אמת

פחדתי פחד מוות מהספר הזה והוא היה אצלי על המדף כחודש עד שאזרתי אומץ לקרוא אותו. כשאני יודעת שספר הוא על נושא קשה – אני מראש נרתעת.
מאיפה בכלל מתחילים לכתוב סקירה על הספר הזה??
זה בדיוק מסוג הספרים שגורמים לי להרגיש שגדלתי בבועה מפנקת, בבית נורמטיבי עם שני הורים, אח וכלב והצרות הכי גדולות שלי נראות כאין ואפס לעומת מה שעברה איזבלה.

מדובר בספר מטלטל וקשה על תקופה חשוכה בתולדות ארצות הברית של אמריקה – תקופת העבדות.
זה הספר הראשון שאני קוראת על התקופה ולמדתי ממנו הרבה, כי הוא טומן בחובו הרבה נקודות ציון חשובות ביציאה לחירות של האנשים האלה, שלא עשו רע לאף אחד מלבד היותם שחורים. שונים.

הסיפור הוא כאמור על איזבלה. בת למשפחת עבדים בניו יורק של המאה ה-19. היא גרה עם הוריה אצל משפחה עד שהיא מועמדת למכירה פומבית יחד עם אחיה, פיטר. הם נמכרים למשפחות שונות ואיזבלה מוצאת את עצמה נודדת בין משפחות כאשר הסיבה למכירתה בכל פעם היא פשוט – כדי לקבל עוד כסף.
על מנת להבין כמה זה קשה – במכירה הראשונה היא נמכרת בעבור 100 דולרים, כשגם עדר כבשים נכנס באותו המחיר…
היו משפחות שהתייחסו אליה בצורה מחפירה, היו כאלה שבהן המחייה שלה הייתה סבירה אבל בכולם הייתה שפחה ולא הרבה יותר מזה.
כקוראים, אנו גדלים איתה ועוברים תחנות חשובות בחייה הקשים, אובדן אנשים יקרים, לידת ילדיה ומאבק בלתי פוסק נגד הגורל הקשה שהוא מנת חלקה היומיומית.
מדהים איך אליזבת מצליחה לאורך שנים כה ארוכות להיות כל כך נאיבית, למרות כל האסונות שפוקדים אותה. לבסוף, מגיעה ההתפכחות.
אפשר להגיד שהחצי הראשון של הספר מתייחס בעיקר לחייה כילדה-שפחה והמעברים בין האדונים השונים. החצי השני הוא על תקופת השחרור שלה. בגיל 29. שנה לפני יציאתה החוקית לחירות היא מחליטה לעזוב, יחד עם ילדתה הקטנה ביותר (בשלב הזה יש לה כבר ארבעה, שאותם היא משאירה מאחור כפי שהחוק קבע) ולצעוד לעבר החופש המיוחל.

אין הפתעות גדולות בספר, שכן כבר מהכריכה האחורית אנחנו מבינים לאן כל זה הולך, יחד עם זאת הספר נקרא בנשימה עצורה (ומזועזעת).
על העטיפה כתוב שחלק מהסיפור מבוסס על סיפור אמיתי ואני אומרת לכם שגם אם רק שמינית ממנו נכון – עדיין מגיעות לאישה הזו מחיאות כפיים סוערות, כאלה שגם עומדים בהן.
הכתיבה קולחת, הספר בהחלט נקרא בנשימה עצורה, ומתאר טוב את הלכות חייהם של העבדים, השפה שלהם והמנהגים שלהם.
לטעמי זה ספר לא קל לקריאה אך יחד עם זאת חשוב מאוד. הוא לימד אותי דברים רבים שלא ידעתי על אותה תקופה ובאיזשהו מקום (בפן האישי יותר) גרם להכל לקבל פרופורציות. ופרופורציות עדיין לא הזיקו לאף אחד.
מומלץ.


דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

האמת שאין כאן משמעות כל כך לעטיפה כי לכל הספרים בהוצאת אג`נדה יש כריכות דומות, מעוטרות בצורות גרפיות כאלה ואחרות. יכול להיות שזה המקום לשאול האם זה עושה טוב לספר? עצם זה שהוא הופך להיות חסר ייחוד מבחינת העטיפה, והופך ל"חלק מסדרה" של ספרים, למרות שאין בינהם שום קשר.
נקודה למחשבה.


ציטוטים:

"הענקת שם היא הענקת משמעות וחיים. נטילת שמו של אדם כמו כביקוע גופו והשארת הדם להתנקז החוצה. עד מהרה לא נותרים בו חיים."

"היות שהייתי כחושה כמקל, הייתי כמו חדר ובו רק כיסא אחד ושולחן. כשהריתי היו פתאום בחדרי ארבעה כיסאות ומזנון."

"אני תמיד זוכרת את הפעם הראשונה של דבר חדש, ולהנקה הראשונה הייתה תחושה כביכול להקת פרפרים נחתה על חזי וכולם תופסים ומושכים זעירות".

"נכון מה שאומרים; אנו זוכרים בעיקר את הזמנים הקשים ואת הפעמים הראשונות. רוב החיים הרגילים חולפים – עוברים כאילו אנו ישנים."

"אני חושבת שאם אתה גונב את רוחו של אדם, רוחך שלך מתכווצת כמו צמר במים רותחים. היא נעשית קשה וצפופה, אין בה עוד תועלת רבה. איך אדם כזה יכול לצייר?"

"השיכחה של הגרוע מכל מאפשרת לנו להמשיך, אך גם מטמטמת אותנו."

"אני מכנה זאת חשיבה מהדלת האחורית. אם רעיון עקום כל כך שאינו מסוגל לעבור בדלת הקדמית, הַטֵה אותו הצידה והחלק אותו בעד דלת המטבח".


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *