חשבתי על זה הרבה

 סיימתי את הספר בשלושה ימים וזה מעיד עליו כמה דברים – הראשון, שהוא קליל-קליל, השני שהשפה מובנת וקולחת והשלישי שהוא פשוט ספר לא רע.

שירה היא הבכורה במשפחת הרץ, יש לה אח צעיר בשם איתי, אבא שהוא פרופסור לפיזיקה ואמא פולניה שחבל-על-הזמן. הרבה דברים, מאוד כבדים ומשמעותיים קורים בזמן קצר – אביה ואחיה נפצעים בפיגוע בבית קפה, מה ששולח את אביה לבית לוינשטיין עם קטיעה של כמה אצבעות בכף הרגל ומשאיר את איתי עם פגיעת ראש כתוצאה מרסיסים שפגעו במצחו. אם זה לא מספיק בשביל להכביד על המשפחה, מתגלה גם סרטן בשלב די מתקדם אצל אימה. בתוך כל זה שירה מנסה למצוא את עצמה ואת השקט הנפשי שלה. היא מכירה את עמיחי, כירורג מצטיין, הם מתחתנים, אבל גם שם לא הכל מלא בשושנים ושירה נאלצת להתמודד עם הריון חדש ומשברים בזוגיות. נוסיף על כך זה (כאילו שגם זה לא מספיק) את העובדה הפשוטה שבעקבות הפגיעה של איתי בראשו הוא נהיה בחור היפר-אקטיבי בטירוף וכבר לא יהיה ה"גאון" שאביו חשב שיהיה והשניים רבים בכל דקה פנויה של היום. שירה עצמה היא דוקטורנטית לאלגברה (למה שמישהו ירצה לעשות דבר כזה לעצמו?) שגם זה לבד מספק הרבה לחצים. עכשיו, אחרי שכתבתי את כל זה אני צריכה לנוח ולקחת נשימה. נשמע קשה נכון? איכשהו טלי וישנה לא גורמת לכל זה להיות קשה…

אני בעצמי לא תמיד האמנתי שאני קוראת על נושאים שהם כל כך קשים, על התמודדויות שאני לא מאחלת לאף אחד, על קרעים במשפחה – אלו נושאים כבדי משקל. יחד עם זאת, בעזרת שפה יפה ופשוטה ופרקים קצרצרים הספר מצליח לא להיות טלנובלה, אלא ספר קליל שנקרא בנשימה עצורה. לא הרגשתי שאני צריכה הפסקות באמצע, לא הרגשתי שאני צריכה "לנשום" או "להתאוורר", בגלל הנושאים הרגישים שבהם הספר נוגע, ולפעמים זה בדיוק מה שצריך. לא סתם סיימתי אותו כל כך מהר (שלושה ימים).

הדמויות מקסימות וכל אחת מהן שובה את הלב בדרכה שלה – איתי ה"משוגע" שעושה ואומר כל מה שעולה על רוחו, שלא מצליח להחזיק בשום עבודה, גם אם היא ממש פשוטה ונראה כאילו הוא עושה הכל כדי לעצבן את אביו (אבל לא ממש בכוונה), אביה של שירה שלא מצליח להתמודד עם אלמנותו ועם העובדה שבנו לא יהיה מה שהוא תיכנן עבורו ושירה, שעושה הכל כדי למלא את המקום שאימה השאירה אחריה ורוצה שכולם יסתדרו ושיהיה לה קצת שקט. גם נחת לא תזיק.

 

זהירות – ספוילר!!

 

הסוף, לטעמי, היה טיפה יותר מידי קיטשי, אולי הבחירה בסוף כזה הייתה מפני שבאמת כל כך הרבה דברים קשים קרו והיה צריך שמשהו "יסתדר". לי זה פשוט היה נראה כאילו זה הסתדר יותר מידי טוב… זה גרם לזה להיראות טיפה לא אמיתי.

 

לסיכום – מומלץ כספר קליל, זורם וסוחף.


דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

אני לא מבינה את העטיפה הזו. אני אוהבת את האימג', כשהוא עומד בפני עצמו הוא יפה מאוד, אבל אני פשוט לא מבינה למה הוא נבחר להתנוסס על כריכת הספר. זה נראה כמו פרשנות מילולית מידי ל"חשבתי על זה הרבה", ואם אכן זה המקרה – הרי שמי שאומר את המשפט לכל אורך הספר הוא איתי, אחיה של שירה – אז למה דמות של בחורה ולא בחור?.


ציטוטים:

"הייתי צריכה מישהו שיטאטא את השברים שלי. שיאחה אותי בחזרה למה שהייתי קודם, לפני שהכניסו והוציאו ותחבו ומשכו ופירקו ותפרו".

"אין משהו אינטימי משני גברים ששותים יחד בירה".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *