אספת דיירים

מאז שאני זוכרת את עצמי גרנו בבניינים משותפים. שישה במספר אם אני סופרת את הבניין שאני גרה בו היום. בחלקם היו מעליות ובחלקם רק חדר מדרגות, תלוי כמה הבניין היה ישן. אבל בכולם היו, מין הסתם, שכנים. המספר של השכנים השתנה בהתאם לגודל הבניין, אבל הם תמיד היו שם. ותמיד היו "סיפורים". היה את זה שדחף את אמא שלי במדרגות כשהייתה בהריון, הייתה זו שנחמדה לחתולים אבל לא נחמדה לאף אחד אחר, היו אלה שלא משלמים ועד בית וזו שמסתובבת עם עקבים בשעות הקטנות של הלילה ועושה לכולם בקומה מתחתיה רעש.

הספר 'אספת דיירים' הוא בעצם אספת סיפורים. בסיפורים נפגוש את חלק מדיירי הדירות אשר גרים כולם בבניין אחד ברחובות וחולקים חדר מדרגות ולוח מודעות.
הסיפורים קצרים וביניהם מוצגות ההודעות שנתלות על לוח המודעות המשותף – דיירים שמתנצלים על שיפוץ או על רעש אחר מראש, בקשות של הועד וגם דייר המציע את שירותיו כשליח.

בין הדמויות תמצאו מנהלת משפחתון החושדת בסב של אחת התינוקות, משפחה חרדית שבכי קבוע וקורע לב של תינוק נשמע מדירתם כמעט כל הזמן, אלמנה שמבקשת מבנה של השכנה להניח פרחים על קברו של בעלה המנוח ועוד.

אחד הדברים היפים שקורה הוא, שבחלק מהמקרים קוראים על אותם השכנים מזוויות שונות – גם כשהם עצמם מספרים את הסיפור וגם כששכנים אחרים מזכירים אותם בסיפור שלהם. זה נותן מעין תמונה כוללת על הבניין, ואפשר אולי להגיד על המיקרו קוסמוס הזה שחי ונושם בבניין אחד ברחובות.

כעסים, אהבות, אמפתיה, חרדות, אלימות, חברות – קשת שלמה של רגשות תמצאו בספר הקטן והמקסים הזה, העובר בין הכללי והמשותף (לוח המודעות) לבין ההתנהלות בתוך הדירות עצמן. בין מה שרוצים להראות לעולם שבחוץ ומה שמשאירים בפנים, כשחושבים שאף אחד לא רואה ולא יודע.

הסיפורים עצמם נוגעים ללב ומקסימים וגרמו לי לחשוב עד כמה אני לא מכירה את השכנים שלי היום. אני רואה אותם במעלית, בחניון, ליד תיבת הדואר, בדרך לפחי הזבל ולפעמים גם בבית קפה הסמוך – ומה אני באמת יודעת עליהם? כמעט כלום. לפעמים איזו אנקדוטה רפואית (זו שעברה ניתוח) או אהבה חדשה (זה שסיפר לי במעלית שהתארס, אבל עברה למעלה משנה והם כבר לא יחד) וזו שהבן שלה אלוף בשח מט – תכלס לא הרבה…

ומה אתם יודעים על השכנים שלכם?

ממליצה. חלק מהסיפורים נשארו איתי הרבה זמן אחרי שסיימתי לקרוא.

אפשר להתרשם מפרק ראשון כאן


דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

על הכריכה אנחנו רואים מעין דוגמה גיאומטרית, שנראית כמו פרט מתוך קיר חיצוני של בנין משרדים.

אני לא כל כך אוהבת את הכריכה הפעם. אני חושבת שהיא עושה לספר עוול. האימג' קר ומנוכר ובכלל לא נראה כמו בנין מגורים, בטח לא בנין של חמש קומות ברחובות. מעבר לעובדה שקורות המתכת בתמונה שלובות אחת בשניה כמו שחיי השכנים בבניין שלובים אחד בשני, לא הצלחתי לחשוב על שום קשר למה שמתרחש בתוך הספר. הספר עדין ורגיש ואילו האימג' אגרסיבי ורחוק מהמציאות המתוארת בסיפורים.
מה גם, שבחלקו התחתון רואים השתקפות של מטוס, שמחזקת אצלי את ההשערה שמדובר בצילום של גורד שחקים.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *