זר בעיר

אבא שלי מאוד אוהב את סימנון, אני חושבת שהוא קרא את כל הספרים שלו שקיימים בעברית. כשהספר הזה הגיע אלי הוא שמח ואמר לי שהוא מקווה שסוף סוף אני אקרא משהו שלו. שאלתי אותו למה הוא כל כך אוהב אותו ומה בכתיבה שלו כל כך מושך. הוא אמר שבנוסף לעובדה שהוא פשוט אוהב ספרי מתח טובים, יש משהו בתיאורים של סימנון, שאפילו שלא קורה כל כך הרבה ואפילו אם הוא נכנס להמון פרטים, זה עדיין מעניין ומצליח לשמור על רמת מתח טובה ולסקרן מה יהיה הלאה. אחרי שקרא את הספר והחזיר לי אמר, שדווקא זה פחות טוב מהשאר אבל עדיין טוב. אוקי, אז ניגשתי לקריאה. באמת שאני לא יכולה להשוות לקודמים כי, כאמור, לא קראתי. אבל אני בהחלט יכולה להגיד שאם זה פחות טוב מהקודמים אז מצבו של סימנון טוב, אפילו נהדר, ועכשיו אני בטוחה שאקרא גם את השאר. אה כן – ואבא שלי צדק.

אז לפנינו בעצם שני רומנים בכריכה אחת – אחד נקרא "הדייר" והשני "זר בעיר". הסיפור הראשון מתחקה אחר בחור טורקי בשם אלי ניז'אר, שרצח הולנדי עשיר ברכבת מבריסל לפריז. חברתו סילבי, שולחת אותו להתגורר בבית אימהּ, שמשמש כאכסניה, על מנת להתחבא. אף אחד בבית לא יודע שיש קשר בינו ובין סילבי והוא, מצדו מעדיף להסתגר בבית ולא לצאת, מהפחד שיעלו על עקבותיו. ההסתגרות הזו מעלה חשדות אצל שאר הדיירים. באמת שלא קורה כאן יותר מידי, ממש כאילו כולם יושבים ומחכים, כולל אותי, לראות מה יקרה הלאה. האם המשטרה תעלה על עקבותיו? האם הדיירים האחרים יבינו מי הוא הדייר הזה שחולק איתם שולחן? תקראו ותדעו.

הסיפור השני, "זר בעיר", מתאר איש זר המגיע לעיירה נידחת במערב ארה"ב, כזו שכולם בה מכירים את כולם. ישר שמים לב אליו, גם כי הוא לא מהמקום וגם כי כל ההתנהלות שלו שונה משאר תושבי המקום. הוא גם לא עושה שום דבר על מנת להתחבר ולהתחבב על אף אחד, להיפך – הוא רק מעורר את זעמם ומשניא את עצמו בהתנהגותו האדישה והלא סימפטית. הוא מתנשא עד כדי כך שכבר בערב הראשון בעל הבר מזמין את השריף המקומי כי הוא חושד בו ברצח שאירע באיזור. הוא לא מנדב פרטים על עצמו ואף אחד לא יודע עליו דבר וחצי דבר – לא מניין בא, מה מעשיו בעיר ואפילו לא בטוחים שהשם שמסר לשריף הוא שמו האמיתי. בעל הבר המקומי, צ'רלי, נתפס עליו במיוחד ולא מוכן להרפות עד שיבין מי הוא ומה הקטע שלו.

בשני הסיפורים יש אנשים זרים, שחודרים לשגרה קיימת ומפרים אותה. בראשון – שיגרת האכסניה, האורחים הקבועים והארוחות המסודרות, שבהן לכל אחד יש את אותו מקום ליד השולחן ובשני – עיירה מנומנמת, שלא קורה בה כלום ומה שכן קורה – קורה כבר אותו הדבר במשך שנים על גבי שנים. הגברים הזרים בסיפורים די כופים את עצמם על שאר האנשים ולמרות שבשלב מסוים כבר אף אחד לא רוצה אותם באיזור הם איכשהו עדיין בוחרים להישאר ובעצם משניאים את עצמם עוד יותר. דבר זה יוצר מתח, שמתפרק רק בדפים האחרונים של כל סיפור. ההבדל העיקרי בין שני הסיפורים הוא שבסיפור "הדייר" הקורא יודע כבר מההתחלה מה עשה הזר שהגיע לאכסניה והמתח מגיע בעיקר מהשאלה מה יקרה כששאר הדיירים יגלו ומתי תגיע המשטרה, אם בכלל ואילו בסיפור "זר בעיר" גם לקורא אין מושג מה הביא את אותו זר לעיירה הזו והמתח נבנה גם בגלל חוסר הידיעה והסקרנות להבין מה הוא עשה וגם מה יקרה איתו ועם תושבי המקום הלאה.

מאוד נהניתי, הפרקים קצרים ונקראים בקלות והמתח נשמר לאורך כל הספר, גם אם אין דרמות מטורפות של מרדפי משטרה ואינספור טוויסטים בעלילה. ספר מתח טוב ולא מתחכם, שפשוט עושה את העבודה.

תהנו.


דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש – כי איך זה שאין לי אפילו ציטוט אחד לרפואה??)


פינת העטיפה:

העטיפה בהחלט מעבירה את התחושה הכללית שיש בספר, בעיקר את הרגשת ה"זרות". רואים צללית של דמות עם כובע, עטופה במעיל ברחוב מכוסה שלג. לא רואים עוד אנשים בסביבה ואם יש – הם בתוך המכוניות הנוסעות. האיש נראה לגמרי לבדו, מכונס בתוך עצמו. עטיפה די מונוכרומטית, כולה בצבעים קרים.


תגובה אחת על “זר בעיר / ז'ורז' סימנון

  1. בוקר אור יקירתי,
    איזו המלצה נהדרת. קראתי בעבר ספר אחד שלו (שאת העלילה אינני זוכרת) אך הוא זכור לי לטובה.
    אם אביך המליץ אני לוקחת את ההמלצה ב2 ידיים שכן כבר יצא לי לקלוט שלא מעטים הספרים שלאביך ולי יש את אותה הדעה עליהם 🙂
    תודה רבה על הסקירה המעניינת..
    יום טוב!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *