חנות הספרים של האתמול

לא מפתיע שאני נמשכת לספרים על ספרים, ספריות, סופרים ושאר הטיות השורש ס.פ.ר. זה קרה לי גם עם "ספריית חצות" וזה קרה לי גם עם "חנות הספרים של האתמול" – ספרים כאלה תמיד 'קופצים' לי לעין ואיכשהו נדחפים בתור לפני ממתינים אחרים. הפעם תמצאו כאן חנות ספרים עצמאית וגיבורה אחת שמנסה להבין דבר או שניים על החיים שלה והמשפחה שלה.

מירנדה היא מורה להיסטוריה, יש לה בן זוג בשם ג'יי, גם הוא מורה להיסטוריה (הכירו בבית הספר שבו הם מלמדים). ממש לפני היציאה לחופשת הקיץ מקבלת מירנדה הודעה שהדוד שלה, בילי, נפטר. היא לא ראתה או שמעה מבילי כבר 16 שנה, אבל כשהייתה קטנה הם היו בקשר טוב, ובילו הרבה יחד בפתרון חידות שבילי היה מחבר עבורה. בילי היה ססמוגרף ונדד בעקבות רעידות אדמה בעולם.
בילדותה מירנדה הייתה עדה בטעות למריבה בין בילי לאמא שלה, שאחריה בילי נעלם לחלוטין בחייה. אין לה מושג על מה הייתה המריבה ואמא שלה מסרבת בכל תוקף לדבר על העניין.
עם הזמן הסיפור נשכח, מירנדה בגרה וגדלה ולא שמעה על בילי עד ההודעה על פטירתו. במקביל היא מקבלת ספר בדואר – "הסערה" מאת שייקספיר. ספר שעל שם אחת הדמויות בו היא נקראת.
היא מבינה שמדובר במשחק חידות אחרון שבילי הכין לה לפני שנפטר.

החידות יובילו אותה דרך ציטוטים מספרים אל העבר, אל אותה מריבה עם אמא שלה, אל הסיבות מדוע לא שמר איתה על קשר גם כשניסתה, ואל חנות הספרים שהייתה בבעלותו – ספרי פרוספרו.

בין היתר היא מגלה שבילי הוריש לה את חנות הספרים. חנות עצמאית בשכונה מתפתחת, שלא מצליחה להרוויח יותר מידי כרגע ומכילה מנהל בשם מלקולם, שלא ממש משתף פעולה.

החידות והרמזים שהשאיר לה בילי ייקחו אותה למסע בעבר שלה, שלו, של אימהּ ושל חנות הספרים. בדרך היא תלמד איך מנהלים חנות ותשאל את עצמה לא פעם האם היא נמצאת במקום שבו היא צריכה להיות. המציאות כפי שהיא הכירה אותה, כבר לא תהיה אותו הדבר.

זה ספר חמוד לכל אוהבי הספר באשר הם. אני מודה שציפיתי לקצת יותר, אבל בסך הכל הוא העביר לי כמה שעות של כיף, עם הרבה אזכורים ספרותיים (שלא הכרתי!) ואהבה גדולה לחנויות הספרים העצמאיות, עסק לא קל בפני עצמו כשהרשתות הגדולות נושפות בעורפן.

 

תקציר, פרק ראשון ואפילו רכישה כאן


דירוג הקואלית:

(שלוש קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

נתקלתי בכמה כריכות ברשת לספר הזה, אפשר לראות אותן כאן. בכולן כמובן הספרים במרכז. רק בזו הישראלית יש רמז לדמות נשית המחזיקה ערמת ספרים ועליהם כתוב שם הספר. הכריכה יפה והיא זו שגם משכה את עיני, אבל האימג' הספציפי הזה משום מה זרק אותי דווקא לספרייה ולא לחנות ספרים (אולי אלו הכריכות הקשות או הדמות שאני ישר מדמיינת אותה כספרנית המחזירה ספרים למקום).


ציטוטים:

"אולי אני לא יודע איפה אני נמצא, אבל זה לא אומר שהלכתי לאיבוד"

"אנשים מוכרים את ההזדקנות כתהליך שיש בו חן. מכיוון שהתהליך איטי, מעודדים אותנו להתמוגג ממנו כאילו היה אריָה. אז נכון שאפשר להשלים עם ההזדקנות בכבוד ובדרך ארץ, אבל בעוולות היומיומיות של ההזדקנות אין הרבה מוזיקה"


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *