שמונה עשרה מלקות

איתן (שמסתבר שהוא גיבור מספרו הקודם של אסף גברון, שלא קראתי), הנקרא בפי חבריו "תנין" הוא נהג מונית בשנות ה-40 לחייו. הוא היה מפורסם לתקופה קצרה בעברו, כששרד שלושה פיגועים בשבוע אחד. הוא גרוש ויש לו ילדה שהוא מטורף עליה. הוא מתאמן באגרוף בזמנו החופשי, כדי לנקות את הראש ודי אוהב את העבודה שלו. במיוחד הוא אוהב להתקיל בשאלות טריוויה נוסעים על שמות הרחובות שהוא מביא אותם אליהם.

יום אחד הוא לוקח במונית נוסעת בשם לוטה פרל, היא שוכחת אצלו במונית עגיל, הוא חוזר על מנת להשיבו ובין השניים מתפתחת ידידות. מאותו רגע, איתן הופך להיות הנהג הקבוע של לוטה. הוא לוקח אותה כל יום מבית האבות בו היא מתגוררת בהרצליה לבית הקברות טרומפלדור שבתל אביב.

השיחות בין השניים מעמיקות ולוטה מגלה שאיתן אוהב תעלומות וחקירות ואפילו התנסה בזה קצת בעברו. היא בוחרת לשתף אותו במחשבה שאהוב ליבה משכבר הימים נרצח, ושהיא הבאה בתור. איתן יוצר קשר עם חבר עבר בשם בר ושניהם מתחילים לרחרח.

עם הזמן מתגלות עוד גופות והרבה שאלות עומדות בפני השניים וכל העניין מתחיל להסתבך.

הרצח לכאורה אמנם התבצע עכשיו, בימינו אנו, אבל השורשים שלו נטועים הרחק בעברה של מדינת ישראל בתקופת המנדט הבריטי. במרכז הפרשה עומדים בעצם ארבעה קשישים, שכולם בני שמונים ומעלה, שני גברים ושתי נשים. זה אולי נשמע לכם לא ממש מעניין, לקרוא על קשישים שמעורבים (או לא) בפרשייה שכזו, אבל תתפלאו כמה תשוקה, אהבה וקינאה יכולה להיות גם בגילאים האלה. במיוחד אם זה משהו שסוחבים כבר עשרות שנים…

לפנינו ספר מתח ישראלי פר אקסלנס. איתן מאוד ישראלי וטורח להדגיש את זה בהרבה הזדמנויות. הוא מאוד אוהב שווארמה ומשום מה היה נראה חשוב לציין את השמות של כל השווארמיות בתל אביב רבתי, פלוס דירוג. המקומות האלה קיימים באמת ואני מכירה אותם, אז כל זה היה נראה לי קצת מיותר ולא מוסיף לעלילה. לפעמים זה פשוט הרגיש כמו פרסומת סמויה. באותה מידה אפשר היה להמציא שם, זה היה עובד בדיוק אותו דבר. היה מקרה אחד ששני החברים אכלו ואיתן הפסיק את השיחה כדי לקום לקחת פחית "קוקה קולה". לא היה ברור לי איך זה תרם לעלילה (עצם העצירה בשיחה והקימה למקרר) ולא למה היה דחוף לציין במפורש את שם המשקה. יכול להיות שזו סתם אני שטרחנית, אבל זה הפריע לי קצת.

מעבר לזה, הפרקים קצרים, מה שאוטומטית גרם לזה שסיימתי ממש מהר את הספר (תסמונת ה"סיימתי פרק, כמה עמודים יש בפרק הבא? אה 4? אז אני אקרא עוד אחד. מפה לשם – הגיע בוקר).

ההתרחשויות מאוד מעניינות וסבוכות וההקשר ההיסטורי מסופר בצורה מרתקת.

לגמרי ספר קליל, ישראלי, שנקרא בכיף.

מומלץ.


דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

טוב, פה יש לנו בעיה. הכריכה לכשעצמה מאוד יפה. אני אוהבת את האימג' ואת הרקע השחור. את הפונט קצת פחות אבל זה לא נורא. הבעיה היא שהאימג' הזה, בליווי הטקסט "שמונה עשרה המלקות" מקבל משמעות אחרת לגמרי. תעיד על זה חברה מסורתית שלי שנתתי לה את הספר והסתכלה עלי במבט של "מה את נותנת לי לקרוא תועבה?!". שוק הספרים מוצף בספרי ארוטיקה סטייל "50 גוונים" וזה ישר זורק לכיוון הזה. שלא תבינו, יש פה ושם קטעים ארוטיים בספר, ממש לא הרבה, זה אפילו לא ברמה שיש צורך לציין את זה, יחד עם זאת לא נראה לי שזו הייתה כוונת המשורר. האימג' הוא של זוג שמתנשק וזה נכון שיש אהבה ותשוקה בספר. לא מעט. אבל במקרה הזה זה לא משרת את המטרה (לדעתי כן?) ויגרום לאנשים לחשוב שהספר הוא על משהו אחר ממה שהוא באמת.


תגובה אחת על “שמונה עשרה מלקות / אסף גברון

  1. אני אהבתי מאוד את הספר 🙂
    תודה על ההמלצה !! תמיד כיף לקרוא אותך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *