הזונה של דרווין

נתחיל מזה שאני מאוד אוהבת את דרווין. כל ספר שקשור אליו באופן ישיר או עקיף אני שמחה לקרוא. לפני כמה שנים אפילו חיכיתי לא מעט זמן למוצא המינים, שהזמינו לי במיוחד באיזו חנות (הוא מפאר לי את המדף אבל טרם התפניתי להתמודד איתו). דרווין מעניין ומסקרן אותי מאוד. אני לא איזו חסידה נלהבת יותר מידי או איזו גרופית שתנהל ויכוחים סוערים עם אנשי דת, אבל אני פשוט נלהבת כל פעם מחדש לקרוא מחקרים שלו, לקרוא על מסעות הביגל, על הגלפגוס, על חיות שונות ומשונות ואיך שהן התאימו את עצמן למציאות שבה הן חיות. זה מדהים בעיני. הייתי מוכנה לשלם לא מעט לזה שימציא מכונת זמן ויוכל למקם אותי באחד המסעות האלה איתו.

והנה הגיע הספר "הזונה של דרווין". כאילו מה? אתם באים עכשיו להרוס לי את כל התדמית שבניתי לי בראש?! איזה שטויות…מה פתאום זונה? אין מצב הרי שלבחור העסוק הזה היה זמן בכלל, או שעניין אותו המין הנשי, הוא הרי היה עסוק בציפורים ובאורך המקור שלהן…לא?

הספר מתרחש בשתי תקופותהראשונה בשנת 1835 ביערות הגשם של צ'ילה והשנייה ב-1985 בלונדון. שתי התקופות האלה מביאות לנו את הגיבורים שלנו. בצ'ילה כמובן מדובר בדרווין, חוקר צעיר, שפוגש בתופעה יוצאת דופן שמטלטלת אותו ומטילה ספק בכל מה שהוא מאמין בו. בהתרחשות העכשווית אנו מתוודעים לסימון קובינגטון, שהיא נצר למשפחתו של המשרת וחברו הקרוב ביותר של אותו דרווין ממש. היא מופקדת על שמירת סוג, העובר במשפחה מזה כמה דורות, והעסק הזה מתחיל לשבש לה את החיים. בנוסף, היא מוזיקאית צעירה ומוכשרת, שעובדת בלב הסצנה המוזיקלית של לונדון (בתוך הטקסט ישנם אזכורים לשירים שונים משנות ה-80, מה שחיבב אותו עלי כבר מההתחלה).

פרופסור סטוארט (סטו) וובר הוא מומחה לחקר ההתפשטות של מחלות מגפתיות ומחלות טרופיות. הוא בן 35 ונחשב למרצה "מאאגניב". יום אחד ניגשת אליו בחורה נאה, שמעוניינת לדבר איתו על משהו הקשור בדרווין. הבחורה הזו היא סימון. השניים נכנסים לשיחה בבר ומהר מאוד מוצאים את עצמם בורחים משני ג'יימס בונדים עם משתיקי קול, שהפכו את דירתה של סימון בחיפוש אחרי דבר מה לא ידוע.

סימון מארגנת מעין משלחת הכוללת את סטו, את עצמה, את פיט, בחור צעיר שעובד עם סימון באולפן ההקלטות, וסוזי, סטודנטית של הפרופסור. פניהם מועדות לאזור צ'ילה להתחקות אחר אחד מסודותיו הגדולים ביותר של דרווין.

אני חייבת להודות שפה דברים נהיו קצת הזויים, אבל בכל מה שקשור שדרווין – הכל מתקבל על הדעת. המטרה של החבורה היא למצוא יצור נדיר שדרווין כתב עליו ביומניו, שעברו מדור לדור במשפחתה של סימון. היצור מפריש חומר הנקרא "הדמעות של קורי" או "הדם של קורי", שכל מי שטועם ממנו, אפילו קצת, מפתח תאווה מינית בלתי נשלטת. עכשיו אתם מבינים למה כל מיני טיפוסים מפוקפקים הופכים לגברת סימון את הבית?

יש כמובן זווית ישראלית לכל הסיפור בדמות איש צבא (איך לא?), ששוחרר על רקע שערוריות ריגול שנקלע אליהן מבלי שהתכוון ועובד כרגע כיועץ לעניינים מיוחדים בחברת תרופות ענקית, שגם היא, כמובן, מחפשת את אותו היצור בדיוק.

יש שלב שבו הספר הופך ממש לספר מתח שכולל את כל מה שצריךמרדפים, מעקבים, שערוריות, חברות תרופות גדולות, ארגוני ענק וקונספירציות. כל זה בשילוב עם דרווין, המסע שלו והגילויים שלו.

הספר חמוד מאוד ודי הפתיע אותי. לא ציפיתי למשהו כזה בכלל. לרגע לא חשדתי שמדובר בספר מתח. העלילה והסיפור שעומד מאחוריה הוא פשוט הזוי. אבל אני מניחה שכל דבר שקשור בדרווין נחשב הזוי בתקופה ההיא

בקיצורנהניתי מהספר. הוא קליל, על אף שלעיתים ישנם הסברים מפורטים וארוכים על מושגים באולפני הקלטות או עניינים מדעיים שלא תמיד הצליחו להחזיק אותי מרוכזת. הדמויות בספר גם נופלות ללא מעט קלישאות – סטו הוא מרצה צעיר ומגניב שכולם רוצים לשבת בהרצאות שלו, הוא ציני ובעייתי, סימון כמובן נראית טוב ויש ביניהם כל הזמן מתח והבחור הישראלי הוא…טוב נו…בחור ישראלי. מצד שני, יש כאן שילוב מעניין של מתח ושל פרשה מדעית מסקרנת, משהו שממש לא ראיתי מגיע


דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

לא מבינה את העטיפה. סורי. היא מעניינת לכשעצמה, אבל הפעם פשוט לא הבנתי את כוונת המשורר. או ההוצאה, לצורך העניין. בקדמת האימג' אנו רואים את חלקו העליון של שעון ומאחוריו זוג עיניים קצת מטושטשות. אני פשוט לא מבינה את זה ואני אשמח אם מישהו יוכל להאיר את עיני. אפשר היה לעשות משהו הרבה יותר מעניין. בכל שאת – דרווין, מתח, יצורים נכחדים, קונצרנים של תרופות. מבחינתי סתמי למדי וחבל.


ציטוטים:

"האדם מת זמן ארוך יותר מהזמן שהוא חי. המוות הוא נצחי והחיים רגעיים. האדם החי משול לעבד אשר נואש מלברוח ובמשך הזמן לומד להסתגל לעולמו. הוא רוכש סטטוס כלפי האחרים, מעמד, רוכש חברים שצריך להרשים, גם אויבים. הוא כה טרוד בעולמו החדש, עד שהוא שוכח מאין הוא בא ולאן הוא רוצה לחזור".

"אנשים עסוקים בלריב על צורתו ומבנהו של האלוהים. יש גם את המתנשאים מן הצד השני, שטוענים כי בכלל הטבע אחראי לכל ואין דבר כזה אלוהים, כאילו שהם יודעים בכלל מהו הטבע. פלצנים. אלוהים וטבע הן רק מילים הבאות ליצג משהו שהוא גדול מאתנו. ובכלל, מה זה משנה איך קוראים לזה? תמיד…אבל תמיד תבוא השאלה היכן אני בסיפור? האם הוא סופר אותי ומתעניין בי? או שאני סתם בורג שולי המערכת. זאת השאלה, ושאף אחד לא יטען אחרת, כולנו רוצים הכרה, תשומת לב והשגחה צמודה".


