חבלים וצלבים

ג'ון ריבוס הוא בלש במשטרת אדינבורו. כמו הרבה בלשים אחרים הוא מעשן, שותה, בעל עבר צבאי לוט בערפל, גרוש מאישתו ולא טיפוס חברתי במיוחד. זה גורם לי לחשוב – מתי כבר יהיה סופר שיכתוב על בלש שלבוש טוב, שכולם אוהבים אותו, שאין לו בעיות בחיים? למה תמיד כל הבלשים צריכים להיות כאלה דפוקים?!

ולעינייננו – שתי ילדות נחטפות ונרצחות באכזריות וילדה שלישית מוגדרת כנעדרת. אם המשטרה לא תמהר למצוא אותה, גורלה עלול להיות זהה לקודמות. ג'ון ריבוס, כאמור, מועבר לטפל בתיק הזה ועושה את מירב המאמצים לעלות על עקבותיו של אותו רוצח מסתורי. בנוסף לכל זה, ריבוס מתחיל לקבל כל מיני הודעות קריפיות מהרוצח – מכתבים עם משפטים סתומים, חבלים עם קשרים וצלבים שעשויים מגפרורים.

זה ספר מתח קלאסי לכל אוהבי CSI. אני אוהבת CSI… בעמודים הראשונים משום מה לא הצלחתי כל כך להתחבר, אולי בגלל שאמרתי לעצמי "הנה עוד בלש דפוק עם בעיות", אבל אחרי כמה עמודים פשוט נשאבתי פנימה ולא יכולתי לעזוב. סיימתי את הספר ביומיים, וגם זה רק כי הייתי חייבת לישון ולעבוד.

הספר ממש מותח, עם לא מעט פסיכולוגיה וסודות אפלים שמתגלים לאט לאט. קראתי כבר ספרי מתח יותר מזעזעים ויותר מצמררים אבל רנקין בהחלט עושה את העבודה כמו שצריך והשאיר אותי במתח לאורך רוב הספר עד לסופו. מיהו אותו רוצח? מה הקשר שלו לבלש ריבוס? מה פשר ה"מכתבים" שהוא שולח ומה הקשר שלהם לפענוח המקרה? מה קרה לריבוס בצבא ולמה עזב? מה הקשר לאחיו של ריבוס? כל הקצוות מתבררים בסוף.

לפי הכריכה האחורית חבלים וצלבים הוא הראשון בסדרת הבלש ריבוס, יהיה מעניין איך יראו הספרים הבאים ונקווה שלא יטחנו קלישאות עד אבק.

לסיכום – ספר מומלץ שנקרא בקלות ובמהירות. הפרקים לא ארוכים, עובדה שהיא תמיד מבורכת והעלילה קולחת.


דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

העטיפה מאוד מתבקשת – רואים חבל עם קשר ו…זהו. הצילום הוא צילום סטודיו מוקפד וחד שמתאים לאוירה הכללית בספר. אין ספק שזוהי עטיפה אסטתית. יש בה משהו קצת קריפי…אולי בגלל המינימליזם הזה. מעניין יהיה לראות את העטיפה של שאר הספרים בסדרה – האם ישמרו על הקו הזה?


ציטוטים:

"הגשם של אדינבורו היה כמו גזירה משמיים. הוא חדר לעצמות, למבני הבניינים, לזיכרונות התיירים. הוא השתהה והתעכב ימים שלצים, ניתז משלוליות בצד הכביש, פירק חיי נישואים, הקפיא, הרג ונמצא בכל המקומות בעת ובעונה אחת. גלויה אופיינית הביתה מבית הארחה באדינבורו: "אדינבורו מקסימה. האנשים די סגורים. אתמול ראיתי את הטירה ואת האנדרטה של וולטר סקוט. העיר קטנה מאוד, כמעט עיירה בעצם. היא יכולה להיכנס לתוך ניו יורק מבלי שמישהו ירגיש בכלל. מזג האוויר טעון שיפור".

"כבר לא אכפת לו מכלום. הכל אותו דבר. אם אלוהים אכן משוטט לו בגן עדן ורוכן מטה מדי פעם כדי לגעת בברואיו, הוא בחר לעצמו מגע משונה ביותר".


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *