נחלה

לא יעזור, בסופו של דבר איכשהו יוצא שאנחנו המין החזק. אולי לא השתתפנו במלחמות ולא איישנו טנקים אבל גם להישאר מאחור זה לא פשוט. יש הרבה דברים שצריך לטפל בהם – המחלבה, השדות ובאופן כללי – לדאוג לנחלה שלך. תראו לי גבר אחד שיצליח לעשות כל כך הרבה דברים במקביל ובסופו של יום עוד להניח צלחת מרק חמה על השולחן ועדיין לחייך.

אז כפי שכבר הבנתם (והבנתן) מדובר על ספר של נשים. נשים והנחלה שלהן, הבית שלהן, חלקת האדמה שלהן והמקום שלהן עליה.

בכל פרק מסופר על אישה אחרת ועל מקומה בחברה. הנשים כולן שייכות לשלוש משפחות, ואני מודה שהיה לי קשה לעקוב אחר כל הקשרים, אפילו שבסוף הספר מצורפים תרשימים (שגם הם לא ברורים במיוחד וחבל שהם בסוף כי גיליתי אותם מאוחר מידי…). בין פרק לפרק מפרידות כמה שנים ומין הסתם, בגלל הפער בשנים, כל מספרת שייכת לדור אחר, הפרק הראשון מתחיל בשנת 1909 והאחרון מסתיים ב-1977.

כל ההתרחשויות קורות בכפר קטן באוסטריה והמחברת מציינת כהערה בתחילת הספר שרוזנאו (זהו שם הכפר) הוא בעצם "תערובת של רבים מין הכפרים ביער ברגנץ שבפורארלברג, המחוז המערבי ביותר באוסטריה".

הפרק הראשון ממש חמוד – יום אחד מגיעה לכפר גלויה שממוענת לבחורה בשם אנה פינק. מרי, מנהלת הדואר, קוראת אליה את כל אלו שהיו אנה פינק לפני נישואיהן (מסתבר שיש הרבה כאלה) ונפתח דיון שלם של מי הגלויה. הגלויה מגיעה מבחור כלשהו במקום שנראה אקזוטי, איזשהו מלון יוקרתי. נשמע כמו אחלה התחלה לספר, הבעיה היא שברגע שהפרק הזה נגמר – נגמר איתו הסיפור ועוברים לדמות הבאה ודווקא נורא עיניין אותי לדעת מה היה הסוף לסיפור הזה. אמנם מישהי אכן לקחת את הגלויה ואפילו כתבה תשובה, למרות שהגיעה למסקנה שאינה מכירה את הבחור, אבל היה לי ממש חבל שהקצוות לא נסגרו לי בשלב כלשהו בספר בעיניין הזה. אבל נו, מילא.

לאורך השנים כמובן יש שתי מלחמות עולם. הן לא מוזכרות בספר ולא מתעכבים עליהן אבל הן מורגשות בסב-טקסט של הספר. גם הגברים נשלחים לחזית וגם יש כל מיני הגבלים על הסחורות. יש התרכזות בחיי היומיום של הכפר וזה מקסים בעיני. הרגעים הקטנים בחייהם של איכרים, ובמיוחד איכרות – לקצור בזמן, לחלוב את הפרות (גם אלו שלא מוכנות לתת מספיק חלב) ולאגור די מצרכים לחורף הקר.

זה ספר מיוחד ומקסים. התיאורים כל כך יפים וציוריים שלרגעים ממש יכולתי לדמיין את עצמי שם בכפר הזה חולבת פרה או קוצרת שדה או אולי מחכה על המרפסת שיחזור אהובי מהמלחמה. אין טיפה של טרחנות בתיאורים האלה. וכמו כל ספר שמתרכז בנשים – יש בו הרבה תשוקות מתחת לפני השטח ודברים מתגלים כל הזמן, גם כשהסיפור ממש ממש בסופו. זהו ספר על נשים ועל השקר שלהן לאדמה שעליה הן גרות ועובדות וזה כמובן סיפור על אהבה, אהבה בין גבר לאישה, בין אמהות לילדים שלהן, והאהבה הפשוטה למקום שבו אנחנו גרות.

מומלץ בחום.


דירוג הקואלית:

(ארבע וחצי קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

העטיפה מקסימה בדיוק כמו הסיפור. אנחנו רואים אימג' של ילדה ותיש, עומדים מתחת לעץ כשברקע הרים. רואים את החיבור של הילדה הזו לעץ (היא מחבקת אותו ביד אחת) ואת החיבור לטבע (מחבקת את התיש ביד השניה), היא יחפה וגם זה מייצג חיבור לטבע לדעתי. כמו כן, גם העץ וגם התיש הם אמצעים בשבילה לחיות, לבנות בית, להסיק את הבית ולייצר גבינות. בהתחלה זה בכלל היה נראה לי כמו סוג של גובלן, התמונות האלה שהסבתות שלנו היו תופרות, ולי אישית גובלן מאוד מזכיר את הבית. בית פולני אמנם, אבל זה ישר זורק אותי לבית של סבתא כי היו לה מליונים כאלה בבית. אז גם זה מבחינתי מחזק את הקשר לבית ולמשפחה.


ציטוטים:

"אנו כותבים לא כדי שיבינו אותנו, אנו כותבים כדי להבין" (ססיל דֵי-לואיס) – המשפט המקדים לספר.

"פרנץ מיכְל, שידע לסובב רגל שולחן כך שתחזיק מעמד מאה שנה, ידע לסובב גם את ראשה של ברברה, ואגב כך את ראשו שלו".

"אפשר ללעוס רכילות כל היום, אבל אי אפשר להשמין מזה".

"האנה מביטה בי בעיניים המימיות שלה, עיניים כחולות חיוורות כל כך, עד שאני מדמיינת לעצמי שהצבע נשטף מהן במשך השנים עם הדמעות שתמיד עומדות בהן, מוכנות לזלוג".

"כשאני מפסיקה להתנשם ומצליחה להירגע, אני רואה שהוא לא פוחד, אפילו לא נרתע מן הכעס שנוזל ממני. הוא מסתכל לי ישר בעיניים. הוא סקרן. יש לי צמרמורת, כי עכשיו אני יודעת את מה שקודם רק שיערתי; עמוק – עמוק, במקום שניחושיה של אישה נולדים, וגם מעלים מָק, אני יודעת: הגבר הזה ואני נעשה עסקים ביחד".

"אני רואה את הנחלה ומיד מרגישה הקלה. זה אולי נשמע מטורף, אבל לפעמים, כשאני עומדת כל היום מול המכונה, עולות לי מחשבות שאם אני לא אהיה שם, בחווה, היא פשוט תיעלם, אני אבוא ולא יהיה כלום, שום נחלה, רק אדמת בוּר שמצמחת חמציצי חורש, סרפדים ויַרבוּז, ומאחור מתרומם המצוק הלבן כעצם של "הידיים המתפללות", עירום וקירח מעֵצים".


4 תגובות על “נַחֲלָה / רוזינה ליפי

  1. שרוני..
    כתבת מקסים – מקסים – מקסים .. בהחלט נשמע ספר חובה
    תודה רבה, רשמתי לפני
    אספר לך לאחר הקריאה
    ערב טוב
    יעל

  2. [quote name="יעל"]שרוני..
    כתבת מקסים – מקסים – מקסים .. בהחלט נשמע ספר חובה
    תודה רבה, רשמתי לפני
    אספר לך לאחר הקריאה
    ערב טוב
    יעל[/quote]
    בכיף! שאני אשלח לך אותו? זה עבד טוב בפעם הקודמת חחחח 🙂

  3. אהבתי את הביקורת שלך.
    נשמע ספר מעניין, אני מניח שאגיע אילו …
    תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *