חיבוק

רישומים: מיכל רובנר

חיכיתי בקוצר רוח לקרוא את הספר הזה. עיניין אותי לראות מה יצא תחת ידם המיומנת של דויד גרוסמן כסופר ומיכל רובנר כאחראית על הרישומים. אין ספק שלא התאכזבתי. הספר מקסים ומרגש ואפילו העלה לחלוחית בעיני.

הסיפור הוא על ילד בשם בן, שהולך לטייל עם אמא שלו ועם הכלבה פלא בשדה ואמא אומרת לו "אין עוד כמוך בכל העולם". בן דווקא לא אוהב את זה וטוען שזה גורם לו להרגיש לבד ושאין עוד אף אחד כמוהו. מתפתחת שיחה בין השניים על משמעות הלבד והביחד והאם עצם היותנו אינדיבידואלים הופכת אותנו בהכרח לבודדים. מעבר לשיחה הזו לא קורה כלום בעצם. אין איזו עלילה שמתפתחת או מתח שנבנה, פשוט שיחה "רגילה" לכאורה בין אמא לבן. אני אומרת לכאורה כי זו שיחה שמתחילה משאלה נאיבית, אבל מקבלת עומק פילוסופי משהו. זה מביא אותי לנקודה הבאה – ספר ילדים? לא נראה לי…  

הספר מהמם, מקסים, מרגש ועוד הרבה דברים אחרים טובים שאני יכולה להגיד עליו, אבל לקרוא לזה ספר ילדים זה נראה לי לא מתאים. אולי רק לילדים הרבה יותר גדולים. ילדים קטנים אוהבים ציורים צבעוניים עם קונטרס גבוה, שעוזרים להם להבין את הסיפור. כאן, הרישומים של רובנר הם כל כך מינימליסטיים ואינטימים וחסרי צבע ואפילו הבעות פנים, שנראה לי שזה לא ידבר לילדים הקטנים. זה מסוג הספרים שיש להם מוסר השכל מאוד מרגש ונכון ואמיתי ואנושי ואפשר לתת אותם כמתנה לילדים בוגרים וגם למבוגרים. הכתב עצמו כתוב ככתב יד ומנוקד. זה גם עיניין שיהיה בעייתי לילדים, שתחילה לומדים לקרוא אותיות דפוס ויהיה להם קשה לקרוא סוג כזה של כתב לדעתי.

מבחינת העיצוב של הספר עצמו – הוא נראה כמו מחברת. כמו משהו אישי (מה שמצטרף לרישומים המינימליסטים ולכתב היד). הכריכה והדפים שבפנים הם בצבע בז' ויש להם טקסטורה קלה כזו, כמו של מחברת סקיצות. עושה רושם כאילו יש רצון לגרום לסיפור ולספר להיות מתאים לכולם, ולכן אין שם לאמא ולילד קוראים "בן", שם שהוא גם שם כולל לכל הבנים אי שם. אפילו עצם זה שברישומים אין פנים – כל אחד יכול למצוא את עצמו שם.

יש משהו מאוד מאוד מיוחד בספר הזה. בכולו. גם בתוכן וגם בעיצוב.

כן ילדים, לא ילדים, עזבו אתכם משטויות – איך שסיימתי עם הספר הזה רצתי לחבק את הילד שלי, כדי שידע שהוא הכי מיוחד בעולם. בשבילי.


דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

על העטיפה אנחנו רואים את האיור הראשון מהספר בתוספת ממש ממש עדינה של צבע אדום. שם הספר ושאר הכיתוב כתוב בכתב ומנוקד (כמו בתוך הספר). מינימליסטי ומקסים. אני גם אוהבת את הטקסטורה העדינה שיש על הכריכה.


11 תגובות על “חיבוק / דויד גרוסמן

  1. גם אני מאוד אהבתי, וכתבתי עליו, וראיתי ביקורות מאוד שונות משלנו אחר כך.
    בעניין הילדים התפלאתי לגלות שבת ה-3.5 שלי התאהבה בספר ללא תקנה.

  2. ביקורת מקסימה שהתאימה גם למה שאני הרגשתי עם הקריאה של הספר הזה. ואגב, גם אני רצתי לחבק את הבנים שלי.. אבל כשניסיתי לקרוא את הספר לגדול (בן שש) הוא לא ממש הבין אותו, למרות שהוא כביכול קורא ספרים הרבה יותר מורכבים. בקיצור, אני מסכימה איתך שאי אפשר לקרוא לזה ספר ילדים…
    יש לי שאלה – נכנסתי לפה כי נורא רציתי למצוא ביקורת על ספר אחר שקראתי לאחרנה ושממש טלטל אןתי. אבל לא כתבת עליו. מותר לשאול אם יש ביקורת עליו באופק? ואם לא, סליחה על ההתםרצות…  

  3. [quote name="הלל"]ביקורת מקסימה שהתאימה גם למה שאני הרגשתי עם הקריאה של הספר הזה. ואגב, גם אני רצתי לחבק את הבנים שלי.. אבל כשניסיתי לקרוא את הספר לגדול (בן שש) הוא לא ממש הבין אותו, למרות שהוא כביכול קורא ספרים הרבה יותר מורכבים. בקיצור, אני מסכימה איתך שאי אפשר לקרוא לזה ספר ילדים…
    יש לי שאלה – נכנסתי לפה כי נורא רציתי למצוא ביקורת על ספר אחר שקראתי לאחרנה ושממש טלטל אןתי. אבל לא כתבת עליו. מותר לשאול אם יש ביקורת עליו באופק? ואם לא, סליחה על ההתםרצות…  [/quote]
    היי הלל,
    תודה רבה על התגובה!
    ניסיתי לשלוח לך מייל ולא הצלחתי – על איזה ספר אתה מדבר בדיוק?

  4. [quote name="רוני"]גם אני מאוד אהבתי, וכתבתי עליו, וראיתי ביקורות מאוד שונות משלנו אחר כך.
    בעניין הילדים התפלאתי לגלות שבת ה-3.5 שלי התאהבה בספר ללא תקנה.[/quote]
    באמת? איזה יופי! אז כנראה שהיא מאוד בוגרת. אולי זה בגלל שבנות מתפתחות יותר מהר מבנים 🙂

    [quote name="גלעד"]ממש אהבתי את הסקירה, כתיבה חזקה וקולחת[/quote]
    תודה!!

  5. סקירה נהדרת! אני חדשה פה. קוראת עכשיו אחורה ונהנית (:

  6. סקירה נהדרת! אני חדשה פה ועכשיו קוראת אחורה ונהנית(:

  7. [quote name="יסמין שלו"]סקירה נהדרת! אני חדשה פה. קוראת עכשיו אחורה ונהנית (:[/quote]
    [quote name="יסמין שלו"]סקירה נהדרת! אני חדשה פה. קוראת עכשיו אחורה ונהנית (:[/quote]

    היי יסמין!
    תודה רבה 🙂
    הידעת שאנחנו חולקות את אותו שם משפחה?
    מקווה שתבואי לקרוא כאן שוב. אגב, את יכולה להוסיף את המייל שלך בצד ימין ואז תקבלי הודעה כל פעם שיש פוסט חדש.
    חג שמח!

  8. א. ניסיתי כתובת אימייל אחרת שלי. למקרה שהשנייה לא עובדת בינינו 🙂
    ב. הספר סקיוויתי לקרוא עליו: אלף שנים לחכות
    (וג. אני אישה, ולא גבר. אבל רגילה לבלבולים:)
    חג שמח,
    האתר הזה מקסים
    הלל

  9. [quote name="הלל"]א. ניסיתי כתובת אימייל אחרת שלי. למקרה שהשנייה לא עובדת בינינו 🙂
    ב. הספר סקיוויתי לקרוא עליו: אלף שנים לחכות
    (וג. אני אישה, ולא גבר. אבל רגילה לבלבולים:)
    חג שמח,
    האתר הזה מקסים
    הלל[/quote]

    אכן ניסיתי לשלוח למייל שהשארת לי וחזר אלי המייל.
    אני לא מכירה את הספר שציינת. ואת? קראת? ממליצה?
    אני לא מאמינה שעד עכשיו חשבתי שאת גבר!
    🙂
    תודה על הפרגונים!!

  10. הי שוב!
    קראתי והוא ספר -בעיניי – ממש מקסים. צללתי לתוכו וכשיצאתי החוצה בחזרה למציאות הראש שלי ממש היה סחרחר. את מכירה את זה שספרים עושים לך את זה לפעמים? זה מה שהוא עשה לי.
    שמה של הסופרת מיה טבת דיין. ראיתי שמדברים עליו לא מעט באינטרנט/עיתונים. אצלנו בחנות (ירקונים, אני גרה בפ"ת) הוא אזל ואמרו שמדפיסים עוד מהדורה!
    בקיצור, אם תגיעי אליו יום אחד אני אשמח מאוד לקרוא מה את חושבת, אני מוצאת את עצמי מתחברת מאוד לביקורות שלך פה.
    ימים נפלאים,
    הלל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *