ואז הגענו לסוף

בסוף הגעתי לסוף של "ואז הגענו לסוף"
הסיפור הוא על משרד פרסום דועך, בסוף שנות ה-90. זה נראה כאילו כל הסטיגמות של עובדי משרד פרסום (או אפילו היי טק, לצורך העיניין) מוצאות את מקומם בתיאורים של פריס. הרכילויות, ההתפנקות, שיחות המטבח, התעלולים הקטנים שנובעים משיעמום ועודף זמן פנוי, הדיבורים על כולם כ"משפחה", למרות שהם רק לועגים ושונאים אחד את השני. זה פשוט קרקס שלם.

הדבר שאותי הכי עיניין בכל הספר הוא האינטראקציה שבין האנשים. זה מרתק מבחינתי. אני עובדת בחברת היי-טק וכל ההתנהלות מאוד מוכרת לי. אנשים שמבלים ימים שלמים בלהציק ולהקניט אחד את השני בצורות שונות ומשונות ועדיין, מוצאים את הרגש אחד כלפי השני כשצריך (לעיתים רחוקות,אבל קורה).
זה משרד פרסום, ולכן הם מוכרים הכל, גם את עצמם. הם כל הזמן מתעסקים בעצמם וברכילויות סביבם בלי טיפת רגש.
תחילת הספר הייתה לי מאוד קשה כי כמעט מאה עמודים לא קורה כלום ואתה לא מבין לאן כל זה הולך. עושה רושם שקורים כל מיני דברים קטנים, אבל לא מצאתי את מה שאמור להיות סיפור המסגרת. זה ספר על אנשים ועל היחסים בינהם. וזהו. אפשר היה בשקט גמור לצמצם אותו במאה עמודים.
זה כן גורם לך לחשוב קצת על עצמך, ואי אפשר להתחמק ממה שקורה בשוק בזמנים אלו (ואיך מצמצמים את הכיבוד במטבח – אבוי) ואימת הפיטורין שמרחפת מעל כולם בתקופה כזו.
אם לא מעניינת אתכם אינטראקציה בין-אישית – אז אין לכם מה לקרוא את הספר הזה.
למי שכן – קחו בחשבון את "משבר 100 העמודים"
ולמתלבטים – מצ"ב ציטוטים.


דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

תאור פינת העטיפה


ציטוטים:

"דבר אחד ידענו בוודאות – למרות כל ידיעותינו הוודאיות, קשה מאוד לנחש מה חושב כל אחד בכל רגע נתון".

"אהבנו לבזבז זמן, אבל לא היה כמעט שום דבר יותר מעצבן מלבזבז את הזמן המבוזבז שלנו על משהו שלא שווה לבזבז אותו עליו".

"אף פעם לא שנאנו את ג`ו כמו ששנאנו אותו כשהיה לו מידע שהיה לנו, גם, ושאותו הוא סירב לגלות לנו".

"התקשינו מאוד להשיב על כך. הכל נראה כפול ואדום? אה, נו, זה יעבור, קארל. זאת פשוט תופעת לוואי זמנית של נזק מוחי קבוע".

"צברנו ימים על ימים במשרדים של אנשים אחרים בהמתנה שיגמרו עם הטלפון".

"כל הלבבות השבורים הם נסיבתיים. כל טמבל שנפגע מאהבה נכזבת הא קורבן של עיתוי גרוע, של כוונות טובות ושל החלטה אומללה שקיבל מישהו אחר".

"הטריק היה לשחק חופשי במילים. בסופו של דבר, אם הכל ילך טוב, "גרבידיאן ובנו" יהיו בעצם שלושה היספנים שיבואו אליכם הביתה ויפנקו לכם את הדשא. כשאמרנו "הנחות גדולות שאסור להחמיץ!" התכוונו שאנחנו מוכרחים להיפטר מהסמרטוטים האלה, ומהר. "שי חינם" היה קוד ל"תתכוננו לשלם הון". מילים ומשמעות היו כמעט תמיד שני דברים שונים לגמרי עבורנו. אנחנו ידענו את זה, אתם ידעתם את זה, כולנו ידענו את זה. המילים היחידות שאי פעם הייתה להם איזושהי משמעות היו, "אנחנו באמת מצטערים מאוד, אבל אנחנו נאלצים לפטר אותך".


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *