קלייר ומאט התגרשו. יש להם ילדה משותפת בשם סקרלט. הם מחליטים יחד שהדבר הכי טוב עבור הילדה הוא לבלות יחד את חופשת חג המולד במקום עם שם מבטיח – "היער המאושר". אל החופשה הזו מצטרפים בני הזוג הנוכחיים של השניים – אלכס בת זוגו של מאט ופטריק בן זוגה של קלייר. גם פוזי מצטרף, הארנב הדמיוני של סקרלט.

אלכס היא מדענית. פטריק הוא אחד כזה שעף על עצמו ופסגת שאיפותיו כרגע היא להשתתף בתחרות איירון מן. סקרלט בת שבע. היא מנהלת שיחות חד צדדיות עם פוזי ושניהם בטוחים שאלכס עושה ניסויים בבעלי חיים ורוצחת ארנבים להנאתה.

כל המצב הזה מאוד נפיץ. כל המבוגרים מנסים להנות בשלל הפעילויות שלמקום כמו "היער המאושר" יש להציע – בריכות שונות, חוגי ריקוד, מיני גולף ואפילו "היער של פלאפי הסנאי בארץ פלאות החורף". כולם מנסים להתנהג בהתאם בסיטואציה ההזויה הזו. כמובן ששני הזוגות גם עסוקים בלשדר 'עסקים כרגיל' ולהראות שמערכת היחסים הנוכחית שלהם (קרי, פרק ב') הרבה יותר מוצלחת מהנישואים הקודמים.

וכולם שם בשביל סקרלט. הרצון שלנו, ההורים הגרושים, לעשות הכל בשביל שלילדים יהיה טוב ושהם לא יישארו מצולקים מהגירושין, הוא פשוט עצום. אני זוכרת מצבים שבבוקר היינו בדיון בבית המשפט, צעקנו ובכינו ואז בערב ישבנו לארוחת ערב עם הילד, רק בשביל לעשות לו טוב.

אז כאן זה הלך קצת רחוק מידי. כי כשהמצב נפיץ, מספיק רק ניצוץ קטן כדי להדליק את כל העסק. והניצוץ הזה יכול בהחלט להיות אלכוהול למשל. כשמישהו שותה קצת יותר מידי ואומר קצת יותר מידי – זה פשוט מתחיל להידרדר. תוך כדי קריאה אמרתי לעצמי "אוי לא…אני לא מאמינה שהוא אמר את זה" או "היא באמת אמרה את זה בקול רם עכשיו?", זה פשוט היה כמו להסתכל על תאונת רכבת. ואז בסוף, בום! – אחד המבוגרים מוצא את עצמו עם חץ תקוע בגוף (לא ציינתי ששלל הפעילויות כוללת גם מטווח חץ וקשת?) ומתחילה חקירה משטרתית.

הספר בנוי מפרקים, שכל אחד מהם מסופר מנקודת מבט של דמות אחרת, בין הפרקים מופיעים תמלילים מהחקירה. בהתחלה הקורא בכלל לא יודע מי נורה ולמה, ולאט לאט מתבהרת התמונה. דבר שאהבתי והצחיק אותי ממש – מידי כמה פרקים מופיע קטע הלקוח מתוך העלון של "היער המאושר", למשל הקטע הפותח את הספר – "היער המאושר הוא המקום המושלם להתפרק בו. פתחו את דלתות הפטיו של הבקתה המצוידת-היטב שלעם ושאפו את האויר הרענן, הרחק מהמתחים ומהלחצים של חיי היום-יום. החופשה המשפחתית המושלמת עבור אהוביכם נמצאת כמטחווי קשת. מהיער המאושר ייוותרו לכם זיכרונות לכל החיים". הטקסטים האלה הופכים ונהיים יותר הזויים ומשעשעים ככל שמתקדם הספר וזה פשוט הפוך ממה שקורה בין הזוגות. ואני מצטערת, זה פשוט מצחיק. כולם מנסים להיות מבוגרים אחראיים והכל מתפקשש.

אני לגמרי רואה איך הספר הזה יכול להפוך לקומדיה אמריקאית בכיכובם של אדם סנדלר/בן סטילר וקמרון דיאז.

אפילו שהספר די ארוך, צלחתי אותו מהר. הוא קליל, הפרקים קצרים, אלי אישית הנושא מאוד דיבר (כן, חופשות כאלה קורות, זה בכלל לא מופרך כמו שזה נשמע) והוא משעשע. גם כשהוא קצת עצוב.

בקיצור – אני ממליצה!. במיוחד לגרושים ולבני זוג של גרושים, אבל גם השאר ייהנו מאוד.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

קודם כל, אני רוצה להתייחס לנייר הממוחזר שנבחר לדפי הספר – אני מאוהבת בנייר הזה והלוואי וכל ההוצאות ישתמשו בנייר הזה יותר. זה הופך את הספרים להרבה יותר קלים פיזית. פה מדובר בספר די ארוך ועדיין כשמחזיקים אותו ביד, הוא לא מרגיש כבד בכלל. אני גם אוהבת את המרקם של הנייר הזה ואת הגוון שלו.

ועכשיו לכריכה – אנשי ההוצאה ערכו בזמנו משאל בקבוצת הפייסבוק לגבי כריכות אפשריות לספר ואחרי מקצה שיפורים, זו הכריכה שנבחרה. יש משהו נחמד בלהציע לקהל הקוראים לבחור, זה גורם להם להרגיש שיש להם חלק בעשייה ובאיזשהו מקום קושר אותם לספר מראש. על הכריכה אחראי יקיר הבלוג אמרי זרטל. אני מאוד אוהבת את האיור ואני חושבת שהוא בהחלט מתאים. יש כל הזמן דיסוננס בין מבוגרים לילדים בסיפור. גם בין איך שמבוגרים צריכים להתנהג ואיך שהם מתנהגים בפועל (כמו ילדים לפעמים) והדיסוננס הזה מיוצג יפה בכריכת הספר. האימג' הוא ילדותי משהו ונראה כאילו נלקח ממשחק מחשב, הבקתה כמובן היא פצצה מתקתקת, הכל אדום מתוק ואילו האות ב' בשם הספר – עקומה ומתפוררת. אהבתי מאוד.

הפוסט המבוגרים / קרולין האלס הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

אליס וג'ייק הם זוג צעיר שמתחתן. כמו כל זוג צעיר בשלב הזה, הם לא רואים את עצמם בנפרד ובטח לא חושבים על להתגרש אי פעם. לכן, כשמציעים להם להצטרף למועדון שיבטיח שלעולם לא יתגרשו – הם חותמים בלי להסס. יותר נכון, אליס פחות מהססת. ג'ייק עוד לא לגמרי מבין מה קורה.
המועדון שומר על כמה כללי אצבע קבועים – לענות תמיד כשבן/בת הזוג מתקשר/ת, כל חודש קונים מתנה אחד לשנייה, כל שלושה חודשים יש לצאת יחד לטיול ואסור שיהיו בין בני הזוג סודות. נשמע הגיוני סך הכל נכון? אז זהו, שלא בהכרח.

מעבר לכללים הבסיסיים האלה יש עוד ספר מדריך שלם המפרט את כל הדברים שיש לעשות ובעיקר את מה שאין לעשות. כמו כן, הוא גם מפרט את העונשים על כל "עבירה" שמתבצעת.
בהתחלה מוזמנים אליס וג'ייק למסיבות בחברת חברי המועדון הנוספים. המסיבות והנוכחים בהן עשירים ומסנוורים את הזוג.

אז מה קורה כשעוברים על אחד הכללים? אמנם הזוגות האחרים לא גרושים, אבל יש לא מעט אלמנים ואלמנות, האם יש קשר בין הדברים? ומה קורה אם פשוט רוצים לצאת מהמועדון?

אליס היא מוזיקאית לשעבר שעזבה את התחום ועברה לעריכת דין. היא קורעת את עצמה בעבודה, יוצאת מוקדם בבוקר וחוזרת מאוחר בערב. ג'ייק הוא מטפל. הוא נפגש עם בני נוער ועם זוגות לייעוצים. הוא מעריץ את אליס ולא רואה את עצמו עם אף אחת אחרת, ולרוב נראה כאילו הוא רוצה בנישואים האלה יותר ממנה.

הספר בעצם מגיע מנקודת מבטו והקטעים בהם הוא מספר על מערכת היחסים שלהם, על האנקדוטות הקטנות שיש לכל זוג, הם פשוט מקסימים ומלאים באהבה. מידי פעם ג'ייק מספר על הזוגות שהוא פוגש ולא פעם היה נראה לי כאילו הזוגות האלה הם מראה לזוגיות שלו ושל אליס. הוא מחפש אותם בכל זוג, מסיק מסקנות ומשליך על עצמו. זה יפה. הזוגות האלה משקפים כל מיני סוגים של מערכות יחסים.

בכלל, יש פה שני קווי עלילה, שאפשר להגיד שנושקים אחד לשני בכל מיני נקודות – אחד זה המועדון וכל מה שקורה לאליס וג'ייק בעצם היותם חלק ממנו. והשני הוא מערכת היחסים שלהם ואיך היא מושפעת מכל מה שקורה – האם המועדון באמת עושה להם טוב או שאולי רק מקשה וגורם להכל להרגיש מאולץ?

במהלך הקריאה עלו הרבה מאוד תהיות לגבי מערכות יחסים. בהיותי גרושה ובפרק ב', יש לי לא מעט מסקנות משלי על העיניין וזה היה מרתק בעיני. הצד של ג'ייק מוצג בצורה מאוד אותנטית ויפה ורגישה.
כל זה בא באופן הפוך לגמרי למה שקורה במועדון.
אני חייבת לציין שמתוארות סצנות לא פשוטות, שלא הייתי ממליצה לבעלי לב או קיבה רגישים. יש שם הרבה משחק פסיכולוגי וזה עובר בצורה מדהימה.

אמנם עד עמוד 160 הכל די זחל לי, אבל ברגע שעברה המשוכה הזו – פשוט לא יכולתי להניח אותו מהידיים. גם אם הספר הסתיים בצורה שהייתה צפויה לי, עדיין נהניתי מהדרך עד אליו והתהפכה לי הבטן לא פעם וגם התרגשתי לא פעם. לא נראה לי שתוכלו להסתכל על מערכת היחסים שלכם אותו דבר אחרי זה.

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

אני ממש מצטערת אבל פה אחת מנקודות היותר חלשות של הספר וחבל מאוד כי העטיפה הזו לדעתי עושה עוול. הבחירה בשחור וגוונים צהובים באמת גורמת לכריכה קצת "לקפוץ", אבל זה לא מספיק. אני אישית גם לא אוהבת את השילוב הזה. האימג' של שלשלאות שמחוברות אחת לשנייה בטבעות נישואין נטחן עד דק. זה פשטני לאללה ואם כבר החלטתם ללכת על הקו הזה, לפחות תביאו איזה צילום קצת יותר מעניין של שלשלאות ולא אימג' כל כך גרפי ומשעמם. בקיצור – אם תהיה מהדורה נוספת, אני ממליצה בחום לחשוב על משהו יותר מעניין. ברשת מצאתי כמה עטיפות שיצאו לספר הזה בארצות שונות והן נראות הרבה יותר טוב – למשל זו שגם היא נראית כמו תמונה מאימג' בנק, אבל יותר מוצלחת. מצאתי גם את זו ואת זו– את כולן אהבתי יותר.

ציטוטים:

"כשהלכתי להיות מטפל, לא הבנתי למה נכנסתי. רציתי לעזור לאנשים. ראיתי רק את הצד החיובי בעבודה הזאת. אקח אנשים ברגע בעייתי בחיים שלהם, ואעזור להם לנוע צעד אחרי צעד לקראת מצב של אושר גדול יותר. זה נראה פשוט. מה שלא הבנתי הוא שניצחונות בטיפול מגיעים לאט. הם נפרשים על פני הרבה פגישות – לעיתים קרובות במשך הרבה חודשים, אפילו שנים – והם עטופים בתחפושות שונות. הכישלונות, לעומת זאת, מגיעים בפתאומיות, בלי עמימות ותכופות בלי אזהרה".

"לשאוף להיות טוב כולך, אבל לדעת שאתה לא יכול," אמרתי. "להשתדל להינות כל יום, אבל לדעת שלא תוכל. לנסות לסלוח לאחרים ולעצמך. לשכוח את הדברים הרעים, לזכור את הטובים. לאכול עוגיות, אבל לא הרבה. לאתגר את עצמך לעשות יותר, לראות יותר. לתכנן תוכניות, לחגוג כשהן מצליחות ולהתמיד כשהן לא. לצחוק כשהולך טוב, לצחוק כשהולך רע. לאהוב עד כלות, לאהוב בצורה לא אנוכית. החיים פשוטים, החיים מורכבים, החיים קצרים. המטבע האמיתי היחיד שלך הוא הזמן – תשתמש בו בחוכמה".

הפוסט ברית הנישואים / מישל ריצ'מונד הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

אירנה בוגדת בבעלה ובדיוק כשהיא יוצאת מביתו של מהאהב שלה, הרע מכל קורה, והיא נתקלת בבת זוגו של אותו מאהב. השתיים מתעמתות (יותר נכון, בת הזוג מתעמתת איתה, אירנה פשוט חוטפת על הראש בעיקר) ומכאן מתחילה מסכת הייסורים שלה.

מהר מאוד אירנה מגלה שאותה אישה יודעת איפה היא גרה ומה שם משפחתה. אירנה נשואה לבעל אמיד ואדיב, שאין לה תלונה אחת אליו, למעט אולי העדר תשוקה מסוים והיא אמא לשני ילדים. היא מפחדת. הכל מתחיל להתנהל סביב העניין הזה. היא משתתקת בארוחות הערב, בוהה בבעלה ותוהה עד כמה באמת היא מכירה אותו ואיך היה מגיב לו היה יודע. היא ממעטת לצאת מהבית ובכך מעלה את חשדי כולם, שלא רגילים להימצאותה בבית במשך שעות כה ארוכות. גם כשהיא כבר יוצאת להסתובב, היא מדמה את פרצוף האישה האיומה בכל אחד, או שהיא בטוחה שמישהו עוקב אחריה, או שהיא פשוט קופצת בבהלה מכל דבר.

אירנה עוברת התמוטטות עצבים שמקשה עליה להתמודד עם חיי היום יום. בריאותה מתרופפת והיא נעה בין שתי ברירות – או להיכנע לסחטנות האישה או להתוודות בפני בעלה.

לספר אין פרקים והוא כתוב כטקסט ארוך ללא הפוגות. המבנה הזה גורם לקריאה להיות כמעט ללא נשימה, מה שמוסיף ומחזק את המועקה של הגיבורה. אנחנו, כקוראים, מתחילים להזדהות עם הפחד הזה שלה. מצאתי את עצמי לא פעם פשוט מחזיקה אויר בפנים. טוב שזה ספרון קצרצר, כי אין לי מושג עוד כמה אפשר היה להמשיך עם הספר ושימשיך להיות אפקטיבי לקוראים בחוויה הזו.

אירנה כל כך סובלת שהלב יוצא אליה. החברה שלנו לא רואה בעין יפה נשים בוגדניות (גם גברים, אבל איכשהו להם סולחים יותר). ועדיין, אני לא מאמינה שיהיה מי שיקרא את הספר הזה ורחמיו לא ייצאו אליה. הכתיבה כל כך טובה, שהרגש פשוט יוצא מהמילים ומציף כל תא ותא בגוף.

הגיבור העיקרי בספר הזה הוא כמובן הפחד. אותו רגש משתק, שמשתלט על כל פינה בגוף ובמוח שלך. יש לי תחושה שכשאנשים מסיימים את הספר הזה, הם אומרים לעצמם "אני בחיים לא אבגוד!". עד כדי כך הרגש הזה מצליח לעבור ולשתק אפילו תוך כדי קריאה.

מומלץ!

דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

לעטיפות של תשע נשמות יש קו עיצוב קבוע, כך שאין פה יותר מידי משחק. זה גורם לספרים שלהם להיראות מאוד יפה כשהם מאוגדים יחדיו על המדף (ואולי מראש זו הכוונה?!) – צבעוניים ומינימליסטים. הדברים שמשתנים מספר לספר הם הגוונים (בדרך כלל שני בלוקים גדולים של צבע, בנוסף לשחור ולבן) והאיור. באיור כאן נראית דמות של אישה הדורה, לבושה בסגנון שמתאים לתחילת המאה ה-20 אם אני לא טועה, משהו בוהמייני כזה, המעיד על עושרה. אני לא יכולה להגיד שהיא נראית מפוחדת, אבל היא בהחלט נראית מוטרדת. אולי באמת היה צריך להיות לה מבט קצת יותר מבועת. כך או כך – זה בהחלט מתאים ומשרת את המטרה. בכל ספרי תשע נשמות יש תמיד מידע מעניין בחלקים הפנימיים של העטיפה וגם איור של הסופר.

ציטוטים:

"אם אני מרחם על הקטנה, את שואלת? על כך אני משיב: היום כבר לא. הוקל לה עכשיו משנענשה, גם אם הדבר נראה לה רע ומר. אתמול היתה אומללה, כשהסוסון המסכן הסתתר שבור לגזרים בתנור וכל הבית חיפש אותו והיא פחדה כל הזמן שיימצא, שבהכרח יימצא. הפחד נורא מין העונש, כי העונש הוא דבר קבוע ומסוים, אם קל ואם כבד, והוא תמיד טוב יותר מין המתח המחריד והבלתי נגמר שבחוסר הידיעה. מרגע שידעה מה עונשה, הוקל לה. אל תטעי בגלל הבכי: עתה רק התפרץ החוצה, וקודם חכן היה עצור בתוכה. ובתוך הגוף הוא מזיק יותר משהוא מזיק בחוץ".

הפוסט פחד / שטפן צוויג הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.