הסיפורים הגנוזים

אני מחבבת את קארל צ'אפק. לפני שנתיים בערך המלצתי כאן בחום על "שנת הגנן", גם הוא בהוצאת בבל. לכן שמחתי מאוד לקבל את הספר הזה לידי. צ'אפק מצליח לשעשע אותי ולהעלות חיוך על פני, ובאופן כללי נראה כאילו הוא לא לוקח את החיים ברצינות תהומית ותמיד מוסיף נדבך מחויך גם לסיפורים רציניים (רצוי, כמובן, להשתמש בלשון עבר, כי צ'אפק אינו בין החיים כבר
מ-1938). העובדה שצ'אפק נפטר לפני כל כך הרבה זמן וממשיכים לתרגם את ספריו יותר משבעים שנה אחרי מותו, מדהימה לכשעצמה.

לפנינו אסופת סיפורים קצרים, רובם לא עולים על שישה עמודים, שבהם פרשנות אחרת או אולי היסטוריה אלטרנטיבית אם תרצו על מאורעות כאלה ואחרים בהיסטוריה האנושית, במיתולוגיה ובספרות. גם במקומות שהסיפור כן מובא כמו שאנחנו מכירים אותו, הוא מקבל טוויסט שונה כשצ'אפק מחליט להביא לפנינו מיני דיאלוגים וסצינות שכאילו לא נכללו בסיפור המקורי כפי שאנחנו מכירים אותו.

כך מוצאים את עצמם אלכסנדר הגדול, הלוא הוא אלכסנדר מוקדון, פרומתאוס, שרה ואברהם, ישו ואפילו אנשי טרויה מכונסים יחד בקובץ הסיפורים הזה. בסיפור על ישו וחמש כיכרות הלחם, למשל, האופים מתרעמים על כך שישו בעצם גוזל להם את הפרנסה – "הרי תודה, שכני, ששום אופה לא מוכן לסבול דבר כזה. ולמה זה מגיע לו? אילו זה היה הופך להרגל, שכל אחד היה יכול להשביע בחמש כיכרות לחם ובשני דגים חמשת אלפים איש, אז האופים היו יכולים ללכת לאכול עשב, אני צודק? במה שנוגע לדגיםמילא, הם גדלים במים מעצמם וכל אחד יכול לדוג אותם כרצונו. אבל אופה צריך לשלם ביוקר בעד הקמח והעצים, הוא חייב להעסיק עוזר ולשלם לו שכר עבודה; הוא חייב להחזיק חנות, לשלם מסים ומה לא, כך שבסופו של דבר הוא שמח אם נשארות לו כמה פרוטות למחיה, כדי שלא יצטרך לקבץ נדבות. והוארק מביט השמימה ויש לו מספיק לחם לחמשת אלפים איש ויותר; הקמח לא עולה לו כלום, הוא לא צריך להוביל עצים השד יודע מניין, אין הוצאות, אין עבודהמובן מאליו, אז הוא יכול לחלק את הלחם לאנשים בחינם. אני צודק? ולא אכפת לו שבכך הוא גוזל מאופי הסביבה את הכנסתם שהרוויחו בזיעת אפיים!" (עמוד 76-77), בסיפור אחר הוא נותן הסברים על צליבתו של ישו וכמובן נשמע כמאשים את היהודים, ולכן באה כאן הערת מתרגמת של רות בונדי כהערת נגד לעיניין. עוד סיפור הוא על שרה ואברהם שדנים בינם לבין עצמם מיהם הצדיקים אשר לא יושמדו בסדום, בשיחה משעשעת בפני עצמה.

אין ספק שידיעה בסיסית בתנ"ך ובסיפורי המיתולוגיה, הברית החדשה ועוד בהחלט יכולה לעזור. אני מודה שחלק מהדמויות לא הכרתי בעצמי, אבל זה גרם לי ללכת ולקרוא. לא הייתי בונה על הפרשנויות של צ'אפק למטרה לימודית, אך הן בהחלט מגרות את הדימיון ומוסיפות קצת פלפל לעסק. אפשר להגיד שהספר נותן אופציות אלטרנטיביות לסיפורים המקוריים ועל הדרך מטפטף קצת פילוסופיה. בנוסף לדוגמאות שהזכרתי, תמצאו כאן גם את רומאו ויוליה, המלט, אטילה, דון חואן ונפוליאון.

הספר במקור נקרא "הסיפורים האפוקריפים" ולא ברור למה נבחר השם "הסיפורים הגנוזים" שכן צ'אפק לא גנז אותם, הוא פשוט לא סיים לערוך אותם לפני מותו.

זהו בהחלט קובץ חביב ומשעשע, אם כי קצת יותר "כבד" משנת הגנן הקודם שהזכרתי, זה משהו אחר לגמרי. הסיפורים מעניינים ומציעים נקודת מבט שונה ממה שאנחנו מכירים, ואת אלו שאנחנו לא מכירים – נו, מילא, אז נכיר אותם בזכות הרי-מייק שלו.


דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

העטיפה די דומה לעטיפת שנת הגנן – כריכה בצבע קרם, דמוי קלף כשבמרכז הכריכה – איור בשחור לבן של פרנטישק בידלו. העטיפה מקסימה בעיני. יש מקרים שמינימליזם עובד ממש טוב. הרי אי אפשר היה להעביר את כל הסיפורים באימג' אחד. אז במקום זה יש איור שנראה כמו צ'אפק עצמו, יושב לשולחן וכותב את אותם סיפורים. 


ציטוטים:

"כאשר אני אומר על מישהו שהוא פיקח אני מתכוון בכך לייחוד המצדיק תשומת לב, כאילו אמרתי למשל שלדבורה יש עוקץ או שלפיל יש חדק. יהיה שונה לגמרי אם אומר שהדבורה חרוצה או שהפיל חזק באופן יוצא מין הכלל; בכל טמונה כבר איזושהי הערכבה. אני מעריך את הכוח אך לא את החדק. ובאותו שיקול דעת אני אומר על מישהו שהוא בעל היגיון. אך אם אני אומר שהוא נבון, זה רבותי, כבר עיניין אחר לגמרי; זה כאילו אמרתי שאני מחבב אותו. בקיצור, פיקחות היא מתת אבות או כישרון, היגיון הוא יתרון או כוח, אולם בינה היא מעלה.
ועכשיו אני כבר יודע מה ההבדל בין שלוש המילים הללו. הפיקחות היא בדרך כלל אכזרית, מרושעת ואנוכית; מחפשת בזולת את חולשותיו ויודעת לנצל אותן לטובתה; היא מובילה להצלחה.
ההיגיון נוטה להיות אכזרי לגבי בני אדם, אבל צודק לגבי מטרות; הוא מחפש את טובת הכלל. אם הוא מגלה חולשה או פיגור, הוא מנסה לסלק אותם באמצעות הטפה או מוסר השכל; הוא מוביל לתיקון.
בינה לא יכולה להיות רכזרית, מפני שהיא כולה חסד ואהדה; היא אף פעם לא מחפשת את טובת הכלל, מפני שהיא אוהבת את הבריות יותר משיָכלה לאהוב איזו תכלית נוספת; אם היא מגלה בזולת חולשה או אומללות, אלה נסלחות בעיניה ואהובות עליה; היא מובילה להרמוניה".

"נחום, חורה לי מאוד שעַמך נחוש בדעתו לצלוב את האיש. לכו לכל הרוחות, הרי זה אי-צדק!"
"אלמלא חוסר הצדק, לא הייתה היסטוריה" סח נחום".

"בסמרטוטים על חבל אי אפשר למשול. למשול אפשר רק בגברים ולא בפיות גדולים". 


2 תגובות על “הסיפורים הגנוזים / קארל צ'אפק

  1. שרוני,
    איזו המלצה יפה
    אתחיל (איך לא) לגבי העטיפה דווקא ממש יפה, אני חושבת שהמינימליות מאוד מושכת (לפחות אותי) לקרוא..
    את "שנת הגנן" לא קראתי (אם כי המלצתך זכורה לי) ואני לא בטוחה שאלך לקרוא את אחד משני הספרים הללו, אך אותך נהניתי לקרוא.
    אני לא שוללת – אך אולי אם לא יהיה משהו אחר שעליי לקרוא אחפש אותו (כרגע יש לי ערמה ענקית של ספרי מתח ככה שאם וכאשר אגיע לספר זה אספר לך) 🙂
    אחלה יום!!!

  2. [quote name="יעל"]שרוני,
    איזו המלצה יפה
    אתחיל (איך לא) לגבי העטיפה דווקא ממש יפה, אני חושבת שהמינימליות מאוד מושכת (לפחות אותי) לקרוא..
    את "שנת הגנן" לא קראתי (אם כי המלצתך זכורה לי) ואני לא בטוחה שאלך לקרוא את אחד משני הספרים הללו, אך אותך נהניתי לקרוא.
    אני לא שוללת – אך אולי אם לא יהיה משהו אחר שעליי לקרוא אחפש אותו (כרגע יש לי ערמה ענקית של ספרי מתח ככה שאם וכאשר אגיע לספר זה אספר לך) 🙂
    אחלה יום!!![/quote]

    יעלי, תגידי שאת רוצה ואני שולחת לך את הספרים (שנת הגנן אצל תומר בגולה חחח)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *