טיול שנתי

אומרים שכל פעם שנולד ילד, נולדת איתו גם אמא חרדתית. חשבתי שאני לא אהיה כזו, אבל רצה הגורל ואני כן. הייתי רוצה לעטוף אותו בפצפצים, כדי שלא יקרה לו כלום, הייתי רוצה ללוות אותו לכל מקום, כדי להיות שם ולסלק את המהמורות והקשיים, הייתי רוצה לשבת יחד איתו בגן ולדאוג שאף אחד משאר הזאטוטים לא פוגע, מעליב או סתם משליך קסילופון בכיוון הלא נכון. אבל אי אפשר. זאת אומרת, אפשר, אבל אני לא באמת רוצה להיות האמא *הזו*. אני גם לא חושבת שזה נכון. חלק מהעניין זה להכין אותם (וכן, גם אותנו) לחיים שעוד יבואו עליהם לטובה.

אנחנו רוצות לשחרר אותם, לתת להם לחוות ותמיד מקונן בליבנו הספק שמשהו רע יכול לקרות ולצלק את נפשם העדינה לעד. וזה מה שקרה כאן. אמא של שחר כל כך רצתה שיצא לטיול השנתי, שייהנה, שיצבור חוויות. היא ארזה לו תיק עם כל טוב והתרגשה בשבילו, אפילו שהיו לה חששות. רק שלגורל לפעמים יש תכוניות אחרות בשבילנו. שחר חווה חוויה מביכה ומאוד לא נעימה  וכשהוא חזר מהטיול, נכנס לחדר שלו ולא יצא ממנו כמה שנים.

שחר בכיתה ו' ואפשר היה להגדיר אותו עוד לפני זה כחריג בנוף הילדים האחרים בכיתתו. אחרי האירוע בטיול הוא הופך למתבודד של ממש ולא יוצא מחדרו שנים. הוא גר עם אמא שלו בקיבוץ, על יתרונותיו וחסרונותיו, ויש לו אבא חולמני ומשפחה לא הכי פשוטה גם ככה. צורכי הקיבוץ מתנגשים כל הזמן עם צורכי הפרט וכל משפחתו של שחר סובלת ממחסור באינטליגנציה רגשית. כששחר מחליט בסופו של דבר לצאת, הוא כבר לא אותו ילד בכיתה ו'. הוא כבר גבר צעיר. והוא כבר בגיל של לקחת החלטות בעצמו. אז הוא לוקח החלטהלצאת לטיול נוסף. אני לא אספר לכם יותר מידי, אבל אני יכולה להגיד לכם שהוא נוסע רחוק.

הספר בנוי מפרקים קצרים, כשכל פרק מסופר מפיה של דמות אחרת וכך אנו מתוודעים לרגשות ולחרדות של כולם. הזמנים זזים קדימה ואחורה ובין הדמויות, אבל ההתמצאות קלה ומהר מאוד מבינים מי נגד מי.

הספר הזה בעט לי בבטן הכי רכה ועשה לי קווץ' בלב. ואני אומרת את זה לחיוב.

זה ספר על אימהות ובנים, על משפחות, על רגשות, על החיים בקיבוץ ובעיקר על אומץהאומץ לשחרר והאומץ לשחרר.

ממליצה בחום, היישר מתוך הקרביים שלי, שנשארו בחוץ אחרי הקריאה


דירוג הקואלית:

(ארבע וחצי קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

כולכם יודעים כבר שאני בחורה שטחית שעטיפות של ספרים עושות לה את זה. הסיבה הראשונה שהרמתי את הספר הזה בחנות הספרים הייתה העטיפה המהממת שלו. זה גם לא הפתיע אותי, שכאשר הפכתי את הספר בחנות גיליתי שיקיר הבלוג, מר אמרי זרטל המוכשר אחראי לעטיפה הזו. אני מאוהבת כמעט בכל העטיפות שהבחור הכישרוני הזה מוציא תחת ידיו.  פה הכריכה מעוצבת כמו מחברת, כאשר בחלק התחתון. אנו רואים ציפור עומדת על ענף. וזהו. מינימליסטי ומקסים. אני די בטוחה שמדובר באדום החזה, אז הלכתי לספר הסימבולים לבדוק מה הוא מסמל וכך כתוב שם: "אדום החזה מסמל שירה, חיזור ואבהות. בנסורת האינדיאנית הוא מסמל את הבנת כוחה של הרוח הנושבת ואת מציאת שי הנשמה האישי. בתרבות הטווטונית הוא מקושר לתור ונחשב לציפור סופה. בנצרות הוא מסמל מוות ותחיה מחדש. על פי אגדה נוצרית, אדום החזה ניסה להוריד את כתר הקוצים מראשו של ישוע בשעה שהיה צלוב. הוא לא הצליח להסירו, אך חזו נוקב בקוץ תוך כדי הניסיון והחל לדמם, ומכאן, על פי האגדה, חזהו האדום" (סימבולים המילון המלא, רותי פישמן, הוצאת אסטרולוג, עמוד 41). לא יודעת אם זו הייתה הכוונה, אבל זה בהחלט מתאים.


ציטוטים:

"היו עוד דברים שלא עבדו ושבסופו של דבר הם היו מאוד בודדים אחד עם השני, הייתה ביניהם זרות רגשית וזה המקום האינטימי הכי עצוב שקשר יכול להגיע אליו".

"כשהבחוץ והבפנים מתערבבים, כשכל דבר מבחוץ יכול להיכנס פנימה, כשקשה לשים גבול בקו שבין שניהם, גבול עם מסננת, שמאפשר שהבחוץ ייכנס פנימה המשורה והבפנים יגדל מזה, ושמה שבפנים ינזל החוצה ושום דבר בחוץ לא ייהרס מזה. אני הורס את כל מי שנמצא לידי. אני כבר לא יודע מי אני, כל דבר מבחוץ משפיע עלי ברמה שאני כבר לא זוכר מי אני ואולי מעולם לא ידעתי".

"ואני מרגישה חמודה אחרי שהוא אומר את זה. ומזמן לא הרגשתי ככה. חמודה. מאז ששכחתי שההתאהבות יכולה להיות מאוד ילדותית. והזיכרון הזה אפילו מיישר לי קצת את הקמטים שכבר יש לי ליד העיניים. וגם קצת מבליט לי את החזה. ואני מאמינה לאיש הזה".

"אני לא צריכה, כבר הרבה שנים שאני עושה הכל בעצמי, מה אני כבר צריכה. אבל המחשבה על להיעזר נעימה מכדי שאני אוותר עליה, אז אני אומרת לו שאשמח לעזרתו".

"…ואני מתקשה לחבק אותה כי כל כך הרבה לא נאמר שאין לי מקום בידיים לחיבוק. אני אומר לה שאני הולך ומסתובב ויורד למטה במהירות. כועס על עצמי שלא אמרתי כלום, וששוב אני לא מצליח להגיד מה אני מרגיש, וכועס על אמא שלי, שזה ממנה, וגם יודע שהיא לא אשמה כי היא הבת של אמא שלה, שגם לא מצטיינת בלהגיד, ורואה איך השורשים שלי מסולסלים קשות במרחבי הזמן והתסביכים המשפחתיים, ורוצה לגזום בפראות את כל המארג המעייף הזה, ומתחיל להבין שאנשים לא באמת משתנים, הם רק לומדים איך להסוות טוב יותר את הפגמים".

"…אני באמת יכולה להתחיל לנסוע ולא לעצור, אבל כמה נתיבים ברשת החשיבה שלי מובילים אותי לנסוע לשם, אחורה, למקום הזה שאני לא מעיזה לבקר בו, ואני מוצאת את עצמי, בפעם הראשונה סופרת אותם, את כל הגברים ששכבתי איתם, גם את אלה שאני רוצה למחוק. אני מקווה שדני אף פעם לא ישאל אותי עם כמה גברים שכבתי לפניו, ומקווה שמישהו ימציא כבר את הסבון שיכול לנקות את כל הזיכרונות המלכלכים שנצרבו בגוף".

"למה אני לא יכולה לשלוח את עצמי לאיזה מקום ולהישאר כאן בנחת בלעדי".


2 תגובות על “טיול שנתי / ענב שור-דיעי

  1. איזה יופי.. התגעגעתי לסקירותייך
    יופי.. תודה רבה על ההמלצה!! ♥ נקרא ספר מעניין, רושמת לפניי

  2. 1. גם אני בעד עטיפות ספרים. יש לי אפילו ספרים אחדים על עטיפות ספרים 🙂

    2. אומרים שספר שאינו מטלטל אינו שווה קריאה. אני לא בטוחה שזה לגמרי נכון. ספר הקיץ של טובה יונסן, איננו מטלטל והוא מאוד שווה קריאה.

    3. הטריק הספרותי שכל פרק מסופר על ידי דמות אחרת קצת נמאס עלי. נדמה לי לפעמים שמדובר בפתרון קל החוסך דיאלוגים ואינטגרציה.

    אין בדבריי ביקורת על סקירת הספר שכתבת; אלו האסוציאציות שעלו בראשי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *