בשבוע הספר האחרון קניתי מעט מאוד ספרים. הסיבה די פשוטהיש לי מלא ספרים שעדיין לא קראתי. אני מקבלת בדואר מיחצנים, מחברים, כמתנות יום הולדת ונוצר מצב שהספרייה מלאה בספרים שעדיין לא קראתי. אז בשבוע הספר האחרון החלטתי שאני לא קונה, אלא אם כן יש סיבה ממש טובה. את הכיכר פקדתי כמה פעמים ובאחת מהן הגעתי עם בן זוגי שיחייה. הוא אוהב לקרוא אבל זה לא ממש יוצא לו, הוא לא מצליח לפנות לזה זמן ואיכשהו יוצא שלפני השינה מעניינים אותו דברים אחרים או שהוא פשוט נרדם. בדרך לכיכר הוא סיפר לי על הספר הזה. זה לא ספר חדש (מ-2012 אם אני לא טועה) אבל אני לא שמעתי עליו מעולם. הוא המליץ עליו בחום ואמרתי לעצמי "יאללה, נקנה אותו". הבן זוג שיחייה תימני, הספר מתרחש ברובו בתימן והיה נראה לי שזו אחלה הזדמנות להבין קצת יותר את המקום שממנו המשפחה שלו באה. והנה אנחנו כאן.

אז אנחנו אמנם כאן, אבל הסיפור מתרחש רובו ככולו בתימן הרחוקה, בכפר קטן ועלום, שנקרא כוכבאן. רוברט סאל הוא בעל חברת השקעות בניו יורק. הוא מייצג את כל הסטראוטיפים של ברוקר מצליח בוול סטריט – יש לו מלא כסף, הוא דורס אנשים בדרך להצלחה, הוא מאוד אוהב את הילדים שלו אבל לא נמצא הרבה באזור בשביל לראות אותם גדלים ובאופן כללי כל מה שמעניין אותו זה לעשות כסף. והרבה.
לרוברט אמא תימנייה, שגידלה אותו לבד. הוא לא יודע מי היה אביו ואימו גם לא נידבה מידע בעניין. על ערש דווי, שעות לפני שנפטרה, היא מספרת לו בנשימותיה האחרונות, שיש לו משפחה בתימן, במקום שנקרא כוכבאן. לאחר מותה מחליט רוברט לנסוע לתימן על מנת להתחקות אחר משפחתו וסיפור חייהם. בעיקר מעניין אותו איך זה שכולם שם ואילו אימו גדלה לבדה בארצות הברית, בלי שום קשר אליהם.

רוברט אורז את עצמו ואת כל המערביות שלו (הוא לא שוכח לקחת לפ טופ וטלפון לווייני על מנת שיוכל להמשיך לעשות כסף ולתקשר עם השותף שלו, שנשאר לטפל בעסקה ממש גדולה וחשובה). המפגש של רוברט עם האנשים בכפר הוא מפגש קלאסי של תרבות מערבית וחומרית עם תרבות מסורתית, שמחוברת לאדמה ולדת. בעוד שרוברט הגיע בבגדיו היקרים ומכשיריו החשמליים, לאנשים שבכפר אין חשמל בכלל, לרוב אין גם מים זורמים, והם מעבירים את רוב היום בלימוד תורה ועבודה בבית המלאכה לייצור סנדלים.

כשרוברט "נוחת" שם הוא מרגיש כמו חייזר שלא קשור לכלום. הוא לא מבין איך הם חיים ומה הם עושים כל היום, בהתחלה הוא אפילו לא מבין את שפתם והניב המליצי שהם משתמשים בו. הוא מוצא את יוסף, אחיו של אימו וממטיר עליו שאלות. יוסף מצידו עונה לו לרוב בפסוקים מהתנ"ך או מתהילים ומציע לו עסקה – אם הוא יחיה עימם בכפר במשך שבוע שלם, הוא יספר לו את כל סיפור המשפחה. רוברט מסכים.

העלילה נעה בכמה קוים – יש פרקים שהם בעצם העבר, שמגוללים את קורות המשפחה במשך השנים, יש פרקים בהווה שבהם מתוארים חייו של רוברט בכפר ויש מעט פרקי "ביניים" כאלה, שהם פגישות של רוברט עם המטפל שלו (פסיכולוג אני מניחה). התזוזה הזו בזמן מתחברת לאט לאט ככל שמתקדמים בסיפור והכל נקשר ומתברר.

העלילה עצמה מאוד מעניינת וארז צדוק מצליח ליצר מתח וסקרנות לגבי ההמשך. הוא מעביר את האווירה בתימן בצורה מאוד אותנטית (עד כמה שאותנטי יכול להיות עבור קוראת שלא הייתה בתימן ואין לה משפחה שתוכל לספר לה על זה…). המעבר בין הזמנים נעשה בצורה טובה ומהר מאוד מבינים מי נגד מי וזה תורם מאוד לעלילה.

אישית, היו לי כמה בעיות עם הספר, אף אחת מהן לא קשורה לתוכן עצמו ולעלילה, שהיא, כאמור, הייתה מאוד מעניינת ומותחת בעיני.
היו חסרות לי הערות שוליים. אם יוצאים מנקודת הנחה שגם אנשים שהם לא תימניים יקראו את הספר הזה (כמוני למשל), יש שם לא מעט דברים שמצריכים הסבר. לשמחתי, בן זוגי שיחייה היה שם להסביר לי את כל מה שלא ידעתי, אבל לא כולם יכולים להתאבזר בתימני לצורך הקריאה. בעלי תפקידים בקהילה, כגון ה'מורי', מאכלים שונים ומנהגים היו יכולים להיות מובאים בהערות בתחתית הדף או בסוף הספר. אם זה לא מספיק שאני אשכנזייה, אני גם סוג של אפיקורסית, אז גם דברים מהתנ"ך/מקרא/תהילים/תלמוד היו מתקבלים יותר טוב עם הסבר. זה פשוט יכול לפנות לקהל יותר גדול של אנשים.
הדבר היחיד שהפריע לי והיה קשור לעלילה הייתה הדמות של רוברט סאל. יש לו את כל הסממנים הסטריאוטיפים של ברוקר והיו רגעים שזה פשוט הרגיש לי יותר מידי. לא צריך להאכיל אותי בכפית. אני יכולה לנחש שהוא נוסע בפרארי או פורש, לא צריך להזכיר את זה מיליון פעם.

בשורה התחתונה – אהבתי. היה לי מעניין ומסקרן ולמרות שהיה לי קשה בעמודים הראשונים, ההתעקשות הייתה שווה את זה ונהניתי. לא בטוח שזה ידבר לכולם. אבל אם אני, אשכנזייה ואפיקורסית, הצלחתי להתחבר לספר על תימנים יראי שמיים – זה דבר שראוי לציון.


דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

אם תהיה הוצאה מחודשת לספר הזה הייתי מציעה לשנות את העטיפה. התמונה נראית כמו תמונת "אימג' בנק" קלאסית – יש לנו מדבר (תימן), יש לנו איש שהולך בבגדים שנראים מערביים (רוברט?) באמצע שום מקום (שוב תימן). גם פה הרגשתי שמאכילים אותי בכפית. נכון, האימג' מתאים וללא ספק מספר חלק קטן בסיפור, אבל הרגשתי שאפשר היה ללכת עם זה קצת יותר רחוק ולא להצהיר את המובן מאליו. את הפונט הערבי שבו השתמשו בשם הספר דווקא מאוד אהבתי.


תגובה אחת על “הסנדלר מכוכבאן / ארז צדוק

  1. בוקר אור,
    מה שלומך..?
    המלצה חדשה בבלוג שלך היא תמיד חוויה.
    זה ספר שאני מאוד אהבתי.. אהבתי לקרוא את שכתבת. תודה!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *