זעם

לפנינו רומן לא שגרתי בכלל בין רוסה, מנהלת משק בית בבית משפחת בלינדר האמידה לבין חוסה-מריה, פועל בניין אלים משהו. על פניו נראה כאילו יש כאן מתכון מנצח לטלנובלה (אלימות, זעם, קנאה, רומן סודי) ועדיין – הספר לא נופל במלכודת הזו.  

חוסה-מריה הוא טיפוס די עצבני. הוא עובד בבניין ובאחד הימים נתקל ברוסה במקרה והשניים מתאהבים. הפגישות שלהן קורות בסתר שכן לעיניין המעמדות יש משקל רב בחברה. תקרית בעלת אופי פלילי משהו מביאה את חוסה-מריה לחפש לעצמו מקום מחסה, שיוכל להסתתר בו עד יעבור זעם. הוא מצליח להיכנס לביתם של הבלינדרים ומתמקם בקומה האחרונה. מדובר בוילה גדולה ומפוארת, שמפאת גודלה ומיעוט האנשים החיים בה, אף אחד אפילו לא שם לב שנוסף דייר משנה בחדר למעלה. הוא מתנהל לו בשקט ובלילות חומק למטבח לקחת אוכל. רוסה כמובן אינה יודעת כלום מכל זה. ולא מבינה בכלל לאן נעלם אהובה.

זה מעניין שדמות כמו של חוסה-מריה, שמתואר כטיפוס יצרי ואפילו קצת אלים, שהכבוד שלו חשוב לו, בוחר להכניס את עצמו לסיטואציה שבה הוא צריך להתנהל בשקט ובעדינות, כי אחרת ישמעו אותו. זעם הוא שם מתאים לספר כי הזעם של חוסה-מריה מניע אותו בהרבה מובנים. ומצד שני, יש מקרים שבהם אין לו ברירה, אלא להישאר בשקט ולשתוק כי אחרת הוא יחשוף את נוכחותו בבית.

מידי פעם הוא יוצר קשר עם רוסה בטלפון ובזה, כמובן, הוא לוקח סיכון אדיר כי הוא מתקשר מתוך קו אחד של הבית לקו השני כי עם כל הזעם שמבעבע בתוכו, חוסה-מריה מאוד מאוד אוהב את רוסה, זה אפילו לא מוטל בספק. הוא לא מגלה לרוסה איפה הוא נמצא והיא ברוב המקרים פשוט בטוחה שהוא בכלא….. ואי אפשר להגיד שהוא מתייחס אליה בצורה לא נאותה (במסגרת מה שמתאפשר להם כמובן). פשוט ריחמתי עליו בסצינה שבה הוא מגלה שרוסה בעצם ממשיכה בחיים שלה אחרי שלא שמעה ממנו תקופה ארוכה, ונפגשת עם איזה בחור. נקרע לו הלב. והוא לא יכול לעשות עם זה כלום.

תקופת השהות של חוסה-מריה הולכת ומתארכת והוא לומד הרבה דברים על דיירי הבית והמינהגים שלהם. כולל על רוסה עצמה. הוא ממש הופך בלתי נראה ורוב הזמן בכלל מסתובב ערום. הוא נהיה מעין מלאך-שומר של רוסה ומבלי שהיא יודעת איך ולמה הוא עוזר לה ועומד לצידה בכל מיני רגעים.

חוסה-מריה נמצא בעצם בסוג של כלוב מזהב. יש לו הכל ואין לו כלום. יש לו אוכל לרוב ותנאי מחיה יחסית נוחים (לפחות ביחס למה שהיה לו קודם), אבל מפאת הנוכחות האסורה שלו שם, הוא אינו יכול להרשות לעצמו להתגלות ולכן לא יכול לעשות כלום והכל נמצא הרחק מהישג ידו – כולל אהובתו רוסה.

זה אמנם סוג של סיפור אהבה, אבל יש בו המון מתח. מצאתי את עצמי לפעמים "קופצת" יחד עם חוסה-מריה למשמע רעשים או מגחכת לנוכח שיחותיו עם חברתו היחידה, חולדה שמסתובבת בין החדרים בקומה. רציתי ולא רציתי שיגלו אותו וכל הזמן תהיתי עד כמה רחוק הוא ילך ומתי יגיע כל הסיפור לסופו הבלתי נמנע.


דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

הבעיה היחידה שלי עם הוצאת סימטאות הנפלאה הן העטיפות. הן פשוט נראות לי לפעמים חסרות מעוף… כן, הן מתאימות מבחינת מנעד הגוונים שלהן לעיצוב הכללי של הסדרות השונות אבל יש בהן משהו קודר וקצת מונוכרומטי. בכל מקרה, ללא ספק האימג' על הכריכה מתאים להגדרה שלי ל"זעם". נראה שיש בו הרבה רגשות עצורים.


ציטוטים:

"הוא היה מנוכר מידי, רציני, מכונס בעצמו. הזונות נראו לו יותר. כולן היו זונות, ההבדל היה בזה שאלה שלא גבו תשלום כדי לשכב אתו היה להן תמיד מה לומר".

"הוא היה באמת במצב אחר. גופו הביע זאת אפילו טוב יותר מרוחו או נפשו: הוא היה כולו סיבים, כמערכת עורקי העלה, שקוע בהילה של כוח עצור, עם רעידות קצרצרות פה ושם, למעלה ולמטה, כמו רסיסים כצבניים, כמו התפוצצויות זערוריות".


תגובה אחת על “זעם / סרחיו ביסיו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *