קט היא רווקה בת שלושים שגרה בלונדון בחדר שזוג גייז משכירים בבית שלהם. היא חיה על עבודות פרילנס כמעצבת גרפית ומדי פעם, כשהמצב נהיה ממש לחוץ, היא 'מפלחת' ארנקים מגברים שמעצבנים אותה. את הערבים היא מסיימת לרוב בבר של מלון לא רחוק מהבית. שם היא מכירה את ג'ק, הברמן. ג'ק קולט מה היא עושה, אבל לא מסגיר אותה. מהר מאוד היא מבינה שגם הוא 'מרוויח' ככה קצת כסף (מישהו אמר כבוד בין גנבים?)
קט מוזמנת למפגש עם לואיזה, חברה לשעבר מהאוניברסיטה, החמודה מעדכנת שהיא מתחתנת. בתקופת הלימודים לואיזה הייתה חברתה הטובה ביותר של קאט, אבל תמיד היו ביניהן פערים. לואיזה מגיעה ממשפחה עשירה (וגם מתחתנת עם כסף) וקט…. פחות. קט כבר רואה כמה כסף היא הולכת להוציא על כל האירועים הקרובים ומתחלחלת.
אם זה לא מספיק, היחיד שעדיין שכר את שירותיה כפרילנס – מפטר אותה לטובת כוח עבודה זול יותר וטוב יותר. והיא גם צריכה לצאת מהבית שהיא גרה בו, כי מוכרים אותו. בקיצור, היא תקועה.
היא וג'ק מתכננים יחד מזימה – לגנוב את היהלום הענק שלואיזה מסתובבת איתו על האצבע בזמן החתונה. לצורך כך הם צריכים להעמיד פנים שהם זוג במהלך השבוע שקודם לחתונה (מסיבות רווקים/ות וכו'). מיותר להגיד שהשניים נמשכים אחד לשני ומערכת היחסים המזויפת מקבלת כיוון קצת שונה.
האם זה ישפיע על התכנון (המאוד מוקפד, יש לציין)?
האם קט וג'ק יצליחו לפלח יהלום משוגע בקלות, כמו שהם מחליקים שעון ממפרק ידו של גבר עשיר ושיכור?
האם אפשר בכלל לנהל מערכת יחסים אם את יודעת מראש שהצד השני נוכל ובעל מוסר כפול?

זה ספר קליל וחמוד, מאוד "אנגלי" (איך אנגלים אוהבים סיפורי מעמדות, בחיי. הלוואי שבן זוגי יאהב אותי כמו שהאנגלים אוהבים מעמדות). הוא מצחיק, יש בו רגעי מתח ופעולה קלילים ובקיצור – ג'ילטי פלז'ר במלוא תפארתו.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

בכריכה הישראלית רואים סילואט של זוג, כשעל האצבע של הבחורה מנצנצת טבעת עם יהלום גדול. הרקע כהה וגם עליו מופיעים יהלומים קטנים ואיור של הכנסייה בכיכר טרפלגר. אני חייבת לציין שהכריכה קצת כהה לי מדי, בטח לספר שהוא קומדיה רומנטית קלילה וכיפית. האווירה פשוט לא עוברת וחבל. חסרים לי צבעים בהירים ובוהקים כמו צהוב או אדום.
מצאתי שתי כריכות בחול, אתם יכולים להתרשם – אחת כאן באמזון ואחת כאן בגודרידס.

הפוסט אהבה ופשעים אחרים / פי־ג'יי אליס הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

נתחיל מהעלילה – טאנר הוא נער בי־סקסואל שעבר עם משפחתו ממקום פתוח וליברלי בקליפורניה, לעיירה קטנה ביוטה עם רוב מורמוני. משפחתו של טאנר פתוחה מאוד בנושא ומכירים את ההתמודדויות שלו, אך המעבר למקום כזה שמרני, הכניס את טאנר ב"חזרה לארון". כרגע אף אחד בעיירה פרובו לא יודע על נטיותיו של טאנר, אפילו לא חברתו הקרובה ביותר, אוטום, שיש לה קראש קטן עליו.

זה הסמסטר האחרון של הלימודים, וטאנר רק מת לעוף משם לקולג' ולמקום שהוא ירגיש בו יותר נוח וחופשי. אוטום מציעה לו לעשות מעין סמינר "קליל", שבו תלמידים מצטיינים כותבים ספר ומגישים אותו בסוף הסמסטר. מפה לשם, העניינים מתחילים להסתבך, מי שמנחה את הסמינר הוא סבסטיאן בראדר, הוא מבוגר מטאנר רק בשנה וסוג של "ילד פלא מורמוני" שספרו נמכר לפני שנה, אחרי אותו סמינר בדיוק. תוך פחות מחודש טאנר כבר מאוהב בו לגמרי. ומכאן מתחיל סיפור על אהבה, על קבלה, על חברות, על סבלנות וכן… גם על דת.

אני אוהבת ספרים שמלמדים אותי משהו, והאמת שהייתי די בורה בכל הנוגע למורמונים. טאנר חוקר את הזרם המורמוני, על כל היבטיו, לעומק ואפשר ללמוד מזה לא מעט, גם על הצדדים הטובים וגם על אלה שהרבה פחות.

יש ניגוד מאוד חזק בין טאנר לסבסטיאן. טאנר מגיע ממשפחה פתוחה וליברלית, וסבסטיאן מגיע מבית שבו שולט אחד הזרמים הכי קיצוניים שיצאו מהנצרות. ואביו הוא עוד הבישופ בכבודו ובעצמו אללי. שלא לדבר על זה שהעבר של משפחתו של טאנר, גם הוא לא בדיוק "מזהיר" בעיניים מורמוניות. בקיצור – הכול נגדם.

אני לא אחת שידועה ברגשנות יתרה, יש גם איזה "ניתוק" כשקוראים ספר לצורכי עבודה, ועדיין – נתפסתי עם לחלוחית בעין פעם אחת ובפעם אחרת צעקתי בתסכול בבית ונשאתי את שם אלוהי המורמונים לשווא (אתכם הסליחה). יש פה שני נערים ואהבה גדולה ואומרים להם שאסור, פשוט אסור. כי ככה. זה בכלל לא משנה אם אלו מורמונים או כל זרם דתי אחר, אפשר להשליך את זה על כל אחד מהם, יו ניים איט. ובימים אלה במיוחד, בלי להזכיר פוליטיקה (לכאורה), סיפור כזה הוא חשוב. ללמד סבלנות וקבלה זה חשוב. אהבה זה חשוב. בכל הצבעים.

לסיכום – סופר מומלץ לכוווווולם. הגיבורים הם בני נוער והספר "נקי" לחלוטין ולכן לגמרי מתאים לכל הגילים והמינים. זה חשוב, תקראו אותו.

דירוג הקואלית:

(ארבע וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

הכריכה מושלמת בעיניי. היא דומה  למקור (אפשר לראות כאן) ולדעתי הרבה יותר יפה ממנה. רואים ערמת ספרים ועליה צללית של זוג יושב. ברקע שמיים זרועי כוכבים והעיר. כמה פשוט – ככה יפה. לכל דבר יש כמובן משמעות – הספרים, כי טאנר וסבסטיאן מכירים בסמינר לכתיבת ספר וסבסטיאן גם עסוק בקידום הספר החדש שלו. והנוף – טוב, בשביל זה תצטרכו לקרוא, אבל סמכו עליי שזה גם הנוף שלהם.

הפוסט אוטובנוגרפיה / כריסטינה לורן הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

מבחינתי אפשר היה לעצור כאן, כי זה בדיוק מה שאני אוהבת. אבל אני משתדלת להיות מהממת, אז אם עוד היה לכן ספק להלן סקירה מלאה:

אמה גלדסטון היא בתו של כומר שנזרקה מביתה בגיל צעיר והגיעה ללונדון, היא עובדת כתופרת וחיה בצניעות. היא מגיעה לביתו של הדוכס אשבורי על מנת לגבות תשלום שהיא חושבת שמגיע לה ממנו עבור עבודה על שמלה שלא נדרשה.
הדוכס אשבורי חזר מקרב ווטרלו כשחצי גופו וחצי מפניו מכוסים בצלקות עמוקות. הצלקות לא נשארות רק על פני השטח החיצוני, אלא נכנסות עמוק פנימה, לליבו. הוא בטוח שהוא מפלצת, שאי אפשר לאהוב אותו, לחשוק בו ובאופן כללי לרצות בקרבתו.
העלמה גלדסטון לא נרתעת מפניו. היא עומדת על שלה ועל מה שמגיע לה. היא צריכה את הכסף, ואילו הדוכס צריך יורש (אחרת כל הונו יעבור לדודן נתעב). הוא מציע לה נישואי נוחות, שיסתכמו בביקורים ליליים שיניבו את היורש ולא שום דבר מעבר לזה. לא נשיקות, לא אורות, לא להיראות יחד בחוץ וחלילה לא להתאהב. זה לא חלק מהתוכנית. אמה מצידה, תזכה למעמד של דוכסית ובבית בכפר.
העסקה יוצאת לפועל. אבל כולנו יודעים מה קורה כשמתעסקים עם עניינים שבלב…

אמה היא גיבורה נפלאה – חזקה, צינית, חריפה ואחת שעומדת על שלה, גם אם זה מנוגד למה שהסכימה לו. הדוכס מנסה להחביא את הפגיעות שלו על ידי כך שמרחיק ממנו כל בריה אפשרית. הוא בכוח מנסה לא להיות נחמד (אמה לא ממש קונה את זה לאורך זמן). בין השניים נזרקים חילופי דברים עוקצניים, בשפה עשירה (ותודה לענבל שגיב נקדימון על תרגום נפלא, המעביר את התקופה היטב) ומתובלת בקללות שייקספיריות משעשעות.

לעניין הארוטיקה בספר – כן, יש ארוטיקה בספר והיא לוהטת. לא ספרתי בדיוק כמה סצנות כאלה יש, אבל חשוב להבין שלסקס כאן יש תפקיד הרבה יותר עמוק מ"סתם" משיכה. הדוכס לא מסוגל שיסתכלו עליו, שלא לומר ייגעו בו. הוא נכווה גם פיזית על ידי האש וגם נפשית כשנדחה בעבר מהמין היפה. לסקס יש חלק בהחלמה שלו, ולכן קשה להתייחס לזה כאקט מיני ותו לא.

הספר נקרא במהירות, הפרקים לא ארוכים ואם החיים לא היו מפריעים לי, אני מניחה שהייתי מסיימת אותו תוך כמה שעות. זה ספר feel good אולטימטיבי. אל תחפשו יותר מדי הגיון, פשוט תיהנו מהרגע.
ממליצה בחום. זה ספר שיעשה לכם נעים בלב, יצחיק וירגש אתכן.

קראתי את הספר כעותק דיגיטלי דרך אפליקציית עברית – כאן תוכלו לקרוא פרק ראשון

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה נפלאה והרבה יותר מוצלחת מהמקור (על אף שקצת הוצפנו בכריכות עם נשים מהגב). לפי מה שהבנתי זהו ציור (קראתי עותק דיגיטלי, אז לא יכולתי לבדוק לעומק) ברמת ריאליזם מהממת. השמלה האדומה מתבקשת ויש לה חלק חשוב בעלילה. העטיפה המקורית פשוט לא דיברה אלי. כנראה שגם לא הייתי מרימה את הספר מהמדף. בגרסה הזו הכול מקבל חיוּת חדשה וחמימה.

ציטוטים:

"הוא הזדקף וזקר גבה בעוקצנות. מזל שעדיין נותרה לו גבה אחת שלמה. מה הטעם להיות דוכס אם אינך יכול לזקור גבה בעוקצנות?"

"התאהבות היא עניין מסוכן. הוא חייב לשים לזה סוף, עכשיו. אם יניח לה לחדור לתוכו, הגורל ודאי יצחק בפניו. הלב השוכן בחזהו יתפוצץ לרסיסים, והוא יהיה הרוס מבפנים כפי שהיה מבחוץ"

הפוסט עסקת הדוכסית / טסה דר הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

נתחיל מהעלילה – סיון היא עורכת דין בסוף שנות הארבעים לחייה. יום אחד יוצר איתה קשר יַעַל, בעלה של אחותה המנוחה במבי (כן, זה השם והיא מתה 11 שנים לפני). יעל נשאר בקשר טוב עם המשפחה, הוא מעולם לא התחתן שוב ולא היו לו ולבמבי ילדים ולכן, כשהוא יורש דירה ישנה בפלורנטין, הוא מחליט שהכי טבעי לתת אותה כמתנה לסיון, שהייתה הכי קרובה לבמבי, ממש כמו תאומות.
סיון היא אם חד הורית ללַיְלָה בת ה-24 והן גרות יחד בצפון תל אביב. בהתחלה סיון מנסה למחות על המתנה הנדיבה, אבל מהר מאוד מבינה שחבל על הזמן ומחליטה שזו יכולה להיות אחלה דירה ללילה, אם תרצה.

אחרי אי אילו עניינים בירוקרטיים סיון מתחילה בפרויקט שיפוץ הדירה. פה נכנסים לתמונה כל השכנים בבניין. גלריה שלמה של דמויות מכל חלקי הקשת – לאומים שונים, מקצועות שונים, הפרעות נפשיות כאלה ואחרות ואפילו ידוענים. סיון מציגה את עצמה בתור בעלת הדירה החדשה וכך מוצאת את עצמה מעורבת בענייניהם. הם באים אליה לעצות, עזרה או סתם לאוזן קשבת.

סיון עצמה מאוהבת ביעל כבר עשרות שנים. עוד לפני שהוא ובמבי נהיו זוג. משהו באהבה הלא ממומשת הזו חסם אצלה דברים והיא עדיין לבד, אולי מחכה לו שיבין שהיא האחות שהוא היה אמור להיות איתה. יעל מצידו עדיין מאוהב קשות באישתו המתה וגם הוא לא מצליח להתקדם למשהו חדש. אותו דבר לילה – היא נפרדה מבן זוגה שנתיים לפני ולא מצליחה להשתחרר. נראה שכולם תקועים.

אז פה בהתחלה התבלבלתי. לא הבנתי לאן כל הסיפור הזה הולך ועל מה הוא בדיוק. ברור שהוא מתעסק ומטפל במערכות יחסים – מערכות היחסים של סיון עם הגברים שבחייה, עם ביתה לילה, עם השכנים שסביבה ואפילו עם אחותה המתה, במבי. ככל שהמשכתי לקרוא הכל התחבר יחד וכל דמות תרמה את חלקה לעלילה. אז בעצם הספר הוא על המון דברים והמון רבדים בתוך מערכות היחסים שמקיפות את סיון (וכל אחד מאיתנו תכלס).
דרך השיפוץ של הדירה סיון "משפצת" את עצמה ואת הקשרים שלה עם כל מי שסביבה. זו הדרך שלה להשתחרר מהעבר ולהתקדם לעבר משהו אמיתי יותר, חי.

כולם פה משקרים. בין אם זה לאחרים או לעצמם. סיון מסתירה סוד גדול בעצמה, השכנים בוגדים ואפילו לילה הצעירה בטוחה שהיא תהיה 'סבבה לגמרי' כשהיא תפגוש לראשונה את האקס אחרי שנתיים. בסופו של דבר האמת תצא לאור וזה סוג של קתרזיס.

אחד הדברים הכי בולטים בספר, ששמים לב אליו כבר בהתחלה, הוא הקורונה. זה הספר הראשון שאני קוראת שמתרחש כשמתחילה המגפה. היא נוכחת שם ברקע, כתזכורת. כמו כן התיקים של ראש הממשלה (ללא שמות), ההפגנות בבלפור ועוד דברים מאוד עכשוויים ומאוד ישראלים. מיכל שלו היא שועלה ותיקה בעולם הספרות ובהחלט יכולה להרשות לעצמה לכתוב מה שבא לה והביקורת הקלה לא נסתרת מהעין. בעיקר כלפי ההתנהלות של היושבים בראש.

השמות של הדמויות בספר לא כל כך שגרתיים, ואם מעניין אתכם מה עומד מאחורי הבחירות, אתם מוזמנים להקשיב לראיון (לא רוצה לגלות למי שעדיין מעוניין להבין בעצמו).

אני ממליצה בחום על הספר. קחו בחשבון שיכול להיות שייקח זמן עד שהוא 'ישקע' אצלכם ועד שתבינו הכל, אבל זה לא רע בכלל. אני חושבת שעצם הרבדים הרבים שיש פה והעובדה שכל פעם מגלים עוד משהו, רק גורמת לו להיות יותר מעניין ואישית הוא נשאר איתי הרבה ימים אחרי שסיימתי לקרוא. הכתיבה קלילה וקולחת והפרקים קצרים ונקראים במהירות.

הדבר היחיד שקצת הפריע לי – סיון משתמשת בסלנג של הבת שלה, של צעירים, וזה יוצא קצת מאולץ מהפה שלה, לא הכי אמין. בקלות אפשר היה לנקות את זה, לא נראה לי שזה קריטי לעלילה.

לינק ללייב עם מיכל שלו בקהילת הקוראים של 'עברית'  
לינק לפרק ראשון ורכישת עותק דיגיטלי- שקרים שקטים

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

אני חייבת להודות שאני ברגשות מעורבים לגבי הכריכה. בפעם הראשונה שראיתי אותה, לא אהבתי אותה. גם לא את הפונט. הגוונים שלה מאוד בולטים וזה דווקא טוב – כשהסתובבתי בין חנויות הספרים השונות, גם הדיגיטליות, הכריכה הזו ישר קפצה לעין. היא מאוד בולטת בין שאר הספרים על הבמות.
לא אהבתי את הכיוון הכללי שלה כי היה נראה לי שזה "זורק" את הקורא לכיוון מאוד ספציפי וזה דווקא ספר שמתאים לקהל מאוד רחב ואולי יש קהל שמאבדים.
מצד שני, כשסיימתי את הספר הסתכלתי שוב על הכריכה ופתאום היא התיישבה לי בול. נכון, אני לא מתה עליה וחושבת שאולי אפשר היה לעשות משהו אחר (חכמה גדולה בעצות בדיעבד כמובן), אבל האימג' מאוד מתאים. סיון ולילה אוהבות מאוד לגלוש מגיל צעיר והחיבור למיים הוא הרבה יותר מזה.
והפונט? אני לא מתה כאמור על פונטים 'מקושקשים', אבל יכולה להבין את הבחירה. זה הצד היותר 'מלוכלך' של הסיפור, אם אפשר לקרוא לזה ככה.

ציטוטים:

"אני אוהבת להתלהב. ההתלהבות שלו לחזר אחרי הלהיבה אותי, מצאה חן בעיני, אז שיתפתי פעולה. כיף להתלהב. גם אם את יודעת שלא יצא מזה כלום. התלהבות זו לא תקווה שאם היא מתנפצת את מתה. התלהבות זה משהו רגעי, כמו לרקוד או לשיר. משמח אותך באותו הרגע."

"נחשול אהבה הציף אותה. היו לה חיים עשירים – משפחה, חברים, מקצוע שאהבה, תחביבים. היא לא הייתה אמא שחיה את חייה באופן טוטלי דרך הילדה שלה, אבל ללא ספק הקשר האוהב והקרוב עם בתה נתן לחייה את הסיפוק והמשמעות העמוקים ביותר. לא בין כל אמא ובת יש הבנה נפשית כה מושלמת. היא הכירה אימהות ובנות שגם אם היתה ביניהן אהבה, היחסים ביניהן היו מורכבים, מאמללים, והסבל ליווה את יחסיהן כל חייהן. לפחות מאומללות כזו היא פטורה."

הפוסט שקרים שקטים / מיכל שלו הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

פלורה מקנזי היא עוזרת משפטית בלונדון, בת 26. במקור היא מאי סקוטי בשם מיור. אבות אבותיהם של רוב תושבי מיור ויקינגים וחלק גדול מהמנהגים נשמרו. זה אי קטן, צפוני, עם מזג אויר לא פשוט (בקיץ יש אור כל היום ובחורף חשוך כל הזמן). תושבי האי מכירים את כולם וחלקם הגדול אפילו לא ביקר בשום מקום מחוץ לאי. ברוב האזורים אפילו אין קליטה לנייד. היא גדלה בבית עם הורים אוהבים ושלושה אחים וכולם עבדו בחווה המשפחתית. פלורה רצתה לברוח מכל זה.

אמה של פלורה דחפה אותה למצוינות בכל דבר על מנת שתהיה לה האפשרות לעשות כל מה שתבחר ולכן כשהחליטה לעזוב את האי ולעבור ללונדון, תמכה בהחלטה. היא הייתה בערך היחידה כי גאוותם של תושבי האי במיור גדולה כל כך, שבעיניהם היא נתפסה 'כ'סנובית שעוברת לעיר הגדולה כי לא מספיק טוב לה פה'. פלורה רצתה לברוח מהכל כמה שיותר. היא הגיעה ללונדון, לדירה קטנה עם שותפים, ללחות בקיץ ולגשמים בחורף, לצפיפות ובכלל – לחיים בעיר, התאהבה קשות בבוס הבלתי מושג שלה ג'ואל והייתה מאושרת. או לפחות זה מה שהיא חשבה.

לקוח פוטנציאלי גדול במשרד בו עבדה דורש ממנה לשוב לאי על מנת לטפל בתיק שלו. אין לה הרבה ברירה. ג'ואל תומך בנסיעה והתקווה שכך יעבדו צמוד יותר, גורמת לפלורה לחזור הביתה. לא בא לה על זה בלשון המעטה. היא מבועתת מהמבטים הביקורתיים שינעצו בה ומכך שאף אחד לא ישכח את העבר.

היא מתמקמת בבית ילדותה ומגלה ששלושת אחיה ואביה די מזניחים את הבית ולא התקדמו הרבה בחיים. מתוך דאגה ליושבי הבית היא מגלה מחדש את אהבתה לבישול וכחלק מהעבודה על התיק המבוקש היא פותחת חנות קטנה שעמדה נטושה בבית ורוד שליד הנמל.

בזמן הזה היא מגלה מחדש את כל פינות החמד באי, מכירה כמה אנשים חדשים, במיוחד בחור חסון בשם צ'רלי, חווה את מזג האויר המשוגע (סערות שגורמות לך להסתגר בבית) ואת הטבע הפראי (לוויתן שנסחף לחוף, אנפות ושחפים בכמויות). החזרה לכור מחצבתה מעוררת אצלה הרבה מחשבות, הזמן כאן הוא אחר, רגוע יותר ומושפע באופן ישיר מהאקלים. הצבע חוזר ללחיים והיא כבר לא מבינה אם חסרים לה הרעש והצפיפות של העיר הגדולה. כל מה שהיא ברחה ממנו נראה אחרת בראי הזמן.

הספר הזה הוא פשוט ממתק חמוד ומרגש. רומן רומנטי מלא באוכל (פחמימות יאיי!!) ובתיאורי טבע מקסימים. לא יכולתי להניח אותו מהידיים. הפרקים קצרים יחסית והשפה קלילה, מסופרת בגוף שלישי.
בעודי מתאבלת על החורף שבא על סיומו כאן, יכולתי ממש לדמיין את עצמי יושבת מול האח, כשבחוץ משתוללת סערה, החשמל נופל ואני מנשנשת סקונס שיצאו הרגע מהתנור. התמכרתי לאווירה ולשקט של מיור. קצת פחות לאנשים שדוחפים את האף שלהם לכל מקום, אבל היי – זה חלק מהעניין במקום כל כך קטן ומבודד.

זה ספר אופטימי, שיעשה לכם נעים בלב, יגרום לכם לחשוב על עצמכם ומה שאתם רוצים בחיים וישלח אתכם היישר למטבח (או למאפיה הקרובה).

מומלץ בחום. או בקור. תלוי כמה אתם צפוניים.

דירוג הקואלית:

(ארבע וחצי קואלות מתוך חמש –

איך זה שאין לי ציטוטים? ואפשר היה טיפה לקצר את האורך. אבל רק טיפה, טוב?)

פינת העטיפה:

הכריכה חמודה, אבל יש בה משהו קצת ילדותי בעיני. אני מניחה שהמטרה הייתה לשמור על הקו העיצובי של ספרה הקודם של ג'ני קולגן שתורגם לעברית – חנות ספרים על גלגלים. השפה העיצובית היא אכן אותה שפה ואין ספק שהכריכה יפה ונעימה לעין. הפונט האדום קופץ ובולט וכל האלמנטים המאוירים קשורים לעלילה ובעצם חלק מסיפורה של פלורה.
את הכריכה המקורית אפשר לראות כאן. אהבתי אותה. כנראה שגם הוצאת הכורסא אהבה אותה מאוד, עד כדי כך שהיא מופיעה בעמוד הראשון, זה שכתוב בו שם הספר. אלמנט מתוך הכריכה המקורית, של דמות לבושה בסינר, שמחזיקה קערה ומערבלת בה בלילה – מופיע לאורך כל הספר בראשיתו של כל פרק. כך שיש חיבור בין פנים הספר לכריכה (המקורית).

הפוסט בית קפה ליד הים / ג'ני קולגן הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

הגיע לילה שלא הצלחתי להירדם בו ומפה לשם…סיימתי את הספר תוך 24 שעות.
אז כן, אני חייבת להודות שנרשמו כמה גלגולי עיניים וההתפתחויות היו מעט צפויות, אבל בכל זאת – לסיים ספר תוך יום, כשיושבים לי על הראש שני ילדים בלי מסגרות, זום בית ספר מקרטע והכנת ארוחות – זה חתיכת הישג. רוצה לומר – וואלה נהניתי!.

פופי וויאט עומדת להתחתן עם בן זוגה המושלם ד”ר מגנוס טאוויש. היא אוהבת את עבודתה כפיזיותרפיסטית ועל פניו הכל מתנהל לו על מי מנוחות (על פניו, כן?). עד שאחר צהריים אחד היא מאבדת את טבעת האירוסין שלה במהלך תרגיל כיבוי אש במלון. הטבעת הזו עוברת במשפחתו של מגנוס ונשמרה עד לרגע הנכון בכספת. לא נעים. אם זה לא הספיק, גם הנייד שלה נגנב בתוך ההמולה שנוצרה במלון. היא מוצאת את עצמה עומדת בלובי ולא יודעת מה לעשות. היא חייבת מספר טלפון לתת למלון למקרה שימצאו את הטבעת. היא מבחינה בטלפון נייד שנזרק לאחד הפחים בלובי. היא מחליטה לקחת אותו. הגיוני סך הכל. העיקר שיהיה למלון איך לתקשר איתה ושהיא תוכל לתקשר עם העולם.

בעליו של הנייד שפופי מוצאת, איש עסקים בשם סם רוקסטון, קצת פחות מרוצה. הוא מחפש את העוזרת האישית שלו, ויולט, שהטלפון היה בבעלותה ונעלמה. פופי משכנעת את סם שייתן לה להשאיר את הנייד אצלה לכמה ימים עד שתתארגן על אחד חדש או עד שתימצא הטבעת. סם מסכים בלית ברירה, בתנאי שפופי תעביר אליו את כל ההודעות והמיילים שמתקבלים בטלפון ותחזיר אותו כמה שיותר מהר (בכל זאת רכוש החברה וזה).

בינתיים פופי ממשיכה בהכנות לחתונה ומסתירה את אבדן הטבעת ממגנוס ומהוריו, שבדיוק מגיעים לביקור בלונדון. גם ככה פופי מרגישה חוסר ביטחון ליד משפחתו של מגנוס, ובמיוחד ליד הוריו, זוג אקדמאיים פלצניים, אז המפגש הזה, כשהיא באצבע ללא טבעת הופך אותה נוירוטית במיוחד.
בין לבין היא מעבירה את ההודעות שמתקבלות לסם וגם קצת קוראת אותן ולומדת מי הוא ומי האנשים שמקיפים אותו. היא כמובן לא מצליחה להתאפק ומתחילה להתערב לסם בהודעות ובחיים.

הדמות של פופי משעשעת, מסוג הנשים האלה שהכל קורה להן – שם מוזר (בעברית אגב זה הפרח פֶּרֶג), אבדן הטבעת, גניבת הטלפון, איסוף טלפון מפח אשפה, הסתרה של כל הסיפור והתערבות בעניינים לא לה. נוצרות סיטואציות הזויות ומצחיקות. רגע אחד בא לי לתת לה סטירה ורגע אחד לחבק אותה כי בחיי שהיא חמודה.

זו קומדיה רומנטית קלאסית, משעשעת ומנותקת מהמציאות. וזה בדיוק מה שהייתי צריכה. הכי רחוק שאפשר מהמציאות שאני נמצאת בה כרגע.
אם אתם אוהבים את הסגנון ובא לכם ממתק לימי הקיץ האחרונים, זה לגמרי בשבילכם. קחו בחשבון שגם אם אתם לא אוהבים לאבי-דאבי (כמוני) וצינים (כמוני), עדיין יש סיכוי שתאהבו וזה ירחיק אתכם לכמה שעות ממה שקורה פה.

**אגב, הערת שוליים (יש הרבה הערות שוליים משעשעות בספר) – בשנת 2011 יצא סרט בשם "מה המספר שלך?"  (What’s you number?), אשר מבוסס על ספר אחר בשם  20 Times a Lady, אז אל תתבלבלו – זה לא הספר הזה.
הספר הקודם של סופי קינסלה – אפשר לגלות לך סוד? – גם הוא עובד לסרט לא מזמן אשר נושא את אותו השם. גם הספר הזה יכול בקלות להפוך לסרט חמוד.

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

הקוים העיצוביים של הכריכה ממשיכים מהספרים הקודמים של סופי קינסלה שיצאו בהוצאת הכורסא – החלק התחתון של הכריכה הוא בלוק שחור ומעליו צלליות, עומדות גב אל גב ומחזיקות בידיהן טלפונים ניידים, אשר מתעופפים מהם לבבות (דווקא על זה הייתי מוותרת, קצת יותר מדי בשבילי). ברקע רואים את קו המתאר של לונדון. בסך הכל כריכה חמודה שמעידה על תוכן הספר בצורה מושלמת.

הפוסט מה המספר שלך? / סופי קינסלה הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

הספר מתחיל בפגישת עסקים שאמה טסה אליה, אותה היא מחשיבה לקרש קפיצה בעבודה שלה. זו ה-הזדמנות שיבינו מה היא שווה ושאפשר לקדם אותה. רק שלחיים יש תכניות אחרות והפגישה, שהייתה אמורה להיות פשוטה, משתבשת לגמרי. עוד בשדה התעופה לפני העלייה למטוס היא שותה לא מעט אלכוהול ובמטוס היא מתפרקת לחלוטין. היא נכנסת ללחץ מכמה כיסי אויר שהמטוס נקלע אליהם ומתחילה לקשקש עם הזר שיושב לצידה, מתוך מחשבה שאולי המטוס בדרך להתרסקות וגם ככה אין סיכוי שתפגוש אותו מעולם.

אז היא מספרת לו ה-כ-ל. את כל הסודות הקטנים שלה. על מה שהיא לא אוהבת בעבודה (הקפה הנוראי בעמדת הקפה), על מערכת היחסים שלה (הם לא הזוג המושלם שכולם חושבים), מה היא חושבת באמת על בני המשפחה שלה (בת הדודה שההורים מעדיפים על פניה) ועוד ועוד.

באופן צפוי, הטיסה מסתיימת ללא התרסקות ואותו זר צץ כמה ימים אחר כך במקום העבודה שלה ומסתבר שלא רק שהוא בעל עמדה בכירה, הוא פשוט הבעלים של כל העסק שבא לביקור. כן, והוא יודע עליה עכשיו הכל.

אז מה יקרה עכשיו? האם יפטר אותה כמו שהיא חושבת? אולי בכלל הפעם מזלה ישתנה? תצטרכו לקרוא.

זה ספר רומנטי וחמוד. צ'יק ליט קליל לקיץ.

לא קראתי את ספרה הקודם של סופי קינסלה – "החיים ה(לא כל כך) מושלמים שלי", אבל הבנתי שהסיפור די דומה. זה סוג של "אישה יפה" פוגש את "מה נשים חושבות".

קל מאוד להזדהות עם אמה – למי מאיתנו אין סודות קטנים ולא מזיקים? מי מאיתנו לא מחרטט לפעמים כשפונקציות בכירות בעבודה שואלות אם הכל בסדר? מישהו אשכרה מספר לכל העולם כמה הוא שוקל ומה מידת המכנסיים שלו? (בהנחה שאת לא דוגמנית, כן?). גם החלומות שלה מוכרים לכולנו – להתקדם, להצליח, ש"יגלו" את הפוטנציאל הגלום בנו, שמערכת היחסים שנראית מושלמת באמת תהיה מושלמת.

וגם – זה ספר מצחיק. היו לא מעט רגעים משעשעים.

בקיצור – ממתק קיץ חמוד וקליל. יתאים לטיסות, ליום כיפור ולחובבות הז'אנר.

אפשר להתרשם מפרק ראשון כאן

דירוג הקואלית:

(שלוש קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

לא אהבתי את הכריכה, אבל אני מבינה שפשוט המשיכו בקו העיצוב של הספר הקודם. אין קשר בין תוכן הספר לאימג' שעל הכריכה, וזה בעיקר נראה כמו משהו גנרי לספרים בז'אנר הרומנטי.

ציטוטים:

"…אני חושש שקצת נסחפתי. אולי נוכל ל-" קולו נקטע במפתיע על ידי המראיין.
נסחף.
הוא קצת נסחף.
זה כמו להגיד שהיטלר היה בחור טיפ-טיפה תוקפני".

הפוסט אפשר לגלות לך סוד? / סופי קינסלה הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

נתחיל בזה שאספר לכם על מה הספר. אני לא יכולה להיכנס ליותר מידי פרטים כי מדובר בספר מתח פר אקסלנס וממש לא בא לי לעשות לכם ספוילרים. הסיפור נמשך על פני שלושים ימים ומתרחש בניו יורק אהובתי. כתבת פלילים מבוסטון בשם סמנתה (סאם בשבילכם) נשלחת לניו יורק על מנת לסקר בלעדית פרשה חדשה שמסעירה את המדינה – שלוש נערות נחטפו מבית ספרן. הימים עוברים והמשטרה לא מצליחה להתחקות אחר החוטף/ים, לא מגיעה שום דרישת כופר וזה מתחיל להרגיש שהשוטרים רצים סביב עצמם כמו תרנגולת בלי ראש. סאם מצליחה להגיע לשם, בזמן שהמשטרה לא מוכנה לדבר עם אף איש תקשורת, בזכות היותה עיתונאית מוערכת וקצת פרוטקציה – דוד שלה רוברט ואישתו קתרין (אשר גידלו את סאם מגיל קטן כביתם, לאחר שהוריה נעלמו בדרום אמריקה) הם פרופיילרים מהמעלה הראשונה. רוברט – בבוסטון וקתרין – בניו יורק. סאם פוגשת בניו יורק שלל אנשים, בינהם את ג'ייקוב טורס הלא הוא ה"צ'יף" הממונה על החקירה.
בין סאם לטורס יש המון מתח. גם מקצועי וגם אישי. מהבחינה המקצועית – שיטות הפעולה שלהם שונות וסאם עקשנית ומנסה לגלות בעצמה דברים, ומהבחינה האישית – הם נפגשו בעבר באקראי, משהו קצר ולא מחייב וסאם משום מה מתעקשת להכחיש את העיניין. הם מאוד נמשכים אחד לשני וזה משבש להם את כל העמדת הפנים ששניהם מנסים לשחק, כל אחד בדרכו.
זהו, מפה מתחילה חקירה, רדיפה אחרי רמזים, חשודים, חלומות רעים, סקס פרוע, מועדונים אפלים וקתרזיס אחד. לא מספרת לכם יותר.

סיימתי את הספר בשלושה ימים. מדובר ב-500 עמודים, ובואו ניקח בחשבון שיש לי ילד אחד, בן זוג אחד וקצת חיים, אז תבינו לבד שמדובר בכמה שעות מאומצות בלילה. הסתובבתי עם הספר בבית וקראתי בכל הזדמנות. הפרקים קצרים ותסמונת ה"רק עוד פרק אחד ודי" השאירה אותי ערה עד השעות הקטנות של הלילה. אז כן, הוא מותח בטירוף ולא צפוי. במהלך הקריאה היו לי המון הימורים, פתאום כולם נראו לי חשודים והמתח הזה מצליח להישמר עד העמוד האחרון.

אז סגרנו את הפינה על הסיפור עצמו, סגרנו שהוא מותח לאללה וזהו? ממש לא! יש לי הרבה דברים להגיד על הספר הזה ואני לא אשתוק עד שאוציא אותם מהסיסטם…
זה הספר השלישי של ענבל אלמוזנינו. לא הכרתי את השם שלה עד שקיבלתי את הספר. ראיתי את הכריכה רצה בכל מיני קבוצות בפייסבוק. רוב הקבוצות הן של "הרומן הרומנטי" או של ספרות אירוטית. אני בדרך כלל לא קוראת את הסגנון הזה ולכן לא התעכבתי שם. כשפירסמתי שאני קוראת אותו, ניגשה אלי חברה ואמרה לי "מה פתאום את קוראת את זה? זה לא קשור אליך בכלל". מה אני אגיד לכם? חבל מאוד!. משום מה הספר הזה נכנס לקטגוריה של רומן רומנטי או אירוטי ומפספס קהל שלם של קוראים שאוהבים ספרי מתח, או שפשוט אוהבים ספרים קצביים וטובים. יכול להיות שבגלל ההוצאה – הוצאת Uספרות שנוגעת– הספר מקוטלג ככזה, אבל אני חייבת להגיד לכם, כן, יש שם קטעים אירוטיים (לוהטים!!!) אבל הם ממש לא העיקר. גם הרומן שקורה או לא בין סאם לטורס הוא לא העיניין. ברור שזה מוסיף הרבה לסיפור ומפלפל אותו, אבל החקירה היא היא העיקר פה. והחקירה מסועפת ומפתיעה ומקפיצה, שזה פשוט שווה.
אז אני מרגישה שאני ממש צריכה להכיר את הספר הזה לעוד קהלים. בהתחלה חשבתי שזה ספר שידבר בעיקר לנשים, אבל אחרי שסיימתי אותו אני יכולה להגיד לכם בביטחה, שגם גברים יהנו ממנו מאוד. אפילו הודעתי לאבא שלי, קורא מתח נלהב, שיהיה לו ברור שהוא הולך לקרוא את הספר. מעבר לזה, מדובר בהוצאה קטנה ולא מוכרת ובא לי שעוד אנשים יכירו אותה. עוד דבר זו העובדה שספר מתח טוב, באורך של 500 עמודים כמעט ואין בארצנו הקטנטונת וזה תענוג!!.

עכשיו, אחרי שסיימתי לחפור לכם על הספר עצמו, אני יכולה לחפור קצת על הסופרת, ענבל. סיימתי את הספר בלילה וכיוון שכל התקשורת ביננו נעשתה בפייסבוק, שלחתי לה הודעה – "סיימתי". באופן מפתיע, גם היא הייתה ערה ומיד ענתה לי. התחילה התכתבות, שעברה לשיחה בטלפון ומצאנו את עצמנו מדברות עד שלוש בלילה. שאלתי אותה שאלות על הספר, דיברנו על ספרים אחרים, על סרטים, על סדרות, על הוצאות וזו הייתה אחת השיחות הכי כיפיות שהיו לי לאחרונה. אז מעבר לעובדה שהספר טוב, גם הסופרת מקסימה. היא פתוחה לשמוע דעות שונות והערות, היא לא תופסת תחת כמו הרבה אנשים בתעשייה וחלק מהזמן היא עדיין מופתעת שאנשים אוהבים את הספר. זו לגמרי תחילתה של ידידות מופלאה…

למקרה שלמישהו לא היה ברור – מומלץ!!

דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה אפלה בדיוק כמו הספר. העיניים האלה מלחיצות וכל הזמן נראה כאילו הן מסתכלות עלי. גם כשראיתי את הספר בחנויות, הרגשתי כאילו העיניים האלה עוקבות אחרי וזה מעולה. שם הספר כתוב באותיות אדומות עם דוגמאות של טביעות אצבעות ומובלטות בלמינציה סלקטיבית, שזה משהו שאני מאוד אוהבת. זה ממש "מקפיץ" את הטקסט ועושה עבודה מצוינת. אחלה עטיפה.

הפוסט בארבע ידיים / ענבל אלמוזנינו הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

התקופה היא תחילתה של המאה הקודמת, המיקום הוא ציילון הלוא היא סרי לנקה של ימינו, תחת שלטון הבריטים, התפאורה היא מטעי תה, אגמים, נהרות ומפלים לצד עיירות סואנות, והשחקנים הם גוונדלין (הקרויה בפי כולם גוון) בת ה-19, בעלה לורנס הופר, אלמן בן 37, אשר נישאה לו די במהירות, וריטי אחותו של לורנס, פראן בת דודתה של גוון ועוד שאר דמויות של משרתים, אקסיות, אומנים ופועלים שחורים.

גוון מגיעה לציילון על מנת להתאחד עם בעלה ולקבוע את משכנה בביתו. מדובר בבית גדול, עמוס משרתים, חדרים וסודות מין העבר. הבית מוקף במטעי התה אשר הניבו ללורנס את הונו. כבר בהגיעה לציילון גוון מבינה שרב הנסתר על הגלוי. היא נתקלת בחדרים נעולים ומשרתים שתקנים שלא מוכנים לחשוף בפניה שום דבר. היא יודעת שאישתו הראשונה של לורנס נפטרה, אבל היא לא יודעת למה ואף אחד לא מוכן לספר לה.

לורנס מרוחק בהתחלה ועסוק מאוד בעבודתו. השניים אפילו לא ישנים באותו החדר. גוון לוקחת על עצמה את ניהול הבית והחשבונות ומנסה להכניס שינויים. די מהר היא מבינה את פערי המעמדות של אותה תקופה (אולי בלונדון ממנה באה, הדבר היה פחות נראה לעין) וגורמת לכולם להרים גבות כשהיא מתעניינת בשלומם וטובתם של המשרתים והפועלים.

מערכת היחסים בין השניים יודעת עליות ומורדות וגוון נכנסת להריון. הם מתרגשים ומצפים מאוד ללידה. רצה הגורל וכשגוון כורעת ללדת, היחידה שנמצאת לידה היא המשרתת, שהופכת לעת מצוא למיילדת. לא לורנס, לא הרופא שלה ואף לא אחד מבני המשפחה האחרים. האושר מתנפץ כשגוון מבינה שהיא צריכה לקחת החלטה הרת גורל. החלטה שתשפיע עליה ועל כל הסובבים אותה, גם עכשיו וגם בעתיד. רק גוון והמיילדת יודעות על החלטה זו, שהולכת להפוך את חייה על פיהם. ('צטערת…ספוילר ולכן לא יכולה לספר).

בינתיים ברקע מתחילות מהומות בין הפועלים הסינהלים (בודהיסטים) לטמילים (הינדים). כיוון שביתה של גוון מחזיק פועלים משני הזרמים, יש הרבה מתחים והמהומות מגיעות עד פתח ביתם. בנוסף, מגיע המשבר הכלכלי הגדול בארצות הברית וטורף את כל הקלפים הכלכליים של הבית. ואם זה לא הספיק, ישנן לא מעט יריבויות בין כל הדמויות הנשיות בסיפור – כריסטינה, שהיה לה קשר עם לורנס בעבר והיא אשת חברה נוצצת ויפייפיה, לא ממש מוכנה לותר עליו, וריטי אחותו רוצה את כולו לעצמה ולא בוחלת בשום אמצעים כדי להשיג את המטרה, פראן בת דודתה וחברתה הטובה ביותר מתקרבת ומתרחקת לפרקים וגוון כבר לא יודעת מה עובר עליה. טלנובלה במיטבה.

מאוד אהבתי את הספר. נהנתי מתיאורי הנופים, היה בזה משהו מרגיע, ובאופן כללי מכל התקופה. הקריאה זרמה לי בקלות. הפרקים לא ארוכים מידי והאלמנט של הסוד שגוון מסתירה הכניס מתח וציפייה לדעת מה יקרה עם זה הלאה. האם הסוד יתגלה? האם מערכת היחסים של גוון ולורנס תשרוד את מבחן הזמן והתהפוכות הפוליטיות, הכלכליות? ומה לגבי התהפוכות הרגשיות שלהם עצמם?

קישורים מעניינים:

לינק לויקיפדיה לסכסוך הסינהאלי טאמילי

לינק לויקיפדיה לערך קולוניאליזם

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה מקסימה ומעבירה היטב את רוח התקופה. אנחנו רואים דמות נשית לובשת שמלה (מקסימה לדעתי) בצבע סגול בהיר, עם כובע וכפפות התואמות את התקופה המדוברת. מסביב הכל ירוק. הדמות עומדת בגבה אלינו ונראית כאילו צופה לעבר האופק (העתיד אולי?). האוירה נראית רגועה וטבעית. אני אוהבת את הגוונים הכלליים של העיצוב. בסך הכל די פשוט ולא מתחכם ואני חושבת שזה מאוד מתאים כאן.

הפוסט אשתו של מגדל התה / דיינה ג'פריס הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

אז אחרי שהזהרתי את כל מי שזה לא בשבילו אפשר לעבור לדבר על הספר.
ברי מגיעה לעיירה בשם פליון שבמדינת מיין. היא באה כדי לנקות את הראש ולחשב מסלול מחדש. היא עברה טראומה ומרגישה שצריכה להירפא ולהירגע. היא שוכרת בית ליד האגם ומתחילה לעבוד כמלצרית בדיינר המקומי. האגם הוא מאוד תיירותי בגדה אחת שלו וברי דווקא בוחרת בצידו השני, הרגוע והשקט יותר. ברי היא בחורה חביבה ונעימה ודי מהר מתחילה להכיר אנשים וכובשת אותם אחד אחד.

כשהיא יוצאת מהמכולת השכונתית, לאחר שקנתה לראשונה מספר צרכים בסיסיים לבית החדש, נופלות לה השקיות ותוכנן מתפזר במגרש החניה (זה כל כך אמריקאי אלוהים!). אחד הפריטים מתגלגל היישר לרגליו של ארצ'ר. לברי הוא נראה בהתחלה כהומלס תמהוני – לבוש בצורה פשוטה על סף המוזנחת, שיערו ארוך ולא מסודר ואותו כנ"ל לגבי הזקן. משהו בו מושך אותה והיא מנסה לתהות על קנקנו.

ברי מנסה לדבר ולהתיידד אך ארצ'ר לא מגיב. לא עונה לאף שאלה והיא כבר בכלל לא בטוחה שהוא שומע אותה. היא מתחילה לברר ולשאול לגביו בעיירה. היא מגלה שאכן רוב האנשים חושבים שהוא חירש. הוא אילם. ובגלל שהוא לא מדבר, לא מתקשר ובאופן כללי מנסה להתרחק מחיי העיירה בכל תוקף, כולם חושבים שהוא פשוט לא שומע, או לא נורמלי או מסוכן.

ברי מתעקשת. משהו בארצ'ר לא נותן לה מנוחה והיא מתנהגת כמו קרצייה טיפוסית ומנסה לדבר איתו בכל מיני הזדמנויות. רוב הזמן הוא לא מגיב. היא מגלה שהוא לא חירש ומבין אותה דווקא טוב מאוד. אבל יכולת הדיבור שלו אבדה כשהיה בן שבע, בתאונה שבה איבד את שני הוריו.

ככל שהסיפור מתקדם אנחנו לומדים גם על הטראומה של ארצ'ר, אשר השאירה אותו מסוגר ומתבודד. ההתמודדויות שלו במהלך השנים עם אנשי העיירה (מסוג העיירות הקטנות שבהן כולם יודעים על כולם הכל ועסוקים בלרכל), חוסר קבלת השונה, שאנחנו כחברה לפעמים חוטאים בו ואיך התעקשות של בחורה אחת, או לחילופין תשומת לב קלה, יכולה לשנות את כל התמונה ולפתוח אפילו את החדר הכי נעול.

הסיפור מובא בחלקו מצידה של ברי ובחלקו מצידו של ארצ'ר. הקטעים של ברי הרבה יותר ארוכים ומהווים תכלס את רוב הספר. אני לא יודעת אם זו הסיבה, אבל בטוח שיחד עם התוכן, הספר ידבר בעיקר לנשים.

הספר מוגדר כnew adult ומסומן בתות חינני על הכריכה. זה מפני שהיא מכיל אי אלו קטנים ארוטים. אני חייבת לציין שהקטעים האלה ממש שווים!. ואני מצטערת, אבל זה ממש לא יקרר לכן את אוגוסט הזוועתי. ממליצה להצטייד במזגן רציני ואולי אפילו חבילת מגבונים. שיהיה, לא יכול להזיק.

זה ספר אמריקאי שמאלצי קלאסי. יש בו כל כך הרבה סממנים אמריקאים – הדיינר, העיירה הקטנה שבו כולם מכירים, הגברים עם הגוף המושלם, סיפורים משפחתיים קורעי לב ואפשרות להשכיר בית על אגם בכלום כסף.
זה ממש לא הסגנון שאני קוראת בדרך כלל אבל אני מודה שסיימתי אותו בשלושה ימים. הוא באמת חמוד. ואופטימי. שזה מצרך נדיר בימים כאלה. הייתי צריכה ספר קליל שיעשה לי כיף וזה בדיוק מה שקיבלתי.

אז כמו שאמרתי – ממתק קייצי כייפי ומחרמן.

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה די פשוטה כאן ונעימה לעין. אפשר להגיד שהיא מעבירה באופן כללי את האוירה הרגועה שיש בעיירת פליון. מצד שני – היא לא מעבירה את הסיפור עצמו של ארצ'ר וברי. אני פחות אוהבת ששמים ציטטות מתוך הספר על הכריכה הקדמית. זה קצת הורס לי, לא יודעת למה.

הפוסט קולו של ארצ'ר / מיה שרידן הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.