לפעמים פגישה מקרית לחלוטין גוררת אחריה שרשרת תגובות לא צפויות. לפעמים מכירים אנשים בדיוק בזמן שזה אמור לקרות. לפעמים הם נכנסים לכם ללב ומלמדים אתכם משהו. לפעמים הם מאירים נקודה חשוכה שלא שמתם לב אליה. לפעמים הם גם יגרמו לכם לפעול. בכל מקרה – לכל דבר, כנראה, יש סיבה. וזה בדיוק מה שקרה לאלי ודן.

אלי גרה באזור כפרי בשם אקסמור באנגליה. היא חיה עם בעלה קלייב בתפאורה פסטורלית וירוקה, מוקפת שדות וטבע. היא יוצאת לטיולים וכותבת שירים. היא משוכנעת שטוב לה. רוב הזמן לפחות. מה, לא? איזו סיבה יש שלא יהיה לה טוב?

באחד מטיוליה הרבים אלי מגיעה לשביל שלא ראתה בעבר, היא נכנסת ומגלה להפתעתה בית מלאכה לבניית נבלים. הסקרנות מכניעה אותה והיא נכנסת. היא מגלה שם את דן הוליס – הבעלים והאומן המוכשר האחראי לכל הנבלים היפיפיים שמסביב. היא מוקסמת מהכל. וגם מדן, שמשהו בדיבורו התמים והנעים שובה את ליבה. גם דן מוקסם מאלי, במיוחד מגרביה בצבע הדובדבן.

השניים משוחחים ודן מזהה עצבות מסוימת בעיניה של אלי ומחליט להעניק לה נבל במתנה. לאחר אי אלו תגובות פולניות אופייניות הנבל מונח אחר כבוד ברכבה והיא חוזרת לביתה עם הבטחה שתשוב לבקר. מיותר לציין שקלייב לא רואה בעין יפה את העובדה שאשתו קיבלה מתנה כה יקרה מגבר זר ודורש ממנה להחזירו.

זוהי נקודת מפנה בסיפור של אלי, עקרת הבית מאקסמור, שמעולם לא המרתה את פיו של בעלה. היא אמנם תחזיר את הנבל, אבל היא גם תתחיל לקחת שיעורים פרטיים אצל חברה של דן ותלמד לנגן. היא תמשיך להגיע הרבה לאסם הנבלים, לדבר עם דן ולהתיידד עימו – וכל זאת בלי שקלייב ידע.

הידידות הזו בין דן ואלי מקסימה ושניהם מרוויחים ממנה. דן הוא מתבודד שלא מסתדר טוב בסיטואציות חברתיות. די ברור שהוא על הספקטרום, גם אם זה לא מצוין באופן מפורש. סביר להניח אספרגר. אלי רואה דרך זה, היא אפילו לא מזכירה את העניין ומאתגרת אותו "לצאת מהקופסא" בצורה הכי עדינה ורגישה שיש.
דן מצידו מתעניין באלי כמו שלא התעניינו בה כבר הרבה זמן, הוא מקשיב לסיפוריה, לשיריה, נותן לה את הנבל ואת המקום לנגן בו ומעודד אותה לעשות כל מה שבא לה. שניהם מקבלים האחד את השנייה בדיוק כמו שהם. בלי משחקים.

ככל שהספר מתקדם אנחנו לומדים להכיר גם את קלייב לעומק ואת מערכת היחסים שלו עם אלי. חייבת לומר שהוא די מעצבן. ושוביניסט. וגם קצת שתלטן. היו רגעים שהתחשק לי לצעוק על אלי, לנער אותה ולשאול אותה מה לעזאזל היא עושה איתו.

הפרקים מובאים לסירוגין מנקודת מבטם של אלי ושל דן. זה מדהים איך שהפרקים של דן ממש כתובים בשפה שונה. השפה הפרטית שלו. הרגשתי כאילו אני בתוך הראש שלו. יש לי עובדת שאובחנה עם אספרגר וצורת החשיבה שלו הזכירה לי מאוד את צורת העבודה שלה. ממש כאילו הסופרת עצמה מכירה לעומק את הלך הרוח של אנשים מיוחדים כאלה.

כל הגיבורים שלנו ישאלו את עצמם שאלות, יאתגרו את עצמם בדברים שלעולם לא עשו ויגיעו להחלטות אמיצות במיוחד. אלי ודן הן נשמות קצת אבודות, שאפילו לא יודעות שהן כאלה, עד שהן נפגשות, וזה מחבר אותי לפסקה הראשונה שכתבתי – יש אנשים שנכנסים לחיים שלכם מסיבה מסוימת. שווה לפתוח להם את הדלת, אתם רק תרוויחו מזה.

אל תצפו לספר בקצב מהיר, זה לא המקרה כאן. יש הרבה תיאורי טבע וחיות ולא כולם מתים על זה. אני אישית מאוד אוהבת, במיוחד כשזה כתוב כמו שצריך.
הספר גרם לי לחייך, מין חום נעים כזה בבטן. משהו רגיש ותמים.

 

*הספר נקרא בפורמט דיגיטלי דרך אפליקציית עברית – פה אפשר להתרשם מפרק ראשון וממה שאנשים חשבו עליו – פריטת מיתרי הלב.

מוזמנות/ים לראות ראיון בזום שערכנו עם הייזל פריור בקבוצת "רומנטי כאן בעברית" – כאן

---

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)

---

פינת העטיפה:

הכריכה אמנם נעימה מאוד לעין, אבל די סטנדרטית. המשפט בחלק העליון – "הספר המקסים של השנה!" – מיותר לחלוטין ואפילו די מטופש. זה לא אומר כלום, זה לא ציטוט של אף אחד וזה מקרה קלאסי של – אם אין לכם סופרלטיב טוב לכתוב, פשוט אל תכתבו. זה כמו להגיד על בחור שרוצים להכיר לך שהוא "חמוד" כי אין משהו אחר להגיד עליו. בקיצור – מיותר ועושה עוול לספר.
באימג' רואים אישה מאחור, הולכת לה בבוסתן, מוקפת בדשא פראי, הרבה ירוק וטבע. היא לבושה לבן ואוחזת כובע וסלסלת פרחים. הזכיר לי מאוד את הכריכה של הבציר האבוד, שגם הוא יצא בהוצאת כנרת. למען האמת, גם הרבה כריכות אחרות שיצאו בשנה האחרונה.
מעל שם הספר ומתחת לסופרלטיב המיותר יש איור של פסיון שהוא החלק הכי יפה בכריכה לדעתי. לפסיון יש חלק בסיפור והוא מופיע בכל הכריכות בעולם (ובהן גם מקבל מקום יותר מרכזי). פה בארץ לא כל כך מכירים את העוף הזה ולכן אני מניחה שהוא די קטן בגרסה הישראלית.
לפי החיפושים שלי ברחבי המרשתת, נראה שהכריכה הישראלית היא הגרסה היחידה שלא מאוירת. האמת שאנחנו לא נתקלים בהרבה כריכות מאוירות בארץ וזו כנראה הסיבה – יכולים להתרשם כאן מהכריכות השונות ולכתוב לי מה אתם חושבים. אשמח לשמוע 😊

---

ציטוטים:

"זה שאת עקרת בית לא אומר שאת עקרה. זה רק אומר שאת נשואה ובעלך הולך כל יום לעבודה אבל את לא הולכת לעבודה אלא פוצחת באיבוק הבית, ניקוי הבית, גיהוץ וכל מיני מטלות אחרות בבית, ולמעשה מצפים שתישארי בבית, אלא כשאת הולכת לסופרמרקט לצעוד שם הלוך ושוב במעברים עם עגלה, רשימת קניות ופרצוף עצוב. הרבה דברים משתמעים מהמילים עקרת בית."

"אני מאיצה את הקצב, מניפה זרועות. אני מגיעה לפסגה בזמן שיא. הנוף מכל עבר קורא עליי תיגר ביופיו המחוספס: כרי דשא ירוקים מתחלפים בכתמי אדמות ביצה חומים; שיחי עוזרר גוציים; גבעות מרוחקות שנמסות לתוך השמיים; קו חוף משונן שדואה, צולל ומגיע אל הים. היום הים ירוק כצפחה ומעוטר אלפי חוטים מחוללים בכחול וכסף. נדמה שהוא משקף את תחושתי העזה שדברים נפלאים אפשריים בעולמנו אחרי הכול."

"למרבה המזל ביום ההולדת שלי (העשרים ואחד בדצמבר) מותר לי לבחור בדיוק מה אני רוצה לעשות. ומה שאני בוחר לעשות הוא כלום. אנשים אחרים בוחרים בזה לעתים רחוקות, אז ימי ההולדת שלהם מלאי בעיות"

"בזמן גאות רגשית, צדפות קטנות צריכות להיאחז בסלעים"

"השכיבה במיטת בית חולים בין כל האחיות, הרופאים, החולים, המכונות והצפצופים היתה מטרידה, אבל לא הרשו לי לעזוב, אז העסקתי את מוחי במחשבה על אם ואם ואם. עוד דבר לגבי אם זה שהוא עוזר לך להבין דברים. אם לא היתה שריפה, לא הייתי מבין את זה: למרות שאנשים כמכלול הם קשים והייתי מעדיף שרובם לא יתקיימו, יש אנשים מסוימים שהם מאוד־מאוד חשובים. אפילו יותר חשובים מנבלים. אלי ג׳ייקובס היא אחת מאותם אנשים"

---