אחת הסיבות שאני אוהבת ספרים של הוצאת "תשע נשמות" (ולפניה של הוצאת "זיקית" זיכרונה לברכה), היא שמדובר במערכת יחסים לטווח קצר. מדובר כמעט תמיד בספרונים קצרים, במחירים סבירים בהחלט, שנקראים מהר, כמו פיצוחים. אתה מתחיל פרק אחד ובלי לשים לב – הופ! עברו להן שעתיים וסיימת את הספר. בניגוד כמעט מוחלט לאורך הספר, מדובר לרוב בספרים עמוקים ומרתקים.

רצה הגורל וקיבלתי כמה ספרים בבת אחת מההוצאה. בעודי מתלבטת מה מהם לקרוא (לא שזה כזה משנה באמת, הייתי יכולה לסיים את כולם בלילה נטול שינה אחד), כתב לי אוריאל קון, העורך והמוציא לאור כדי לברר אם קיבלתי את מה ששלח. הוא תהה אם התחלתי משהו מהם וכתב לי "תקראי את לבררו! אם בא לך להנות". זה הספיק לי.

אז אוריאל צדק לגמרי והסיבה היחידה שלא סיימתי את הספר תוך שעתיים היא שפשוט התענגתי עליו ולא היה בא לי שייגמר. הוא היה כל כך משעשע, שמצאתי את עצמי צוחקת בקול באוטובוס.

אז על מה הסיפור? הספר נפתח בפגישה בין סופר למוציא שלו לאור. הוא רוצה לפרסם עוד ספר אבל המו"ל מגדיר את ספריו "טובים, אבל…". מפה לשם, המו"ל מסכים לתת לו מקדמה לספר הבא בתנאי אחד – שימצא עבורו סופר עלום בשם חואן פרס. אותו חואן פרס שלח להוצאה כתב יד, שלטענת המו"ל הוא הטוב ביותר שהוא נתקל בו, אבל הם לא מצליחים למצוא אותו על מנת להחתים אותו על חוזה ולהוציא את הספר לאור. כיוון שלגיבור שלנו חסרים לא מעט מרשרשים בכיסים, והוא ממש היה רוצה שהספר שלו יצא לאור, הוא מסכים.

כל מה שהוא יודע הוא שלסופר העלום קוראים חואן פרס ושהמעטפה נשלחה מעיירה שכוחת אל בשם מחסוריאס. הגיבור שלנו עולה על אוטובוס ומכאן מתחילה עלילה משעשעת, מלאה בדמויות צבעוניות וסיטואציות הזויות.

לא יודעת למה, אבל בזמן הקריאה הדהדו לי בראש שני ספרים – אחד הוא "פחד ותיעוב בלאס וגאס" והשני הוא "התעורר, אדוני!". בספר שלפנינו אין סמים כמו בראשון או אלכוהול כמו בשני, אבל כן יש קונצרט שלם של דמויות ססגוניות, שכוללות כמובן את הגיבור עצמו. ושלושתם כמובן משעשעים בצורה בלתי רגילה.

הסוף הוא די אגבי ולא מגיע כאיזו הארה מטורפת, אבל זה לא העניין כאן. זה מקרה קלאסי שבו הדרך חשובה הרבה יותר מהתוצאה. לי, אישית, כבר לא כזה שינה אם הוא ימצא את הסופר האבוד או לא, פשוט רציתי שהוא ימשיך לשוטט לעד בעיירה הזו ולספק אין ספור תובנות – מהתאהבות בזונה מקומית בעלת שם דומה באופן מחשיד לסופר האבוד, שהייה במלון שמתיימר להיות מלא עד אפס מקום אבל שקט באופן מוזר ועד שיטוטים מעגליים שלא מביאים לשום מקום.

זה ספר שמשלב שני דברים שאני אוהבת – ספרים ובלשים. ועל הדרך גם מעלה חיוך על הפנים.
בקיצור – מומלץ בחום!

---

דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש)

---

פינת העטיפה:

לכל הספרים של תשע נשמות (כמו של זיקית לפניה) יש קו עיצובי מאוד ברור, כך שאין הרבה משחק בעטיפה עצמה והיא די מינימליסטית. השוני היחיד בין הספרים הוא בשילוב שני בלוקים של צבע, עליון ותחתון והאיור הנבחר לעטיפה. אחד הדברים שאני אוהבת בעטיפות של תשע נשמות הוא, שהן מכילות הרבה מידע, הן לגבי הספר, הן לגבי הסופר (כולל איור מקסים של הסופר עצמו) והן לגבי ההוצאה עצמה.
בעטיפת הספר שלפנינו מאויר אוטובוס, שממנו מתעופפים להם דפים. אותו כתב יד שבעקבותיו יוצא הגיבור שלנו להרפתקה הזו.

---

ציטוטים:

"אני פעלתי מתוך עקשנות ולא מתוך רצון, אבל עכשיו שמחתי שהתקשרתי לחואנה; עכשיו, בחדר הזה, יכולתי לשוב ולחשוק בה. ורציתי לחשוק בה ברצינות; עם הגיל, העניין באורגזמות הולך ודועך, והתשוקה עצמה היא שחשובה. להביט ולא לגעת. לפחות לזמן מה. כשאפשר לספק את התשוקה, אין כל רע בהשהייתה. את זה לא ויליאם בלייק אמר. את זה אני אומר עכשיו".

---