כל המשפחות המאושרות

הספר שלנו מתחיל בבוקר קיצי בסוף שבוע, בו מתקיימת מסיבת הטבלה לתינוקת בשם פראני. לכאורה אירוע שמח ורגיל. לאותו אירוע מגיע אורח אחד שלא הוזמן. אף אחד לא ממש מקדיש לעניין יותר מידי מחשבה. לאותו אורח קוראים ברט קאזינס והוא מכיר את אביה של פראני, פיקס. הוא גם מכיר כמעט את כל האורחים באירוע ולכן לאף אחד לא נראה מוזר שהוא שם. תכלס הוא הגיע כדי לבחור מאשתו ההרה ושלושת ילדיהם בבית. וכמו שאומרים על אקדח שמופיע במערכה הראשונה סופולירות במערכה השלישית – אורח לא קרוא שמגיע על ההתחלה – סופו לשנות את מהלך החיים של כל הנוגעים בדבר.

אז אולי זה נשמע לכם קצת דרמטי, אבל בואו של קאזינס יוצר שרשרת אירועים לא מתוכננים וחייהן של שתי משפחות משתנים ומקבלים כיוון אחר לגמרי. ברט מסתנוור מאישתו היפה של פיקס, בוורלי. הוא מוצא את עצמו לבד איתה בחדר ונושק לה. ברור לו שכאן חייו מתחילים מחדש.

אותה מסיבת הטבלה היא הפרק הפותח את הספר. לאחר מכן הספר קופץ קדימה ואחורה בזמנים ומובא כל פעם מנקודת מבט אחרת ולאט לאט אנחנו מבינים מה קורה במשך עשרות השנים הבאות.

ברט ובוורלי מתאהבים ומתגרשים מבני זוגם ונוצר תא משפחתי חדש, אשר מורכב משישה ילדים שאוחדו בעל כורחם בחופשת הקיץ. ברט עסוק בעבודתו ובוורלי שמיואשת ומתוסכלת מהילדים אשר נוספו לילדות שלה, פשוט מעדיפה להסתגר בחדר ולחכות שה"חופשה" הזו תיגמר.

והילדים? הילדים נשארים ללא השגחה ועושים ובכן…מה שילדים עושים כשאין מי שישים לב אליהם. כל אחד מהם נושא מטען משל עצמו וכל אחד פגוע בדרכו שלו.
הקיץ הזה הוא נקודת מפנה נוספת בחייהם של כולם.

זה ספר לא פשוט לקריאה מכל הבחינות. יש הרבה מאוד דמויות בסיפור וכולן חשובות ולפעמים קשה לעקוב אחרי קווי העלילה השונים. בנוסף, הספר קופץ קדימה ואחורה בזמנים, לפעמים מדובר בעשרות שנים בין פרק לפרק. ואם כל זה לא מספיק – הפרקים עוברים בין הדמויות ומסופרים על ידי מספרים שונים (רומן פוליפוני). מעבר לאיך שהספר עצמו בנוי, לי גם היו רגעים קשים עם התוכן. זה לא שיש פה תיאורים גרפיים של פציעות או משהו כזה, אבל ילדים תמיד נוגעים לי בבטן הרכה. מה שהילדים האלה עוברים במהלך השנים כתוצאה מהתפרקות התא המשפחתי ובניית התא החדש, הוא ממש לא פשוט ברמה הרגשית. מניסיון.

הפרקים בספר מאוד ארוכים (נעים בין עשרים לארבעים עמודים כל אחד) וזו אחת הסיבות שלקח לי לא מעט זמן לסיים אותו, יכול להיות שזה הוסיף גם לאווירת המועקה הכללית של העלילה. ואת זה אני דווקא אומרת בקטע טוב. יש משהו מטריד בספר הזה ועדיין לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו.

על אף הקושי שהיה לי בקריאה אהבתי מאוד את הספר. זה אחד הספרים היותר רגישים (גם אם פחות נגישים) שנתקלתי בהם לאחרונה. הוא נשאר לי בראש עוד הרבה זמן אחרי שסיימתי.

מומלץ בחום ועם הרבה סבלנות. זה שווה את זה.

מעניין? יכולים להתרשם מהפרק הראשון – כאן


דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

הכריכה היא הדבר הראשון (מין הסתם) שקפץ לי לעין. יש בה משהו מאוד מרגיע. כל פעם שהסתכלתי עליה משום מה חשבתי על קיבוץ, מטעי תפוזים, ריח משכר באוויר, פריחה והתחלות חדשות. בפרק הפותח את הספר יש סצנה שלמה שבה סוחטים תפוזים במסיבת ההטבלה של פראני. זה הקשר היחיד לציור שעל הכריכה, כי כל שאר האסוציאציות שלי מהציור עומדות בדיסוננס לספר עצמו, שזה דווקא עובד טוב מבחינתי. אני אוהבת שהכריכה "מבטיחה" כביכול משהו אחד, אבל בפועל אתה מקבל משהו אחר. קשור, אבל לא מה שחשבתי.


ציטוטים:

"כשראשי ילדיו היו על הכרית, הם היו יקרים לליבו, חיוניים, וכך חשב עליהם מיום שני בבוקר ועד שבת עם שחר. אבל בשבתות הם התעקשו להתעורר מוקדם".

"היא ניגשה אליו. שערה השחור קלוע לצמה מסובבת בלולאה כפולה, כמו חבל שיכול לשמש אותה במקרה חירום אמיתי. "אתה נראה טוב, מר קיטינג", היא אמרה.
"שלושת מצבי החיים: נעורים, גיל העמידה ו'אתה נראה טוב, מר קיטינג'".

"חצי מהדברים בחיים האלה הלוואי שהייתי זוכר, ואת החצי השני הלוואי שהייתי שוכח".


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *