ילדים זה אכן שמחה. ברוב המקרים. ובשביל המקרים שבהם אין שמחה כותבים ספרים שאמורים לנסות להקל עלינו את החיים לצד הזאטוטים שהופכים לנגד עינינו למבוגרים. היינו מאוד רוצים שהם יהפכו למבוגרים שאנחנו רוצים שהם יהיו ולכן יש צורך בחינוך, בהצבת גבולות ובלימוד בסיסי של ערכים שחשובים לנו. הספר "ילדים זה שמחה" בא לתת מענה על שאלות כמו "איך גומלים מחיתולים? איך מציבים גבולות בלי מלחמות? איך נפרדים בבוקר בכיף? איך מודיעים על פרידה?" וכו'.

הספר בא להציג התנהגות הורית מומלצת לגיל הרך. הוא מתחיל בפרק "השנה הראשונה" ומסתיים בפרק "מוכנות לכיתה א'" (גיל שש לערך). סך כל העמודים בספר הוא 255, נראה לי שקצרה היריעה מלהכיל כל כך הרבה בספר שהוא, בסך הכל, בעובי בינוני מינוס ואפילו די דק ביחס לספרי ההדרכה האחרים. זו גם התחושה שעלתה אצלי במהלך הקריאה – הפרקים קצרים מידי ולפעמים תתי-הפרקים מסתכמים בכמה שורות והיה חסר לי יותר מידע ופתרון בעיות סטייל "מה עושים אם מה שכתוב לא עובד בדיוק ככה", במיוחד במקרים שקשורים לדברים של השנה הראשונה לחיים. עם זאת, עושה רושם שהרצון של ד"ר אלי שגיא הוא להיות מאוד ממוקד בפתרון בעיות יום-יומיות (ועל כך הוא גם מעיד בראיון איתו) ובעצם מציע "תכנית פעולה" להורים.

בעמוד 53 מובא המשפט הבא: "הורים שמציבים גבולות תוך שימוש באלימות ועונשים הם אנשים חלשים". ברור שאני נגד אלימות ואני בהחלט מקווה שהבן שלי לא יביא אותי למצבים שבהם אאלץ לנקוט עונשים חריפים, אבל קביעה כזו גורמת לדעתי לאיבוד חלק מהקוראים. כל העיניין של חינוך הוא מאוד רגיש לטעמי ולכן צריך להיזהר במילים שאתה בוחר. אותי המשפט הזה עיצבן. אחריו כבר היה לי קשה להמשיך.

כאמא לתינוק בן 5.5 חודשים, בשנתו הראשונה לחייו, לא מצאתי הרבה מידע. כאמור, הפרק שנקרא "השנה הראשונה", בתוספת הפרקים הבאים שאמורים לטפל בדברים שקשורים לשנה הראשונה כמו "גמילה מהנקה ו"גמילה מבקבוק" (אפשר להתווכח אם זה אכן קורה בשנה הראשונה) מונים בסך הכל 12 עמודים לערך… לי אישית זה לא הספיק. אני מסכימה שיש הרבה נושאים מגוונים שהספר מטפל בהם ואני בטוחה שעוד אחזור אליו כאשר הדברים יהיו רלוונטים אבל להורים לילד בן פחות משנה אין ממש מה לחפש כאן. נושאים רגישים כמו הצבת גבולות, מריבות, שיתוף פעולה, דימוי עצמי, פרידה ומוכנות לכיתה א' (נושאים שמצוינים עח הכריכה והספר מטפל בהם) ממש לא רלוונטים להורים לתינוקות מתחת לגיל שנה ולכך כדאי שישימו לב הורים שמחפשים פתרונות ועזרה. הספר עוזר ומכוון ומראה מקרים מדגימים מהקליניקה של ד"ר שגיא בכל הנושאים הנ"ל בתמציתיות (לפעמים באמת שלא צריך מעבר לזה).

לסיכום אני לא יכולה להגיד שהספר הזה "הפיל" אותי. אני מודה שיש שם דברים שאני עדיין לא יכולה לתת עליהם את דעתי כי הילד שלי קטן מידי ואני לא יכולה לדעת אם השיטות המצוינות בספר עובדות או לא. כשהוא יגיע לגיל המתאים אני מאמינה שאני אחזור אליו. העיניין הוא שאני אחזור אליו אם לא יהיה לי ספר יותר טוב עד אז וזה לדעתי המינוס של הספר הזה… יכול מאוד להיות שאם הייתי מגיעה אליו כאשר הנושאים היו יותר רלוונטים הוא היה "תופס" אותי יותר. בכל מקרה, לטעמי הוא מתומצת מידי, אולי אני אוהבת בלבולי שכל, אבל כאן זה פשוט קצר מידי. בנוסף, אני ממש לא חושבת שצריך לציין על הספר שהוא נותן גם עצות לגבי השנה הראשונה כי, כאמור, הנושא הזה בקושי מוזכר. או שיורידו את הפרק הזה או שיאריכו אותו. איך שזה כרגע זה פשוט מצחיק. וכמו שאומרים ביידיש – "נישט א היר נישט א הער" (לא לפה ולא לשם).


דירוג הקואלית:

(שלוש קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

אני מתחילה לא לצפות ליותר מידי מעטיפות של ספרי עיון והדרכה. עדיין לא נתקלתי בכזה עם עטיפה ממש מוצלחת. האיור על העטיפה וגם כל האיורים בספר הם פרי עטו של דרור אדם והם ממש מקסימים. העטיפה צבעונית ועליזה אבל צפויה ובנאלית.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *