שרלוק הולמס - כל הסיפורים, כרך ד'

"קל היה להסתדר עם הולמס. הוא היה שקט ובעל הרגלים קבועים. לעתים רחוקות נותר ער אחרי עשר בלילה, ותמיד אכל ארוחת בוקר והלך לדרכו עוד לפני שהתעוררתי. מדי פעם היה מבלה את יומו במעבדת הכימיה, לעתים בחדר המתים, ולעתים בטיולים ארוכים שהיו מביאים אותו לפינותיה האפלות ביותר של העיר. כשאר היה נתון בהתקף של עבודה, דבר לא השקיט את מרצו. אבל לפעמים היה נשכב על הספה בחדר המגורים לימים ארוכים, כמעט בלי להניע איבר או להוציא מילה מבוקר ועד לילה. במקרים אלה הבחנתי שעיניו חולמניות וריקות, והייתי עלול לחשוד שהוא מכור לסם נרקוטי כלשהו, אם אורח חייו לא היה כה בריא וביטל מראש אפשרות כזאת" (עמוד 18).

כך מתאר דוקטור ווטסון את ימיו הראשונים עם שרלוק הולמס בדירה ששכרו יחד ברחוב בייקר. ווטסון תוהה על קנקנה של אחת הדמויות היותר מסקרנות שיצא לספרות להכיר. יש כאלה שיגידו שעד היום האיש בגדר תעלומה.

כמו שהבנתם – כרך ד' של הסדרה המעולה מחזיר אותנו להתחלה. ובראשיתה – ההיכרות בין שרלוק הולמס ולווטסון, שלימים יהפוך להיות המתעד היחיד של הפרשיות שהולמס פותר. ווטסון חוזר כחייל פצוע מאפגניסטן ומחפש דירה לשכור, רצוי עם שותף (מטעמים כלכליים). חבר מחבר בינו ובין הולמס, שגם הוא מחפש שותף לדירה נחמדה שמצא ברחוב בייקר. בשלב מסויים הולמס מציע לווטסון להצטרף אליו לכל מיני משימות ומכאן הכל כבר היסטוריה.

הפעם, בניגוד לכרכים הקודמים בסדרה, לא מדובר בסיפורים קצרים, אלא בשני סיפורים באורך מלא – "חקירה בשני" ו-"חותם הארבעה". מבחינה כרונולוגית, אלו הסיפורים הראשונים שכתב ארתור קונן דויל (בשנת 1887 ובשנת 1890 בהתאמה) רק כמה שנים אחר כך פורסמו הסיפורים הקצרים שמובאים בכרכים הקודמים. האמת לא כל כך ברור לי למה החליטה ההוצאה להוציא קודם את הסיפורים הקצרים, מה שבטוח – זה לא פוגע בהנאה.

לא יכולתי לבקש משהו אחר לקרוא במזג אויר חורפי. לונדון, חורף, פשעים ומזימות ובלש אחד שהולך נגד כולם – מושלם.

הסיפור הראשון, חקירה בשני, מחולק לשני חלקים והחלק הראשון נקרא "זיכרונותיו של דר. ווטסון". מתואר איך השניים הכירו ואת הדירה ששכרו ותחילתה של חקירה מעניינת ומסקרנת. החלק השני, "ארץ הקדושים" מספק את הרקע לחקירה שלהם. הסיפור השני נקרא "חותם הארבעה" והוא מתחקה אחר אוצר אבוד ורוצח חמקמק ומתוחכם.

אין יותר מדי מה להוסיף – זו פשוט חוויה לקרוא את הסיפורים האלה. אפילו שמדובר על סיפורים באורך מלא, הם עדיין מורכבים מפרקים קצרים ומסקרנים, שמושכים אותך לקרוא עוד אחד ועוד אחד. לונדון מתוארת בצורה נפלאה, גם החלקים הטובים שלה וגם הביבים והשכונות הפחות טובות שלה.

בסוף הספר יש אחרית דבר מאת שמעון אדף, שהיא אמנם מעניינת אבל לא שרדתי עד סופה מפני שהיא מורכבת וקשה קצת להבנה. במיוחד אחרי שקוראים ספר שלם בשפה קריאה וקלילה ופתאום אתה מנסה לקרוא חיבור עם מילים גבוהות ומורכבות – לי, אישית, זה היה קשה.

