ספוילרים

איורים: Randy Winth

מויקיפדיה:

"ספוילר (שאילה מאנגלית: Spoiler– מקלקל, הורס) הוא מידע אודות יצירה (ספר, סרט קולנוע, סדרת טלוויזיה וכדומה) החושף פרטי עלילה, ברמז או באמירה מפורשת, באופן שעשוי לקלקל את הנאת הקריאה או הצפייה."

הספר "ספולרים" הוא אחד הספרים הכי מוזרים שנתקלתי בהם בזמן האחרון. מדובר בספרון קטן, כמעט חוברת, שבו מצויים 49 סיפורים קצרצרים, פחות מעמוד כל אחד, כשלצד כל אחד מהם איור של דמות. "ספוילר הוא דמות שהורסת סיפורים טובים. לקט זה כולל 49 איורי ספוילרים לצד הסיפורים שהרסו" (כך מהכריכה).

תהיתי איך זה יעבוד עבורי כל העיניין הזה. בהתחלה הסתכלתי על האיור ורק אז קראתי את הסיפור, אחר כך ניסיתי לכסות את האיור ולהציץ בו רק אחרי קריאת הסיפור, בשביל לבדוק אם זה משפיע עלי באיזשהו אופן. זו הייתה חווית קריאה שונה לגמרי מבחינתי. ישנם לא מעט ספרים שיש בהם איורים, הרי רק לפני זמן לא רב העלתי המלצה חמה על "עלובי החיים" וגם שם, כל כמה עשרות עמודים היה איור, אבל כאן המצב הוא שונה. כאן מראש אומרים לי שהדמות המצויירת היא "ספוילר", זאת אומרת שהיא הורסת את הסיפור באיזשהו אופן. לרוב אני אוהבת לדמיין את הדמויות שאני קוראת ובמובן הזה – כן, זה אכן הורס את הסיפור, כי זה מאלץ אותך לקבל את הדמות המצויירת ולא לדמיין אחת משל עצמך. אבל אולי לא לכך התכוונו יונתן דורי ורנדי ווינט'? אולי הכוונה לזה שהדמות באמת הורסת את הסיפור? מחבלת בו? ולא מחבלת בחווית הקריאה?. מראיון שקראתי עם יונתן דורי הבנתי שהכוונה הייתה שמגיעה דמות, שהתפקיד שלה הוא לסיים את הסיפור, "לחסל" אותו כמה שיותר מהר, כי הרי מדובר בסיפור קצרצר. מתוארות בחלק מהסיפורים סיטואציות שלא ברור איך הדמויות יוצאות מהן ואז באה אותה דמות שתפקידה "להרוס" את הסיפור. עכשיו, כשאני כותבת את המילים האלו, זה באמת נשמע לי מעניין שיש שתי אפשרויות "ספוילר" – אחת היא הדמות שבאמת מסיימת את הסיפור והשנייה היא שהאיור בעצם הורס את הסיפור בכך שהוא "מחסל" לך את הדימיון. גם לא תמיד היה לי ברור מי בעצם הדמות המצוירת מתוך הדמויות שבסיפור. בכלל, הסיפורים גרמו לי הרבה לחשוב והשאירו אותי לא פעם עם תהיות. גם כי חלקם פשוט מוזרים או דמיוניים (התיישבות אנושית על קרקעית הים למשל) ולחלקם סוף ללא פואנטה, או סוף פתוח, שהשאיר אותי עם מחשבות. בין הסיפורים יש יהודי שכלב גדול מתנשף ליד מיטתו בלילות, גופה שמופיע עליה שפם שלא ברור מניין הגיע, חברת כנסת שמנסה להתחמק ממתנקש ועוד.

זה הזכיר לי את הפעם הראשונה שקראתי את געגועי לקיסינג'ר של אתגר קרת לפני המון שנים. גם שם הסיפורים היו עבורי מוזרים ברמה שעיניין אותי מי האיש שבראשו צצים הרעיונות המוזרים האלה…

בסך הכל מדובר בחווית קריאה שונה ומעניינת. הסיפורים נקראים במהירות (אני מודה שלא הבנתי את כולם לעומק) ואפשר לסיים את הספר הזה טיק טק. אני דווקא ממליצה לשים אותו ליד המיטה ולקרוא כל פעם סיפור אחד או שניים כדי לתת לסיפור "לשקוע" קצת, כי הם באמת מוזרים… ובכלל, לתת משקל לסיפור ולאיור ולשילוב שלהם כי זה מרענן ושונה ומעניין.

שיחה עם יונתן דורי מהאתר "יקום תרבות"

האתר של יונתן דורי ודפדוף בספר


דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

על העטיפה מופיעות אחת הדמויות מתוך הספר. כל האיורים מאופיינים בזה שהם ממש מצליחים, מבחינתי לפחות, להעביר הבעות ולפעמים יש להם ממש מבט מטריד. עטיפה מאוד מינימליסטית, לרגע זה נראה כמו ספר שירה.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *