אלף שנים לחכות

הכל בחיים זה עיניין של תזמון. כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה? אני, לפחות, שמעתי אותו מיליון פעמים. לפעמים זה תזמון טוב ולפעמים זה תזמון פשוט מעפן. במקרה של נורי וכנרת, הגיבורים שלנו הפעם, זה תמיד תזמון מסריח.

עושה רושם שהם, כנרת ונורי, נועדו זה לזו. איך שלא מסתכלים על זה – הם פשוט מושלמים אחד לשני. אז מה הבעיה? שמהרגע שהם הכירו ובכל פעם שהם נפגשים מחדש, זה לא זמן טוב. כשהם הכירו לראשונה כנרת הייתה רווקה צעירה בת 28 ונורי היה גבר בן 40 שנשוי ללילך. מתפתחת בינהם חברות מדהימה ואפילו קצת מעבר לזה. הם מרגישים שזה – זה. שזהו. נגמרו החיפושים. אבל מה עם המשפחה של נורי? מה עושים?

כמה שנים אחר כך, כשכנרת כבר נשואה לאמנון ואמא לשלומציון הקטנה היא מקבלת מנורי מכתב שאומר: "אני יודע שהתחתנת. פחות או יותר באותו זמן אני התגרשתי. כתבתי לך הרבה שירים וזמן רב התלבטתי אם לשלוח לך אותם. אבל, כנרת, אין לנו אלף שנים לחכות" (מופיע על הכריכה האחורית ובעמוד 16). בבת אחת מוצאת את עצמה כנרת בתוך כל התלבטויות העבר. מאיפה הוא צץ לה עכשיו פתאום? דווקא אחרי שהצליחה לארגן את החיים שלה, להתחתן עם גבר מדהים ואוהב ולהביא ילדה מקסימה.

הודו שזורה בתוך כל הסיפור בעלילה בכל מיני מקומות – היא קשורה לעבודה של כנרת והיא ביקרה שם כמה פעמים ולשם נוסעים גם כנרת ונורי יחדיו אבל חוזרים ממנה בנפרד כשנורי מחליט שהוא לא מפרק כרגע את משפחתו ולכנרת נמאס קצת לחכות. כך גם האמונות ההודיות, לפיהן כל זוג נועד לחזור ולהתחתן במשך שבעת גלגולי חיים.

כנרת גדלה בקיבוץ אצל סבה וסבתה בגלל שהוריה מבלים בילדותה הרבה שנים בחול, באיזו שליחות. הקיבוץ משמש לה מקלט גם כשאמנון טס לחול ושם היא מחפשת תשובות ועצות. הקיבוץ בדיוק עובר את משבר ההפרטה והרבה דברים שם משמשים לה השראה להחלטות שהיא עומדת לקבל.

כל הספר הוא מעין התפלשות רגשית. אני לא יודעת איך להסביר את זה אחרת. הסיפור אמנם מגיע אלינו מנקודת מבטה של כנרת אך ההתלבטויות הקשות של שני הצדדים מורגשות. הזמנים הולכים קדימה ואחורה וכך אנחנו למדים עוד ועוד פרטים על הרומן הזה בעבר ובהווה וגם על ילדותה של כנרת בקיבוץ ואפילו על ילדותה ונערותה של סבתה כשעלתה ארצה והגיעה לקיבוץ.

אני לא יודעת למה, אבל כל הזמן חשבתי על "שתהיי לי הסכין" של דוד גרוסמן. אמנם קראתי אותו לפני המון שנים, אבל אני זוכרת שהוא השאיר עלי רושם עמוק. גם שם יש שני אנשים שמנהלים מערכת יחסים אסורה, חלקה הגדול דרך מכתבים (כנרת ונורי כל הזמן מתכתבים במייל ובמסרונים לנייד). בשני הסיפורים האהבה חזקה ועוצמתית שמצאתי את עצמי אומרת "וואו, איך נוטשים דבר כזה? מה עושים במצב כזה??". מצד אחד זה נשמע כל כך רומנטי ומצד שני… או יש הרבה בצד השני – יש שתי משפחות, יש ילדים, יש אהבות אחרות ולא פחות טובות ומה עושים עם כל זה? פשוט זורקים לפח?
אם אתם חושבים שאני כאן מתפלספת קצת, אז בטח תחשבו שכנרת מתפלספת הרבה – כי איך אפשר לשאול את עצמך כל כך הרבה שאלות ולהתלבט כל כך הרבה התלבטויות במשך 366 עמודים? ועדיין, הספר נקרא מהר. הספר מחולק לארבעה חלקים והפרקים לא מאוד ארוכים ולכל אורך הדרך מתתי לדעת מה יהיה, במה הם יבחרו, מה הם יעשו עם האהבה הענקית הזו שתמיד תמיד מרימה את ראשה כשהזמן פשוט לא מתאים?

יש כאן הרבה ערכים שעומדים על הפרק – נישואים, נאמנות, חברות ומשפחה ומעלים הרבה שאלות – האם לבחור בי, באהבה שלי, ולפרק בדרך את כל מה שבניתי? האם מגיע לאנשים שאני אוהבת להיפגע ולהיות נבגדים בצורה כזו?

אהבתי את הדואליות הזו של הקיבוץ והודו, שני דברים כל כך שונים ויחד עם זאת דומים. שניהם מקומות שכנרת בחרה לברוח אליהם בתקופות שונות ומשניהם חזרה עם חוויות ואמונות. זה מעניין.

אהבתי את הספר, הוא גרם לי לחשוב הרבה ולהעריך את מה שיש לי. יש בספר הרבה רגש שמתפרץ החוצה והוא מצליח לגעת ולפרוט על נימים.


דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש – יש מצב שזה ספר שידבר לנשים יותר מאשר לגברים)


פינת העטיפה:

והנה שוב יקיר הבלוג, אמרי זרטל, בעטיפה מקסימה. אנו רואים דמות, אישה, מהגב שלה כשהיא פורשת את ידיה מעלה כאילו היא עומדת ליפול, או אולי לעוף. מה שבטוח – היא נראית כאילו היא בדרך למקום לא נודע. האם היא נופלת לשם או האם היא קופצת לשם זו שאלת השאלות. העטיפה יפה בעיני, אפילו שאין בה יותר מידי. הבחירה בדמות שהיא שחור-לבן על רקע צבעוני יוצרת הפרדה והבלטה של הדמות. יפה ובהחלט מתאים לסיפור.


ציטוטים:

"…ביחד היו מתפלאים על תאוותו חסרת השובע של הזמן, שברגעים ספורים היה מכלה שות שלמות של שהותם ביחד".

"מאז שהלכת הבוקר אני כמו שעון חול. הפכו אותי עם לכתך ועכשיו יש לי אורך נשימה של כמה ימים עד שאתרוקן לגמרי".

"…הבנתי שכשאני איתך אני בוגד בה, אבל אם לא אהיה איתך אני אבגוד בעצמי".

"כנרת אמרה לו, אם האמת שלנו היא משהו אסור, מה בעצם מותר? לחיות בלעדיה?"

"אז, לפני שש שנים, ניסיתי למצוא את נקודת האל – חזור שאחריה כל הדרכים האחרות יהיו חסומות ואוכל להיות אך ורק איתך. וכך אחרי זמן רב הבנתי שאין מקום כזה, כי לגוף תמיד יהיו רצונות משלו בזמן שהראש יתעכב בששלות וחישובים. נדמה לי שאותו הדבר קורה גם לך עכשיו, הראש נשאר מאחור בזמן שהגוף שעט כבר קדימה בדרך".

"ובבקה אמרה, אנחנו נעשה את מה שסבא שלך תמיד היה אומר, אל תיקחו ללב, תיקחו רק עד הכפתור.

ואז טפחה בכף ידה על כפתור החלוק שלה שבמרכז חזהּ".

"מה שאני יודעת זה שלא משנה כמה האהבה שלך דרמטית, החיים הופכים אותה למשהו של היומיום. לא משהו שמרחף בדמיונות האויר. אם את רוצה, תקראי לזה אמיתי.

כנרת אמרה, אמיתי זה טוב.

ונעמה אמרה, אמיתי זה בגלים. פעם למעלה ופעם למטה, ושניים שנדרשים להתמודד יחד עם הים הסוער. בטח לא מה שמכרו לנו באגדות".


9 תגובות על “אלף שנים לחכות / מיה טבת דיין

  1. ספר חובה לכל אחת שחוותה אהבה והיא לא כל כך מומשה כי הוא נשוי…
    במיוחד אני מזוהה עם המשפט "אין לנו אלף שנים לחכות"!
    אני הזדהתי עם הרבה קטעים בספר..
    ספר שכתוב טוב.. יפה… כל הכבוד !

  2. היי מותק,
    איזה מצחיק אני בדיוק עכשיו יושבת לכתוב על הספר הזה המלצה
    אני נהניתי מהספר הזה פחות ממך (לפי התלהבותך כנראה הרבה פחות)
    אני שמחה שנהנית.. כתבת מדליק ומעניין (כתמיד)
    עכשיו עליי לחשוב מה ואיך לכתוב בהמלצה שלי

  3. [quote name="יעל"]היי מותק,
    איזה מצחיק אני בדיוק עכשיו יושבת לכתוב על הספר הזה המלצה
    אני נהניתי מהספר הזה פחות ממך (לפי התלהבותך כנראה הרבה פחות)
    אני שמחה שנהנית.. כתבת מדליק ומעניין (כתמיד)
    עכשיו עליי לחשוב מה ואיך לכתוב בהמלצה שלי[/quote]

    היי יעלי,
    יש מצב שזה מסוג הספרים שאם תחזרי אליו עוד כמה שנים תחשבי אחרת. נראה לי שזה עיניין של גיל ושל מצב משפחתי (נישואים וילדים).
    מעניין מה תכתבי עליו 🙂
    אני מחכה לקרוא!

  4. [quote name="דורית"]ספר חובה לכל אחת שחוותה אהבה והיא לא כל כך מומשה כי הוא נשוי…
    במיוחד אני מזוהה עם המשפט "אין לנו אלף שנים לחכות"!
    אני הזדהתי עם הרבה קטעים בספר..
    ספר שכתוב טוב.. יפה… כל הכבוד ![/quote]

    תודה דורית!

  5. הי! איזה הפתעה משמחת! זה ללא ספק הספר הכי טוב שקראתי השנה. לאחרונה נכנסתי ל"מועדון קריאה של ספרים שווים" בפייסבוק וגיליתי שגם שם הוא הפך ליקיר המדור. כתבת יפהפה. ממש ניסחת את המחשבות שלי, רק שאני לא יודעת לכתוב כמוך.

    ואגב, ליעל שהגיבה מעלי, גם אני חושבת שזה ספר שמתאים לגיל מסוים ולמצב משפחתי מסוים. צריך איזה ותק קל בנישואין, ילדים כדי להתחבר אליו. אגב, אמא שלי קראה אותו עכשיו והתחברה מאוד. כלומר, מגיל מסוים ואילך נראה לי שהוא מדבר לכולם.

    שוב תודה! ואני עכשיו עם צ'יממנדה אגוצ'י. ומ-ת-ל-ה-ב-ת!

  6. קראתי את הספר הזה השבוע. מה אני אגיד לכם… לא עזב אותי! מזמן לא היתה לי חוויה כזאת עם ספר. מעניין מתי הוא יצא, כי לא מכירים אותו כל כך, לדעתי, וחבל, הוא באמת אחד היפים.

  7. טוב, קראתי את הספר ובמילה אחת מרגש.
    לא חשבתי שאצליח לחוש כ"כ הרבה דברים בבת אחת ועוד מקריאת ספר הוא נהדר מעניין ציני במידה מסוימת ממליצה בחום עושה חשק לקרוא שוב…

  8. הספר זו מתנה שיכולתי להעניק לי, ונסחפתי, ואהבתי והתרגשתי ובכיתי, על ימים אבודים של אהבה גדולה, ועל ימים עם אותו אהוב שיחזור מתישהו…

  9. האמת גיליתי עניין ראשוני בשל העובדה ששמי ושם הגיבור זהים ,
    מיד קראתי התקציר והתגובות ואכן כתיבה מעניינת ,פוריה ,מושכת וגוררת לקריאה מעמיקה. צפיתי גם בראיון במסך הקטן ,והתרשמתי מאוד לטובה מהאישיות שעומדת מאחורי הספר- עלי והצליחי בכתיבה הבאה .ולסיום כמה העולם קטן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *