איזה כיף שלפעמים מגיע ספר כזה, שפשוט לא בא לך שייגמר ולא כי יש כאן איזה משהו גאוני. פשוט ככה, מהמקום הכי פשוט והכי תמים.
אני מניחה שזה גם קשור לתקופה שבה קוראים ספר מסוים ואולי זה קשור למה שקורה לי בחיים בשלב הזה ואולי לא, אבל הספר הזה מאוד ריגש אותי.
מה שהיה יפה בספר מבחינתי, שהוא הצליח להעביר דברים ורגשות מאוד בסיסיים, בצורה כל כך חיה (אפילו בלי שימוש בשפה גבוהה) שממש נגע בי.

הסיפור מתרחש בעיירה קטנה בצפון הקר של קנדה. הוא מחולק כך שפרק אחד הוא על איאן, בן לרופא העיירה, בהווה. לבין פרק אחד על ארתור וג`ייק, אחים בעיקר הפכים אחד של השני, בהווה. בסופו של דבר, שני הסיפורים נפגשים והכל מתחבר.
ארתור וג`ייק הם אחים. הם מסמלים שני קצוות, הגדול והקטן, ה"טוב" וה"רע". ארתוב הוא זה שעוזר בחווה המשפחתית ומיועד לרשת אותה וג`ייק פשוט עסוק בלעשות צרות ולרדוף אחרי בחורות. לארתור תמיד קשה במקומות לג`ייק קל בהם והוא ממורמר מהאופן שבו הוא פטור מעבודות החווה ומהעובדה שאימו מבקשת ממנו "לשמור על אחיו הצעיר".
איאן הוא בן לרופא היחיד בעיירה הזו. הוא בשלב שהוא תוהה לגבי העתיד שלו, מה ירצה להיות (כולם מצפים ממנו שיהיה רופא כמו אביו וסבו), והוא עובר דברים רגילים לגילו כמו מבחנים ובחורות.
בין כל הגברים בסיפור עומדת אישה, שהכמיהה אליה משותפת לכולם.
ערכים כמו חברות, נאמנות, משפחתיות מטופלים בעדינות, בפינצטה, בשקט.
יש משהו מאוד תמים וראשוני בסיפור הזה. החל מהחיבור לאדמה, לחקלאות, לבעלי חיים וכלה בחיבור הבסיסי בין גברים לנשים, בין אמהות לבנים, בצורה הכי בסיסית שלו, וההתרגשות הזו מהאהבה עצמה – לא רואים הרבה דברים כאלה היום.
למקרה שלא הבנתם עד עכשיו – מומלץ בחום!!

---

דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש)

---

פינת העטיפה:

לא אהבתי את העטיפה. אין ספק שהיא מתאימה כי סיפור המסגרת נתפר מסביב לשני אחים, גדול וקטן, צעיר ומבוגר.
זה בדיוק מסוג הספרים שהייתי מרימה בחנות ולא לוקחת אותו, וזה כל כך כל כך חבל. מאחור כתובות רק ארבע שורות על הסיפור, אחריהן באה פסקה ארוכה יותר על הסופרת עצמה, ואחרי זה יש ארבע המלצות של עיתונים – לדעתי זה פשוט עושה עוול לספר, מה כבר אפשר להבין מארבע שורות??
אז אם העטיפה הייתה ממש יפה – ניחא, אבל גם כשהעטיפה לא משהו, זה באמת חבל.

---

ציטוטים:

"זאת הייתה אחת הבעיות – בחורות לא באו בנפרד, הן באו בלהקות. הייית חייב לגשת ללהקה שלמה, מה שלא בא בחשבון".

"…וגרוע מזה, משחזר שוב ושוב את מה שאמר, המילה הבלתי נסבלת, הבלתי נסלחת הזאת. מנסה לבלוע אותה. מנסה נואשות למצוא דרך להתחמק מהעובדה המוגמרת שברגע שאמרת משהו, הוא נאמר. מרגע שעזב את השפתיים שלך, אתה לא יכול לקחת אותו חזרה".

"…היחסים בינהם היו מבוססים על דברים שלא נאמרו, וככל שמשהו היה חשוב יותר, כך היה פחות סיכוי שהם ידברו עליו".

"מתחתם קיפו שני עורבים על סלע שחוק, צועקים זה על זה. ואז עורב שלישי הצטרף אליהם ותרם את דעתו, ואז רביעי. הם עמדו שם ורבו לרגע, ופתאום נראה שהגיעו למסקנה וכולם עפו משם".

הוא התקדם לאט, מנסה להיאחז בהרגשת הניתוק שהשתלטה עליו. מצב של אי קיום. מצב של אין זמן. אין עבר, אין הווה, אין עתיד. אין החלטות. הוא חשב שזה יהיה טוב להישאר ככה עד סוף ימיו."

"הוא הרגעש כאילו משהו עצום תפס אותו וסובב אותו כמה פעמים ואז הפיל אותו על הראש"

"תמיד חשבתי שאם אלוהים היה מתכוון שנגור בצפון, הוא לא היה נותן לנו את השכל למצוא את הדרך דרומה".

*הספר התקבל לסקירה מתפוז*

---