בחרתי להביא את הפיסקה הראשונה:

"כמה נפלא לחזור ולפגוש במר הולמס. כמה מוזר, מבעד צעיפי הזמן, מבעד מסכים של היקסמות וטינה, של תמימות והתנסות, של חשק ואובדן. שהרי הולמס שייך לזן הנדיר של דמויות בלתי משתנות, שבכוחן להשיב לנו את עצמנו, כפי שהיינו בכל אחד מרגעי המפגש איתן; את הסבך הלא פתור של התולדות שלנו כקוראים, המקרב אותנו להרף העין של ההיזכרות, בטרם תיהפך לעובדה מעובדות התודעה, למושג כלשהו של אינסוף: כל אחד מן הרגעים צופן את הרגע הקודם לו כהד, כעקבות, ואת הבא אחריו כהיתכנות, כמסקנה. ואנו יורדים אפוא במעלות הזיכרון, בנתיבי הצל שמציע לנו כל רגע, עד לנקודת הראשית, מתוך תקווה קלושה שנוכל למצוא את האחרית כתובה בתוכה, אחת מכמה אחריות, מכמה דרכי מילוט". (עמוד 211)

בקיצור – חוויה לאוהבי הולמס וגם לאלו שעדיין לא קראו כלום משלו ומחפשים להתאהב בדמות חדשה.

לינק להמלצה על כרך א', כרך ב' וכרך ג' של הסדרה המקסימה הזו.


דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

טוב, אין יותר מידי מה להגיד פה בעיניין העטיפה כי מדובר בסדרה והעטיפה היא כמו בכרכים הקודמים, רק בשינוי הצבע. גם פה, כמו בכרך ג', נעדרת סימניית הבד שעיטרה את הכרכים הראשונים – לא ברור לי למה כי זה פשוט מתבקש בספר שכזה. הכריכה קשה עם כיתובים ועיטורים בזהב (את המילה "חדש" בפינה השמאלית העליונה אפשר היה להשמיט – לא קשור ולגמרי הורס את העטיפה, הרי עוד שנתיים זה כבר לא יהיה "חדש" אבל המילה הזו עדיין תישאר כמו כתם על העטיפה…)


ציטוטים:

"אני רואה את מוח האדם כעליית גג קטנה וריקה. עליך לבחור את הרהיטים שבהם תרהט אותה. הטיפש יתקע פנימה ערב רב של חפצים מכל הבא ליד, עד שלא ישאר מקום לידע שעשוי להביא לו תועלת; או שבמקרה הטוב הידע הזה יהיה תקוע בין שאר הדברים וקשה יהיה לו להניח עליו את היד. בעל מקצוע מיומן נזהר עד מאוד כשהוא בוחר מה להכניס לעליית מוחו. הוא לא יכניס לשם שום דבר חוץ מהמכשירים שעשויים לסייע לו בעבודתו, ומאלה ימצא לו בשעת הצורך מבחר עשיר, מסודר בסדר מופתי. טעות היא לחשוב שקירותיה של העלייה הזאת מסוגלים להימתח ללא גבול. אם תסמוך על כך, יגיע הרגע שבו כל תוספת ידע תגרום לך לשכוח משהו שכבר ידעת. לכן חשוב ביותר שלא להרשות לעובדות חסרות ערך לדחוק החוצה עובדות חשובות". (תגובתו של הולמס לפליאתו של ווטסון מכך שלא ידע שהארץ מסתובבת סביב השמש).

"טיפש ימצא תמיד טיפש גדול ממנו שיעריץ אותו"

"אין לך שוטים שפגיעתם קשה יותר מאלה שניחנו בשאר רוח" (רושפוקו)

"מורגלים אנו בכך שבני האדם לועגים למה שאינם מבינים" (מתוך "פאוסט" של גתה)


3 תגובות על “שרלוק הולמס – כל הסיפורים, כרך ד' / ארתור קונן דויל

  1. בוקר אור.
    אהבתי מאוד את הציטוט: "טיפש ימצא תמיד טיפש גדול ממנו שיעריץ אותו" – חומר למחשבה.
    תודה רבה על הסקירה הנהדרת הזו. המלצה זו והשלוש הקודמות עושות לי חשק עז לקרוא
    אני עוד אקרא (צריכה קודם לצמצם את הכמות שיש לי בבית)
    יום נהדר וחמים 🙂

  2. ספר מרתק ומסקרן, עושה חשק לקרוא עוד ועוד. אני מכירה יותר סיפורים קצרים. הייה מעניין ליקרוא איך הכל התחיל, על הכרות בין שרלוק וד"ר ווטסון. הייתי אומרת שספר מציג את שרלוק באור קצת שונה – יותר שחצן ופחות קר רוח, כנירה זו היתה התרשמות ראשונה של ד"ר ווטסון.
    ממליצה בחום ..

  3. קניתי את הכרך הראשון מייד כשיצא. קראתי ונהניתי. מה שיפה, שלאחרונה קראתי אותו שוב ולמרות שזכרתי את הפירונות נהניתי ממנו אף יותר מהקריאה הראשונית בגלל שלא הייתי צריך להתאמץ לזכור כל "סר" איפה הוא קשור לעלילה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *