מכירת חיסול

טוב, אי אפשר בכלל להתחיל לכתוב על הספר הזה בלי לדבר על דר. האוס. למי שעדיין לא מכיריו לורי, הסופר במקרה הזה, הוא סתם במקרה שחקן ראשי בסדרת דרמה בשם דר. האוס (אנקדוטה – אני גם שמעתי שהוא המרוויח ביותר לפרק בז'אנר הזה – 700 אלף דולר). בסדרה לורי הוא רופא דיאגנוזיסט, מיזנטרופ, אגואיסט ועוד כל מיני מילים לא יפות, אבל אי אפשר שלא לאהוב אותו. הוא ציני ומצחיק וכמעט תמיד מציל את המצב ומגלה מה הבעיה. ועכשיו נעבור לספר. אחרי שקראתי כמה עמודים חזרתי להתחלה כדי לבדוק מתי נכתב הספר. הסדרה "דר האוס" עלתה לאויר בנובמבר 2004 (כך באדיבות ויקפדיה) ואילו הספר נכתב ב-1996. אני מציינת את העובדה הזו כי הדמות הראשית נשמעת בדיוק כמו דר. האוס (רק קצת פחות אכזרית) – צינית, בעלת הומור שחור, חסרת יכולת להחזיק מערכות יחסים עם נשים ועם בכלל. מעניין לחשוב על זה שלורי לוהק  לדמות שכל כך מתאימה לו, והנה הוא כותב לעצמו, שמונה שנים לפני, דמות כל כך דומה.

אי אפשר להתעלם מהקשר לדר. האוס גם מהסיבה הפשוטה שהחברים שם ב"עם עובד" החליטו למרוח את פרצופו של לורי על העטיפה. כנראה שהפחד שהספר לא ימכור, אם אנשים לא יידעו במי מדובר, גרם להם לזה, כי אחרת אני לא רואה שום סיבה נראית לעין לשים את פרצופו של הסופר (נאה ככל שיהיה) על ספר שהוא לא ביוגרפיה או אוטוביוגרפיה. אם בכריכת המקור לא ראו לנכון לשים את דיוקנו של לורי, אז לא ברור לי למה כאן כן.

ולעינייננו – אז על מה הספר? קודם כל אציין שמדובר בספר מסדרת "מתח עולמי", אז כן, יש כאן הרבה מתח, ריגול ותאוריות קונספירציות למינהן. תומאס לאנג הוא חייל בריטי לשעבר (וג'נטלמן לייט) שמקבל הצעה לחסל מישהו. הוא אמנם מסרב, אבל מוצא את עצמו מסתבך בתוך עלילה שכוללת סוחרי נשק, שירותי ריגול בריטיים ואמריקאים, אישה צעירה ומושכת כמובן ובעיקר הרבה מאוד כסף. אני חייבת להודות שהלכתי קצת לאיבוד, זה לא שינה לי יותר מידי כמובן כי זה קורה לי די הרבה ולא רק בספרים, אבל בהחלט יש כאן ריבוי דמויות והסתעפויות בעלילה שלקורא שלא מיומן בספרי מתח (כמוני) זה קצת מורכב. העיקר שלורי הצליח לשעשע אותי כל עמוד שני. זה הספיק לי. הפרקים קצרים ומאפשרים קריאה זורמת וקלילה ובכלל – מדובר בספר קליל עם הרבה אקשן ומתח. כן, לפעמים הרצון להצחיק נראה כמו צורך. לפעמים זה פשוט נראה יותר מידי, כאילו אם יעברו שני עמודים בלי איזו בדיחה שנונה זה יהיה אסון, אז היו רגעים שזה פשוט היה נראה יותר מידי. אבל גם כאן, כמו במקרה של דר. האוס וגם במקרה של תומאס לאנג – אנחנו נסלח ונמשיך לקרוא.

יו לורי פשוט מעצבן. למה? כי הוא מהאנשים האלה שטובים בהכל. הוא שחקן נהדר, הוא זמר ולא מזמן הוציא דיסק ועכשיו הוא גם סופר. אז כן, אפשר להגיד שהוא איש אשכולות ורק  לקוות שהוא ימשיך להנפיק לנו דברים איכותיים בכל הז'אנרים בהם הוא עוסק.

ולסיכום – ספר קליל, למרות העלילה הסבוכה. יכול בהחלט להחזיק מתח לאורך הספר כולו.


דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

אז כמו שכבר ציינתי קודם – העטיפה קצת חסרת מעוף מבחינתי. אני ממש לא מבינה למה היה כל כך קריטי לשים את פרצופו של לורי על הכריכה. כאילו – אני מבינה מה עומד מאחורי זה, אבל ממש לא מסכימה עם העיניין. חבל, אני חושבת שאפשר היה לקחת את זה צעד אחד קדימה. גם ככה אי אפשר לשחק יותר מידי עם העטיפות של "מתח עולמי" כי הן חלק מסדרה, שיש לה קוים גראפיים מוגדים, אבל בהחלט היה ללכת רחוק יותר עם אימג' אחר.


ציטוטים:

"כבר יצא לי לבלות זמן בכלא, אתם מבינים. שלושה שבועות בלבד, ורק במעצר, אבל אחרי שנכפו עליך שני משחקי שח מט יומיים עם אוהד "ווסט האם יונייטד" חד הברתי, שמקועקע לו "שנאה" על יד אחת ו"שנאה" על היד האחרת – על לוח שחסרים בו שישה רגלים, כל הצריחים ושניים מהרצים  אתה לומד להעריך את הדברים הקטנים בחיים. למשל, לא להיכנס לכלא".

"שערה אחת מראש אישה תוכל למשוך יותר שיוכלו מאה צמדי שוורים" – ג'יימס האוול (מופיע ככותרת משנה לאחד הפרקים).

"נמל התעופה של פראג קטן מעט יותר מהשלט המכריז "נמל התעופה של פראג" בחזית הטרמינל. קנה המידה הסטליניסטי האדיר שלו גרם לי לתהות אם השלט נבנה לפני השימוש בניווט רדיו, כדי שטייסים יוכלו לקרוא אותו כשהם עדיין באמצע האוקיינוס האטלנטי".

"אנשים מדברים על רדת הלילה, על כך שהלילה ירד, או הדמדומים ירדו, וזה אף פעם לא נשמע לי נכון. אולי מי שקרא לזה ככה חשב על השמש ששוקעת בירידה. אבל אם כך, היום הוא שיורד, לא הלילה. רק שכל מי שקרא ספר בחייו יודע שהיום לא יורד או שוקע. היום עולה. בספרים הבוקר עולה, והלילה יורד.
בחיים הלילה עולה מהאדמה. היום נאחז במה שיוכל, בהיר ולהוט, תמיד האורח האחרון לעזוב את המסיבה, בעוד הקרקע הולכת ומחשיכה, ושלוליות של לילה נקוות סביב קרסוליך, בולעות לנצח את עדשת המגע ההיא שנפלה, וגורמות לך להחמיץ את החבטה האחרונה בקריקט".


5 תגובות על “מכירת חיסול / יו לורי

  1. היי,
    קראי ת'ספר הזה במקור, כשהייתי בהיריון, ובאמת עכשיו כשיצא, הייתי צריכה לוודא כמה פעמים שזה אכן זה – כי העטיפה כל כך באופסייד. זה לא רק הפרצוף המרוח, שהוא לא קשור. זה גם פרצוף מחייך, כמו תמונת קאבר לאלבום, ולא כמו כריכה של ספר מתח.
    אבל הספר עצמו נהדר, ואני חושבת שההומור גם פחות נראה מאולץ במקור, כי זה הומור שהוא כל כך בריטי מובהק, שבאנגלית הוא פשוט עובד יותר טוב.
    אני דווקא ממש לא רואה דמיון בין לאנג להאוס, כי לאנג הוא בריטי, ילד טוב שהסתבך קצת מעל לראש. האוס הוא לא ילד טוב. הוא איש קשה, שרק במקרה נמצא בצד הטוב של המתרס – עוזר לאנשים, אבל זה לא מתוך טוב לב כמו שזה מתוך ההנאה שבלפתור את הפאזל. והוא מאוד מקומי. הוא איש ג'רזי, שגדל וחי בג'רזי, שאצלו בראש הוא מעין ברוס ספרינגסטין של הרפואה.
    בהחלט מסכימה אתך לגבי זה שלאורי פשוט מצטיין בכל מה שהוא עושה. בן ז***.

  2. כבר שמעתי עליו המלצות, והוא כבר ברשימה.
    שמח שיש עוד דעה שמחזקת.

    תודה, שרון

  3. שרוני!!
    תודה רבה על השאלת הספר… (אין עלייך!!)
    נהניתי (אם כי לדעתי המתח לא בשיאו) אחלה צוות
    אחלה יום מותק!!

  4. פתאום שמתי לב שלא כתבת – מי המתרגם/ת?
    באמת, שרוני, קרדיט לתרגום! זה בסיסי 🙂

  5. [quote name="ליאור"]פתאום שמתי לב שלא כתבת – מי המתרגם/ת?
    באמת, שרוני, קרדיט לתרגום! זה בסיסי :)[/quote]
    צודקת במליון אחוז – יתוקן! 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *