שהיא רוצה זה לצאת מהבית. יפה לא מוכנה לקבל את תכתיבי החברה כאחיותיה ואי לכך סובלת את נחת זרועו של אביה (הצלפות בחגורה) ושל מוריה (הצלפות עם סרגל על פרקי האצבעות), במעט הפעמים שמראה את פניה בבית הספר.

כבר בתחילת הספר הלכתי לאיבוד בין שלל הדמויות. יש הרבה משפחות, מה שאומר בהכרח הרבה שמות פרטיים ושמות משפחה, שחלקם חוזרים על עצמם. זה די מבלבל. יכול מאוד להיות שהיה עוזר אילו היה איזה אילן יוחסין של כל המשפחות המדוברות בסוף הספר. אחות של יונה, ציונה, נשואה לאחיו של יעקב, ראובן. אל אלו מתווספות שתי סבתות משני הצדדים. בנוסף לאלו יש גם בני דודים, חברים וילדים (אני לא אבלבל אתכם עם השמות).

אנחנו מלווים בעיקר את משפחת חדד על כל תלאותיה, כשברקע נבנית אט אט ההיסטוריה של מדינת ישראל. יש סבבי שמירות בישוב, יש גניבות, כתוצאה מאלו מחשיכים מוקדם את הישוב כולו. יש מחלות רבות שהילדים תופסים, למשל גזזת, שהטיפול בה באותן שנים היה נוראי ומיושן. ובנוסף – מבצע קדש.

ללא ספק הגיבורות של הספר הזה הן נשים. מצופה מהן לעבוד, לנקות, לבשל ובתוך כך להמשיך להביא ילדים ולטפל גם בהן. והגברים? הם מכים את הילדים הסוררים, שומרים קצת בלילות ומבזבזים כסף על נשים שניות שהם לוקחים לעצמם. צמד המילים "ילדה טובה" או "ילדה רעה" מגיע רק בהקשרים של נשים ולא בהקשרים של גברים או בנים. זה מקומם, אבל זו המציאות של התקופה הזו. "תנאומאסי!" זו מילה שחוזרת על עצמה הרבה בספר ויפה שומעת אותה לפחות פעם ביום – התנהגי יפה, היי צנועה, מחונכת וחסודה כיאה לבת ישראל.

אי אפשר לכתוב סיפור כזה בלי עבודת תחקיר רצינית או פשוט לחוות אותו על בשרך. במקרה של נעמי אחימור האופציה השניה היא הנכונה, היא עלתה מתימן ונקלטה עם משפחתה במושב בדרום הארץ. היום היא עובדת סוציאלית ויושבת בראש המנהל לשילוב חברתי בעיריית ראשון לציון.

אני נהניתי מהספר. נסחפתי. נכון, רואים שהוא קצת בוסרי ואולי יש כמה דמויות שלא כל כך מתפתחות לעומק, אבל אני חושבת שזה ספר חשוב. אפשר ללמוד הרבה על התקופה ועל היחס לעולים ועל הקשיים שלהם. זה חלק מהמדינה שלנו שצריך להכיר וללמוד ולהבין שלא הכל היה נפלא. מעניין יהיה לקרוא משהו שנעמי אחימור תכתוב שלא יהיה אוטוביוגרפי.

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש – איך זה שאין לי אף ציטוט?!)

פינת העטיפה:

העטיפה, כאמור, כתומה ואני לא אוהבת כתום. לא יודעת מה יש לי נגד הצבע הזה אבל במקרה של ספרים, אני מניחה שזה משרת את המטרה כי הספר בולט. מדובר בהוצאה חדשה, שלא הרבה מכירים והספר חייב לבלוט בין העושר מסביב. הפונט חוזר על עצמו בכל ספרי טוטם, כך שאין יותר מידי מה לדוש בו. סך הכל מדובר בכריכה די מינימליסטית – מאחורי שם הספר והסופרת יש מעין צללית של אישה וילד/ילדה וברקע פרה. יש משהו גלותי בלבוש שלהם ובגלל כיסוי הראש של האישה אפשר בהחלט לקשר אותה לתימן. עטיפה נחמדה, לא יותר מזה.

הפוסט ילדה טובה, ילדה רעה / נעמי אחימור הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.