5 תגובות על “הזונה של דרווין / יהודה (יוג'י) גבאי

  1. הייי יקירתי.. גם אני כמוך אוהבת את דרווין!!
    העלת לי חיוך פעמים רבות במהלך הקריאה
    על פניו הספר לא נראה לי – אולי אתן לו צ'אנס
    תודה ♥, לא שמעתי על הספר עד לסקירתך

  2. יקירתי:
    הפתעה נעימה. הלקטורה שלך פשוט שובבה ומשובבת, ובכלל אפילו אני שמכיר קצת את הספר, נהניתי לקרוא אותך מספרת עליו.

    לגבי השאלות שהצבת:
    העטיפה החלה ככורח של סטנדרט מסוים של החממה מה שחייב אותנו לשחק בגבולות מוגדרים. החלטנו לחפש משהוא שמזכיר קצת את קוד דה וינצ'י ושעון שמחדד את פער הזמנים בעלילה. אבל הכי חשוב חיפשנו משהו שיתפוס את העין ונבחרה מתוך 5 סקיצות.

    לגבי העלילה: אולי לא תאמיני,, אבל נסי לבחון את המתרחש מול גוגל ותגלי שרוב הדברים ההזויים לקוחים הישר מן המציאות, לרבות תפיסת הערפד וכו' יש גוגל ברוך השם 🙂 בכל אופן תודה והמשיך לשוטט בבלוגך המשובב

  3. [quote name="yaelzn"]הייי יקירתי.. גם אני כמוך אוהבת את דרווין!!
    העלת לי חיוך פעמים רבות במהלך הקריאה
    על פניו הספר לא נראה לי – אולי אתן לו צ'אנס
    תודה ♥, לא שמעתי על הספר עד לסקירתך[/quote]
    בשביל זה קיים הבלוג 🙂
    תודה על התגובה. אני אשמח להשאיל לך אם תרצי לקרוא.

  4. [quote name="יוגי גבאי"]יקירתי:
    הפתעה נעימה. הלקטורה שלך פשוט שובבה ומשובבת, ובכלל אפילו אני שמכיר קצת את הספר, נהניתי לקרוא אותך מספרת עליו.

    לגבי השאלות שהצבת:
    העטיפה החלה ככורח של סטנדרט מסוים של החממה מה שחייב אותנו לשחק בגבולות מוגדרים. החלטנו לחפש משהוא שמזכיר קצת את קוד דה וינצ'י ושעון שמחדד את פער הזמנים בעלילה. אבל הכי חשוב חיפשנו משהו שיתפוס את העין ונבחרה מתוך 5 סקיצות.

    לגבי העלילה: אולי לא תאמיני,, אבל נסי לבחון את המתרחש מול גוגל ותגלי שרוב הדברים ההזויים לקוחים הישר מן המציאות, לרבות תפיסת הערפד וכו' יש גוגל ברוך השם 🙂 בכל אופן תודה והמשיך לשוטט בבלוגך המשובב[/quote]
    היי, תודה רבה על התגובה!
    לכבוד הוא לי 🙂
    אני שמחה שאהבת את הסקירה.
    תודה לאל על גוגל שמראה לנו שגם הדברים הכי הזויים – יש בהם מין האמת 🙂

  5. השם של הספר צהוב, ומעיד על רצון של סופר חדש שרשת חנויות ספרים טורפת וגסת רוח הסכימה להוציא לו ספר במימונו אבל עם הלוגו והפרסום של השם 'סטימצקי'. שם שמטרתו למשוך תשומת לב שספק אם מצדיקה את מה שכתוב בספר. לא הייתי טורח להציץ אפילו בספר עם שם כזה. (חוץ מזה שרגלי לא תדרוך באף חנות 'סטימצקי' כל עוד המנכל"ית שלהם מכהנת בתפקידה)
    דבר אחד אולי נכון, מר גבאי: מוצא הסופר מן הקוף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *