דושינקא, נשמה

שם הספר מעיד עליו הרבה – זה ספר של קיבוץ גלויות. "דושינקא" זה סוג של כינוי חיבה ברוסית ו"נשמה" זה כינוי חיבה (שבשנים האחרונות סובל מזילות משהו) של עדות המזרח. שני כינויים שאפשר להגיד שעשו עליה. הסיפור שלנו הוא חיבור בין תרבויות. סיפור שנע בין ישראל, למרוקו ולאוקראינה ובין תקופות זמן שונות בכל מקום.

הסיפור מגיע מפיהן של ארבע דמויות – הדס, דימה, חנה ורחמים. האמת שאין יחס שווה בין כל הדמויות וחלקן דומיננטיות יותר מאחרות. חלק מופיעות כבר בהתחלה וחלקן מגיעות רק לקראת אמצע הספר או סופו. מתחילת הספר אנחנו מתחילים להתוודע לקשרים שבין הדמויות, משפחתיים, רומנטיים או "סתם" חבריים.

הספר נפתח עם הדס, בחורה צעירה, שנעזבת על ידי אושרי, בן זוגה מזה כמה שנים. הם כבר דיברו על חתונה והנה – הכל עלה על שרטון. הפרק השני מסופר מנקודת מבטו של דימה. אני זוכרת שקראתי את הפרק הזה באוטובוס וכמעט בכיתי. בכלל, כל הפרקים המובאים מנקודת מבטו של דימה הם מכמירי לב. יש לו אח תאום, שלפי המוסכמות החברתיות נחשב הרבה יותר 'מוצלח' ממנו. אביו נפטר ואביו החורג מתעמר בו ובאמו. כל יום עובר על דימה בפחד מנטישתה של אימו. מאוחר יותר מצטרפים חנה, אמו של אושרי ורחמים, בעל הדירה של הדס, דירה שבה גרו היא ואושרי במהלך השנים.

דימה הוא ה'דושינקא' של הסיפור הזה. הפרק הראשון המסופר בקולו מתרחש בחרקוב שבאוקראינה. הוא מרגיש דחוי, חולם על סנטה קלאוס ומרטיב בלילות (ולפעמים גם בימים). בהווה הוא חבר טוב של אושרי ובעלים של מועדון לילה בשם 'בבושקה' בחיפה. הדס ואושרי נהגו לבלות הרבה במועדון הזה ולשם גם מגיעה הדס לאחר הפרידה מאושרי, ביום הולדתה ה-34, סביר להניח כדי "להיתקל" בו במקרה. בסופו של דבר היא מוצאת את עצמה בחברת שלושה גברים זרים, עושה מעשה שמתחיל מבחינתה איזשהו מסע, רק בשביל להרגיש קצת טוב עם עצמה.

חנה, כאמור, היא אמו המרוקאית של אושרי. הדס אוהבת אותה כאם (אימה שלה נפטרה בילדותה) ודרכה אנו למדים על עברה שבהרי האטלס, על נופים ועל אהבות לא ממומשות. הדס עצמה היא דור שלישי לעליה ממרוקו. היא בחורה עצמאית, שמרבה לחפש בתוך עצמה ולהבין את הסיבות לכל דבר. רק למה אושרי עזב? את זה היא לא יודעת. היא כל הזמן מחפשת ונוברת ומחטטת ביבלות. היו רגעים שזה אפילו עיצבן אותי.

העלילה נעה קדימה ואחורה בזמן, בין אוקראינה וילדותו של דימה, ההווה המתהווה של הדס, וילדותה ובגרותה של חנה במרוקו. קצת קשה לי לתאר את הכל כי זה באמת ספר רחב יריעה ובנוסף לדמויות שכבר ציינתי, יש עוד פסיפס אנושי שלם של אנשים שאנחנו פוגשים במהלך הקריאה. השפה עשירה ומתאימה כל פעם לדמות דרכה העלילה מסופרת – אם זה דימה, אפשר להרגיש את הרוסית, על שלל דימוייה ומנהגיה ואם זו חנה, מורגשת הערבית המרוקנית והצבעונית. והדס עצמה – מעין קיבוץ גלויות אחד גדול של הכל.

בסוף הספר, כמובן, הכל מתחבר בצורה ממש נפלאה. נהניתי מאוד מהספר, אפילו שמדובר בספר עצוב למדי. בכלל, שמתי לב שספרים עצובים (במיוחד אם הם טובים) מצליחים להשפיע עלי יותר. כי מי כמוני יודעת שבסופו של דבר, המציאות עצובה גם היא, ואין טעם ליפות אותה.

זה ספר שנוגע בלב והוא מרגש מאוד. הוא ליווה אותי עוד הרבה זמן אחרי שסיימתי אותו.

מומלץ.

לינק לסרטון על הספר ביו טיוב

שאלון עם איריס אליה – כהן באתר קורא בספרים


דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

אני אוהבת את העטיפה. יש בה משהו מאוד מרגיע. יחד עם זאת,  אני לא יודעת בדיוק איך היא קשורה לסיפור עצמו. אנו רואים ציור של ילד (ואולי ילדה) ישן, ידיו שלובות לו תחת לחיו ונראה כאילו הוא מטייל בעולמות חלומיים. אימג'ים של ילדים ישנים, במיוחד אם הם ישנים טוב, אוטומטית מרגיעים אותי. גם בחירת הצבעים – גוונים חמים של כתומים וצהובים עושים את העבודה. הדמות הישנה יכולה להיות כל אחד ולכן ההקשר לסיפור לא ברור לי.


ציטוטים:

"אהבה זה כמו מישמיש, חנה אומרת להם ומנופפת באצבעה. צריך לאכול קצת, לא להגזים. אחרת נהיה כאב בטן (…) ממשיכה חנה ומסכמת: וכמו המישמיש, גם זאתי העונה שלה קצר. חודש חודשיים וזהו. הלך. נשאר לשחק קצת עם הגוגו, וגם זה נמאס".

"מי שנוח לו בשיגעון, למה הוא צריך שכל?"

"אנשים יהירים הם כמו ביצים. כל כמה שהם מלאים בעצמם, תמיד יהיו הראשונים להישבר".

"הבדידות היא מקום נחמד לבקר בו ומקום נורא להישאר בו".

"אם ברצונך לחלוק עמי ועם הדס איזה סיפור, אנא ממך, ודא שיהיה עליז. או לפחות עם סוף טוב. סיפורים עצובים אינם מועילים לבריאות. וכאילו היא משתפת אותם בסוד מדעי שהגיעה אליו אחרי שנים ארוכות של מחקר, היא רוכנת אליהם ולוחשת: אתם עוד צעירים, קרוב לוודאי שאינכם יודעים זאת עדיין, אבל כל מה שמקמט את הלב, מקמט גם את עור הפנים. האמינו לי!"


2 תגובות על “דושינקא, נשמה / איריס אליה-כהן

  1. הי שרון
    אני מקבלת את הבקורות שלך ומאד נהנית לקרוא. הן מלמדות הרבה.
    ברצוני להודות לך ולאחל שנה טובה ופוריה.הרבה בריאות והתגשמות שאיפותיך.
    שושנה.

  2. היי יקירתי,
    נשמע ספר נהדר, רושמת לפניי – תודה רבה!!
    שתהיה לך שנה נהדרת וגמר חתימה טובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *