alt

 

למה באמת?? למה הם בוכים?? זה בא איתם בילט-אין??

אני בהריון, צריכה ללדת עוד חודש וכמה ימים וכבר עכשיו מעסיקה אותי השאלה שמעסיקה כל אם בערך – מה עושים כשהם לא מפסיקים לבכות? זה מספיק מתסכל לראות את זה מהצד עם תינוקות של אחרים, אז כשאת בתוך זה וזה התינוק שלך על אחת כמה וכמה…

אפתח בגילוי נאות – לדעתי, לכל אחת מאיתנו יש אינסטינקטים אימהיים שבנויים אצלנו משחר הימים ואני מאמינה שרובנו נצליח לגדל ילדים גם בלי כל מיני ספרים ועצות סבתא. ובכל זאת – יש שפע של ספרות מקצועית ומליון אנשי מקצוע שיקפצו לעזור בכל הזדמנות (דולות, יועצות הנקה ומה לא).

"תינוקות מרגישים אהבה ומגיבים אליה. הדבר החשוב הבא הוא להבין אותם. וזה כבר סיפור אחר ולא תמיד פשוט. כמה פעמים חשבתם: "אם הוא רק היה יכול לומר לי למה הוא…?" (עמוד 21)

המשפט הזה לקוח מתוך ההקדמה של אירית, אחת מכותבות הספר והוא בעצם ממצה את הרעיון שמאחורי הכתיבה.

"תינוקות לומדים את מה שהם חיים וגדלים לחיות את מה שלמדו" (עמוד 22) – כנ"ל.

הפרק הראשון מתייחס להריון וללידה ולכן הוא מתאים לקריאה גם לאלו שעדיין בהריון ו/או לקראת סופו והיו רוצות להעשיר את הידע ולהתכונן לבאות. בתוך הפרק הזה יש תת נושא של תרחישי לידה – כולם די מלחיצים והכתוב עשה את זה יותר גרוע והראה איזה נזק כל אחד מהם עושה לתינוק (כולם). בתור מי שאמורה ללדת בעוד חודש זה טיפה הכניס אותי ללחץ וגם באישזהו מקום הרגיז. ברור שכל אחד מהתרחישים המדוברים הוא לא אופטימלי (קיסרי, ואקום וכו'), אך יחד עם זאת הצוות הרפואי מורגל בהם והיה חסר לי קצת חיזוק ועידוד – אני הרי לא יודעת מה ילד לו יום (תרתי משמע) ואם תהיה בעיה בלידה ואני אמצא את עצמי באחד התרחישים האלה בלית ברירה – לא הייתי רוצה לזכור רק את הרע שהספר מציג. אני חושבת שחשוב להציג את שני הצדדים, במיוחד עבור אלו שלא תהיה להן ברירה ויאלצו לחוות את אחד מהם.

בכלל, באופן כללי, נראה כאילו המחברות נגד כל תהליכי בית החולים – לא לחיסונים, לא לרחצה מתחת לברז… והרגשתי כאילו יש כאן רק צד אחד המטבע בעוד שאני הייתי מעדיפה לקרוא על שני הצדדים ולהחליט בעצמי. נראה כאילו מראש הספר מגיע עם אג'נדה מסוימת שלא הייתי מוכנה לה כי זה לא מצויין על כריכת הספר. אולי אם המחברות היו כותבות על הספר שמדובר בספר שהוא יותר "טבעי" ולא מתערב הייתי מצפה לזה…

מהפרק הבא ואילך ("ברוך הבא לעולם") היה שיפור ניכר מבחינתי והיה לי הרבה יותר מעניין. עצביי נשכחו ופינו את מקומם לשאלות שקיבלו מענה נרחב בפרקים הבאים. יש פרק שעוסק בכימיה בגוף התינוק שהיה מאוד מעניין, כך אפשר להבין מה קורה לו "שם בפנים", יש טכניקות להרגעת התינוק (אולי אחד הדברים הכי חשובים שאפשר לקחת מהספר הזה) שמלווים בצילומים ובהסברים מפורטים. גם בפרקים האלו יש הרבה תמיכה בהומאופתיה ובטבעי. אני פשוט דילגתי על הפסקאות האלה כי זה פחות מדבר אלי וזה לא אומר לי כלום המינונים של התמיסות שיש לערבב, אבל אני מניחה שיש אימהות שימצאו את זה שימושי.

שמות הפרקים הם: הריון ולידה, ברוך הבא לעולם, למידה והסתגלות, הרגעת תינוקות – מידע כללי, הנקה מגע ותנועה, סיטואציות מהחיים – סיבות לבכי, מניעה וטיפול (פרק חשוב ומצוין לטעמי), בכי אחרי גיל שנה ונספחים.

על הפרק "בכי לאחר גיל שנה" דילגתי. זה היה נראה לי מוקדם מידי לקרוא אותו כרגע וגם נראה לי שהוא מצריך התייחסות יותר מעמיקה מאשר פרק בן עשרה עמודים, יכול להיות שאולי אפילו מצריך ספר בפני עצמו.

לסיכום – יש הרבה מאוד עצות מועילות בספר ואני בטוחה שכל אחת תמצא את מה שיעזור לה בתוך המבחר. יש תנוחות מסוימות שאפשר להניח בהן את התינוק, שיטות רבות להחזיק אותו (כשהוא סובל מגזים למשל – אימת ההורים) ואפילו איך לעסות אותו על מנת להקל עליו ועל מנת לבנות את הקשר בינו לבין ההורים והכל, כאמור, מלווה בצילומים והסברים מפורטים. הפריע לי קצת מתחינת העיצוב – משום מה בחרו להשתמש בדפים מבריקים כאלה, כמו של מגזין, וזה פשוט הפריע לי לקרוא..איכשהו תמיד, לא משנה באיזו זוית שמתי את הספר ביחס למנורה – היו לי הברקות שהפריעו לי. לא ברורה לי הבחירה הזו והייתי ממליצה לשנות לדפים רגילים בהוצאה הבאה. הצילומים באיכות טובה, על אף שהם בשחור לבן. הכותרות לאורך כל הספר וקוביות הטקסט בצדדים הן בצבע כתום – אני אישית לא אוהבת את הצבע וזה הציק לי בעיניים אבל זה לגמרי עיניין אישי…


דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

על העטיפה אנחנו רואים תינוק שעומד לבכות, במצב של "בין לבין", הוא לא מאושר אבל הוא גם לא ממש בוכה, הוא פשוט…לא מרוצה. העטיפה קצת בנאלית לטעמי אבל יש קושי בלמצוא עטיפה מתאימה לספר כזה. שאלתי את עצמי מה עדיף? לשים ילד מאושר (כי זה תמיד יותר נחמד לראות אותם מחייכם וזו המטרה בסופו של דבר), לשים ילד בוכה (שיש בזה משהו מטריד ומרתיע) או פשוט להשתמש באילוסטרציה? שמתי לב לאחר שיטוט ברשת שיש הרבה ספרים שבוחרים באיור/אילוסטרציה – כנראה שזו הבחירה הכי "בטוחה".


4 תגובות על “למה תינוקות בוכים? / סיון אופירי ואירית שקד

  1. לא קראתי את הספר, אבל ממרומי ניסיון של שנה ושלושה חודשים, צריך להיות מוכנים לכך שלא כל בכי אפשר להרגיע, וזה לא תמיד את שעושה משהו לא נכון או לא מצאת את הטכניקה המתאימה להרגעה. כשהם קטנטנים הם בוכים, ואפשר וחשוב לנסות להקל, למצוא תנוחות מרגיעות, לצאת איתם לטיול בחוץ (גם בשבילך), אבל לא כל בכי הוא פתיר, פשוט כך, והידיעה הזאת חשובה לאמא ההורמונלית בתחילת דרכה.
    את עוד תגלי שלכולם יש אג'נדה – בטיפת חלב, לאימהות בגינה, לסבתות, בפורומים להורים… ובסך הכל לאט לאט מבין הרעש הזה תמצאי את השגרה שמתאימה לכם. בהצלחה! 🙂

  2. ספר משעשע עם עצות שימושיות ופתרונות, כנראה לכל סיבות הבכי האפשריות.

    כתוב בצורה נחמדה, אנושית והומוריסטית.

    לדוגמא – עצה + תמונות איך לערסל תינוק בשמיכה/חיתול.
    מסתבר שתינוקות אוהבים את זה וזה מרגיע אותם לעתים.

  3. [quote name="עדנה"]לא קראתי את הספר, אבל ממרומי ניסיון של שנה ושלושה חודשים, צריך להיות מוכנים לכך שלא כל בכי אפשר להרגיע, וזה לא תמיד את שעושה משהו לא נכון או לא מצאת את הטכניקה המתאימה להרגעה. כשהם קטנטנים הם בוכים, ואפשר וחשוב לנסות להקל, למצוא תנוחות מרגיעות, לצאת איתם לטיול בחוץ (גם בשבילך), אבל לא כל בכי הוא פתיר, פשוט כך, והידיעה הזאת חשובה לאמא ההורמונלית בתחילת דרכה.
    את עוד תגלי שלכולם יש אג'נדה – בטיפת חלב, לאימהות בגינה, לסבתות, בפורומים להורים… ובסך הכל לאט לאט מבין הרעש הזה תמצאי את השגרה שמתאימה לכם. בהצלחה! :-)[/quote]

    צודקת במליון אחוז! בסוף האינסטינקטים עושים את שלהם 🙂
    תודה!!

  4. [quote name="זאב"]ספר משעשע עם עצות שימושיות ופתרונות, כנראה לכל סיבות הבכי האפשריות.

    כתוב בצורה נחמדה, אנושית והומוריסטית.

    לדוגמא – עצה + תמונות איך לערסל תינוק בשמיכה/חיתול.
    מסתבר שתינוקות אוהבים את זה וזה מרגיע אותם לעתים.[/quote]
    היי זאב,
    אז אני מבינה שזה עבד אצלך? אני מחכה כבר לשמוע התרשמויות מאיך הדברים עובדים עם אלה הקטנה 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *