מלאכים באופק

איזה כיף שנופל לי לידיים ספר שהוא הפתעה טובה.

מרב פנתה אלי דרך הפייסבוק והציעה לשלוח לי את הספר. היא הגיעה אלי דרך חבר משותף (תודה, יונתן 🙂 ) ושאלה אם היא יכולה לשלוח אלי את הספר. כבר כמה שבועות שאני מתחילה ספרים ונוטשת, אז ככה שלא ציפיתי ליותר מידי גם מהספר הזה. מה גם, שהרי ידוע שאני בחורה שטחית שעטיפות עושות לה את זה ולא מצאתי את עצמי מתחברת לעטיפה (אבל על זה עוד נדון בהמשך).

אז כמו שכבר הבנתם – אהבתי. התחלתי את הספר וסיימתי אותו תוך קצת פחות משבוע, שזה זה די מהר בשבילי לאחרונה. זהו הרומן הראשון של מרב ואני חייבת לציין שאם יש משהו שאי אפשר להגיד עליו, זה שהוא "בוסרי".

אז אחרי כל הסופרלטיבים שלי – על מה הספר??

ענבל, גיבורת הסיפור, נשואה לנדב ויש להם תאומים, אייל ויעל. הילדים בגיל ההתבגרות, יחד עם כל הבלגן שהגיל הזה מביא. נדב נוסע מידי פעם לחול בנסיעות עסקים והיא עובדת בשכתוב דוחות של חוקרים לביטוח בלאומי. מרגש? לא. אבל מכניס כסף הביתה. ענבל ונדב, כמו הרבה זוגות שנשואים לא מעט שנים מוצאים את עצמם במין משברון. הם כבר "רגילים" אחד לשנייה, עד לא מזמן הילדים עוד היו תלויים בהם לגמרי ועכשיו, כשהם אמורים לתקשר ביניהם, הם מגלים שהם כנראה כבר לא כל כך טובים בזה.

נדב נוסע לנסיעת עסקים וענבל נשארת בבית עם קרסול שבור. הילדים במחנה קיץ והיא מוצאת את עצמה לבד בבית, מוגבלת בתנועה ועם הרבה מחשבות. הפרקים נעים קדימה ואחורה בזמן, בין ילדותה בקיבוץ, עם כל המשתמע מכך – לינה משותפת, חדרי ילדים, הורים ושאר ירקות לבין ההווה.

היא עברה לא מעט דברים בחיים, ענבל. היא גדלה, כאמור, בקיבוץ ואחר כך נסעה עם המשפחה לתקופה לחו"ל ותוך כדי הסיפור מתגלה הסיבה האמתית לנסיעה הזו. אחר כך המשפחה חוזרת לקיבוץ, ענבל מכירה את האהבה הראשונה שלה, אך מערכת היחסים עומדת בפני משבר לא פשוט (אני לא אפרט כדי לא להרוס) ולא צולחת את מבחן הזמן. קצת אחרי זה תגיע עוד מערכת יחסים, קצת דומה, קצת שונה.

ובתוך כל זה, ענבל שבהווה מתמודדת עם הילדים (במיוחד עם ילדה שפתאום מחליטה להיעלם), עם נדב שבחול, עם מקרר שמתקלקל דווקא בזמן הכי לא מתאים, עם השאלות הגדולות שנשארות תלויות, עם שיחות עם אביה שמגלות לה חלקים חסרים מהפאזל בעבר ובעיקר עם עצמה.

לכאורה נשמע כמו עוד סיפור של אישה במשבר עם הבן זוג ועם החיים באופן כללי והיא מחפשת את עצמה. אבל לא! ותאמינו לי שזה 'אבל' גדול. הכל שאלה של איך נכתב הסיפור ואיך הוא מצליח לגעת בך. והספר הזה נגע בי בכל כך הרבה צורות. קשת שלמה של רגשות – תסכול, שמחה, עצב, אושר, נחת והרבה אהבה. סוגים של כך שונים שלה.

אין לי תאומים, לא גדלתי בקיבוץ, לא שברתי קרסול, לא הייתי בשליחות בחול מימיי ועדיין – עברתי עם ענבל את כל זה ממש כאילו אני שם. משבר בנישואים דווקא כן היה לי, וגם פה הצליחה זקס-פורטל להעביר את התחושות בצורה מדהימה. יש תיאור של לידה בספר, שאני חושבת שהוא התיאור הכי אמיתי והכי מדהים שקראתי עד היום (כן, נו…בכיתי בקטע הזה קצת. זה היה פשוט כל כך נאמן למציאות).

הכתיבה של מרב מקסימה. מצד אחד היא בגובה העיניים ומצד שני היא מפגינה כושר נפלא לתיאורים ודימויים. השילוב בין השניים מאוד מצא חן בעיני והרגיש אמיתי.

בקיצור – אהבתי ואני ממליצה בחום!.

(בנוסף, תמצאו בעמוד 66 אחלה מתכון למרק עדשים.)

לראיון עם מרב זקס-פורטל בבלוג של קורא בספרים לחצו כאן


דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

פה הייתה נקודת התורפה שלי. העטיפה זה החלק שהכי פחות אהבתי בספר. אני בהחלט יכולה להבין את הקשר שלה לסיפור ורואה בעיני רוחי את ענבל, עומדת שם על אי, כשהכל גועש סביבה, קוראת לשמיים, מחפשת תשובות או שואלת שאלות. אבל לי זה פשוט לא עשה את זה. אם הייתי נכנסת לחנות ספרים, שום דבר בעטיפה הזו לא היה מושך אותי וממש חבל, כי אם לא הייתי קוראת את הספר בגלל זה הייתי מצטערת מאוד. כן אהבתי את החלוקה של האיור לחלק האחורי והפנימי של הכריכה.


ציטוטים:

"נו, אז מה בחרתן, בנות?" הוא אומר ומוכיח את התיאוריה שלי, אישה מעל גיל מסוים, ארבעים בערך, היא "גברת" כשהיא מגיעה לבד ו"בנות" כשהיא בחבורה של שתיים ומעלה".

"כל יום כמעט אני חושבת עליו ועליו, ואז מפסיקה לחשוב, כמעט בפקודה, כמעט בפחד, וסוגרת אותם במזוודת הזיכרון הזאת, המרופטת, שמתפקעת כמעט, שצריך לעמוד עליה בכוח ולהדק היטב ואז לסגור את הרוכסן במהירות – כדי ששום דבר לא ידלוף החוצה – ולתקוע אותה עמוק בבוידם, לתקוע אותה ולדעת שמחר היא תיפול לי שוב על הראש"

"והוא, קטן ורציני, כבר מדבר במשפטים שלמים, דבורים על אופניהם, בא ונעמד מולי ואמר: "זה לא יפה שאיש גדול צועק על איש קטן," והלך משם. ומאז זה ככה, אני והיא כמו חתולים מיוחמים – מתחככים זה בזה, לטוב ולרע. לרגע אחד היא מתכרבלת בי ומתלטפת, ברגע שני – שולפת ציפורניים ופוגעת לי ישר בכאב, בגוש הזה בלב שלא מפשיר, באני-לא-אמא-טובה-מספיק".


2 תגובות על “מלאכים באופק – מרב זקס – פורטל

  1. בוקר טוב ויום מצויין
    אם התלבטתי מול המדף בספריה – הביקורת סיימה את ההתלבטות.
    תודה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *