אסיר השמים

מאוד אהבתי את "צילה של הרוח", כשקראתי אותו לפני כמה שנים. אני זוכרת שהייתי ממש מרותקת לספר. בכלל – ספר שספרים הם העיקר בו ועוד בנוסף יש מתח לא רע זה סוג של מתכונת מנצחת. את הספר השני בסדרה – "משחקו של המלאך" לא קראתי וגם פה ושם שמעתי עליו דברים לא טובים אז החלטתי לוותר. רציתי לזכור את סאפון לטובה ולא כ"סופר של ספר אחד". ובינתיים יצא לו הספר השלישי – "אסיר השמים", אז אמרתי לעצמי "למה לא, בעצם?". כדי שלא תהיו במתח (זה עושה קמטים ושערות לבנות), אני כבר יכולה להגיד לכם שהספר ממש כייפי. לא איזה *ספר גדול*, אבל ממש חמוד ואני סיימתי אותו תוך שלושה ימים.

אז כיוון שמדובר בסוג של סדרה (שאיננה בהכרח סדרה כי אפשר לקרוא כל אחד מהספרים בפני עצמו), הגיבורים הם אותם גיבורים – דניאל סמפרה (שהוא עכשיו כבר נשוי ואב טרי) ופרמין רומרו דה טורס (איזה שם אקזוטי, הא?).

ברצלונה, שנת 1957 – למשפחתו של דניאל יש חנות ספרים, שעוברת כבר כמה דורות במשפחה ונודעת בתור חנות שמחזיקה ספרים ישנים ונדירים לצד ספרים חדשים. החנות כבר לא מכניסה לקוחות כמו בעבר והם נאבקים אפילו בתשלום חשבון החשמל. יום אחד נכנס זר מסתורי לחנות ורוכש את הספר הכי יקר – מהדורה נדירה של "הרוזן ממונטה קריסטו". דניאל, שבמקרה אחר היה שמח עד הגג למכור ספר כה יקר, לא מבסוט מהעסקה והזר נראה לו מפוקפק למדי. הוא לא היה רוצה שהספר יגיע למישהו שלא יעריך אותו כראוי. אותו זר מבקש מדניאל שיעשה עבורו שליחות וימסור את הספר לנמען שכתב בהקדשה ויוצא. כשדניאל פותח את הספר הוא מגלה שהזר כתב הקדשה מוזרה ומסתורית הממוענת לפרמין, חברו הטוב, שעברו קצת לוט בערפל יש לומר.

מכאן מתחיל כל האקשן והמתח – דניאל עוקב אחרי הזר ומנסה לגלות מיהו. הוא מספר לפרמין על התקרית וזה האחרון מתחיל לספר לו על עברו ועל הסודות שהוא נושא עימו כ-20 שנים.

תוך כדי קריאה יש אזכורים לספרים הקודמים אבל זה ממש לא מפריע. את "צילה של הרוח" קראתי לפני הרבה שנים ובקושי זכרתי משהו למעט העובדה שנהניתי, ואת הספר השני לא קראתי בכלל – זה לא הפריע כהוא זה. הדברים החשובים והעקרוניים למהלך העלילה – מקבלים הסבר ופירוט, ככה שלא מפסידים כלום, אם פספסתם במקרה את אחד הספרים. אם כן קראתם אותם – זה מוסיף כי סאפון קושר אותם יחד.

הסיפור מלא במתח, בסודות מין העבר, באפילה, באנשים שלחמו בצד הלא נכון של המהפכה כשקטלוניה הייתה נתונה תחת מגפיו של פרנקו ונכלאו במבצר המתנשא מעל העיר – מונז’ואיק. אז מה יהיה על פרמין? מיהו אותו זר המחפש אחריו? על איזה סודות שומר פרמין בקנאות כבר 20 שנים? ואיך כל זה קשור לדניאל ולמשפחתו? תקראו, אני מבטיחה לכם כמה שעות מהנות עם ספר קליל, שלא מחייב חשיבה עמוקה ולא מדכא יותר מידי.

הספר מחולק לחמישה חלקים והפרקים ממש קצרים, מה שגרם, לי לפחות, לקרוא אותו ממש מהר. תסמונת ה"עוד פרק אחד ודי" גרמה לי לסיים את הספר בשלושה ימים. בתחילתו של כל חלק מופיעה תמונה. לא כתוב היכן היא צולמה ומתי וזה חירפן אותי. אני מניחה שמדובר בברצלונה, אבל ממש עניין אותי באיזו שנה צולמה התמונה ואולי גם הצלם (בשיעורי "ההיסטוריה של הצילום" למדתי הרבה על צלמים מהתקופה וזה סקרן אותי). הפכתי את הספר – בשום מקום לא מופיע קרדיט עבור התמונות האלה ולדעתי זה לא כל כך לעניין. התמונה היחידה עם קרדיט היא התמונה שעל העטיפה, שצולמה ב-1949, למקרה שזה מעניין אתכם.


דירוג הקואלית:

שלוש וחצי קואלות מתוך חמש – ספר חמוד, קליל, אבל כזה שלא "נשאר" יותר מידי זמן אחרי שמסיימים אותו.


פינת העטיפה:

העטיפה הפעם הרבה יותר דומה לעטיפה של "צילה של הרוח" מאשר לעטיפה של "משחקו של המלאך". זהו צילום בשחור לבן של ברצלונה משנת 1949. הצילום הוא מאוד תקופתי ומתאים לאווירה הכללית בספר. בכל שלושת הספרים חוזר על עצמו מוטיב עמד התאורה. רק עכשיו שמתי לב לזה. זה מעניין כי לא ברור לי למה דווקא לבחור באלמנט כזה, למנורה אמנם יש הרבה משמעויות כסימבול אבל אני לא בטוחה שהמטרה כאן הייתה כל כך עמוקה… מה גם, שאם זה היה עניין עקרוני, אז בטח היה מופיע גם בכריכות השונות בעולם. בכל אופן, אני אוהבת את העטיפה, היא מתאימה לסיפור ומעבירה את האווירה. שם הסופר ושם הספר באותו גודל – מה שקורה כשאתה נהיה סופר מצליח 🙂


ציטוטים:

"משוגע מי שחושב שהוא שפוי ומאמין שהטיפשים אינם כמוהו"

"ככה הם הגברים, כמו גרניום. כשנדמה שכבר צריך לזרוק אותם, פתאום הם מתעוררים לחיים".


2 תגובות על “אסיר השמים / קרלוס רואיס סאפון

  1. הספר קצר בהרבה משני הספרים הקודמים. מותח, נקרא בקלילות, פרקיו קצרים אבל נופל בהרבה מ"צילה של הרוח". יש ציפייה שמשהו עוד יקרה וזה די מאכזב שכאילו המשכו יבוא בספר הבא.ציפיתי שהספר הנוכחי יהווה סגירת מעגל …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *