צ'רלי הוא תלמיד כיתה ט' בבית הספר לבנים טרוהאם. הוא גיי שיצא מהארון שנה לפני, לא בהכרח כי תכנן, אלא פשוט כך יצא אחרי תקופה לא פשוטה של הצקות ובריונות מצד חבריו ללימודים. הוא מצוי במעין קשר סודי עם בחור בשם בן, שעדיין לא יצא מהארון, ובעצם רק מנצל אותו בזמן שהוא יוצא עם בחורות בפומבי.
כל התלמידים בבית הספר מחולקים לקבוצות רב גילאיות לצורכי לימודים ובמסגרת החדשה הזו מושיבים אותו ליד ניק, שחקן רוגבי שלומד שנה מעליו.

צ'רלי הוא טיפוס ביישן ודי מתנצל ועל אף שכבר יצא מהארון – גם חסר ביטחון. ניק הוא האנטיתזה שלו, הוא גבוה וחסון, פופולרי וידוע כסטרייט. הם מתחברים. מהר מאוד צ'רלי מבין שהזמן שהוא מבלה עם ניק הוא הזמן הכי טוב שלו ביום ומתחיל לתהות האם ניק מרגיש אותו דבר.
וכמו שכתוב בגב הספר:

בן פוגש בן.
הם נהיים חברים.
לב פוגש לב.
והעניינים מסתבכים…

הספר הזה הרגיש לי כמו קפיצה קטנה לחו"ל. לא יוצא לראות הרבה רומנים גרפיים כאלה, על נייר ממוחזר עם ניחוח שלא מכאן. אין הרבה טקסט ויחד עם זאת יש בו המון רגש. מדהים כמה רגש מצליחה אליס אוזמן להעביר באיורים שלה. החלוקה של הריבועים היא לא קבועה. יש עמודים עם חמישה ויש כאלה עם אחד. ההחלטה כמה להכניס בכל עמוד משפיעה באופן ישיר על הרגשות שעולים ממנו. כשיש הרבה – לרוב מרגישים את הלחץ או אם מישהו מדבר מהר, וכשיש מעט – מרגישים מעין רוגע נעים ומיקוד במה שאוזמן רצתה להדגיש.
הבעות פנים, הטיה קלה של הראש או ריבוע רק של עיניים או ידיים, בשילוב המיקום של בלוני הטקסט ומידי פעם מילים כמו "סומק" או "התנגשות" גורם להכל להיות צבעוני וחי, אפילו שבפועל הכל בשחור לבן.

אם לא היה ברור – אהבתי מאוד. הספר נוגע בהרבה נושאים חברתיים חשובים. בין היתר מוצגות פה שתי מערכות יחסים – המערכת הקודמת של צ'רלי עם בן, שהיא לא מכבדת, מנצלת ונגמרת בצורה לא טובה בכלל, לעומת מערכת היחסים אשר נרקמת עם ניק, שבכלל לא בטוח במיניות שלו ולא יודע איך להתייחס לכל מה שהוא מרגיש כלפי צ'רלי. זה ספר מדהים לבני נוער, אגדיל ואומר אפילו – חיוני. וזה אחד הספרים הכי מתוקים שיצא לכם להיתקל בהם בזמן הקרוב.

סוף הספר פתוח ונראה שיש למה לצפות בהמשך. ממש בקרוב יראה אור הספר השני. בינתיים (אם אתם סקרנים) אתם יכולים לקרוא עוד מהקומיקס אונליין.

בסוף הספר אפשר למצוא עוד מידע על הדמויות ותהליך היצירה של "עוצר נשימה".

דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה היא תמונת מראה של העטיפה המקורית – רואים בה את צ'רלי (משמאל אצלנו) וניק, עומדים בגבם אלינו הצופים מסביב עלי שלכת. עלי השלכת גם מלווים חלק מהעמודים בתוך הספר. הגוונים של ירוקים ברוב הכריכה, עם נגיעות קלות של ורוד. נעים ורגוע ומתאים.

הפוסט עוצר נשימה / אליס אוזמן הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

הספר "מסע עולמי ב80 חידות" לא מטייל באמת סביב העולם כולו, יש מקומות שהוא לא עובר בהם, כמו אנטרקטיקה, המקום הכי קר בעולם. והקוטב הצפוני גם הוא קר מאוד (מינוס 70 מעלות מתחת לאפס),אבל גם בלי המקומות האלה הספר מעניין מאוד.

האמת שהיה לי יותר כיף להסתכל על התמונות מאשר לפתור את החידות.

החידות עצמן היו מרתקות מאוד, לא פחות מהאיורים.

הספר בעל 89 עמודים מעניינים!!!

הציור שהכי אהבתי הוא הציור שעל הכריכה של הספר. ואין בו כל כך הרבה חידות. יותר נכון אין בו בכלל חידות. גם בעמוד הראשון  והאחרון אין בכלל חידות.

כל כפולת עמודים היא ציור אחד גדול שמתייחס למקום כלשהו בעולם. בכל עמוד כזה יש שתי חידת קשות מאוד.

אם קשה לכם מידי תוכלו למצוא הפתרונות בסוף הספר.

אני חושב שהספר הזה מאמץ מאוד את המוח.

וזה מה שיש לאמא קואלה להגיד:

תקשיבו, זה ספר פשוט מהמם בכל קנה מידה!. קודם כל מבחינת המידות – הוא מאוד מרשים. זה ספר גדול, בכריכה קשה וכתוצאה מכך האיורים גדולים ומפורטים ויותר פשוט לבחון אותם מקרוב. הדבר היחיד שמבאס בגודל הזה הוא, שזו הייתה יכולה להיות אחלה תעסוקה לילדים בנסיעות ארוכות או בנופש ואז זה נהיה מסורבל לקחת אותו מבחינת המשקל והגודל.
זה מספק תעסוקה של שעות לילדים ותכלס, גם למבוגרים. ישבנו הילד ואני יחד וניסינו לפתור את החידות. חלקן לא פשוטות בכלל.
ההשראה מגיעה כמובן מהספר "מסביב לעולם בשמונים יום" והאיורים מייצגים כל מיני מקומות בעולם. לא מצוין בשום מקום בעמוד לאן זה מתייחס וזה קצת חבל. אמנם יש איורים שדי ברור מאין מגיעים (למשל מגדל אייפל), יחד עם זאת לא תמיד זיהיתי מאיפה ההשראה והייתי שמחה לדעת. אולי אפילו בסוף הספר, יחד עם הפתרונות.
האיורים מטריפים וכוללים כל מיני מגדלים, ערים, כדורים פורחים, אוניות ועפיפונים.

מומלץ בכל לכל המשפחה. שעות של הנאה צפויות לכם.

דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש – שווה לחשוב על מהדורה עם כריכה רכה לטיולים.)

פינת העטיפה:

האיור שעל הכריכה הוא אחת החידות הראשונות שבספר. ובו צריך למצוא כדור פורח אחד יוצא דופן בתוך שלל הכדורים אשר מחוברות אליהן כורסאות. החידה השנייה בכפולה הזו בספר מבקשת שתמצאו שלושה כדורים פורחים עם אותם הצבעים והדוגמאות. לא פשוט הא?
הכדורים בכריכה הם עם למינציה סלקטיבית וגם שם הספר. הכל גדול ומרשים ומקסים. אהבתי.

הפוסט מסע עולמי ב80 חידות / אלכסנדרה ארטימווסקה הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

מסופר בקומיקס על חתול ושמו חוצי שכל הזמן בורח מהבעלים שלו – תמר, ועושה דברים משוגעים ומצחיקים מאוד. לתמר יש חבר בשם יונתן ויחד הם מטפלים בו ומנסים להבין לאן הוא הולך כל הזמן. בכל פעם שחוצי יוצא מהבית, הוא חוזר עם מלא דברים מוזרים ומעניינים שתקועים לו בפרווה. יום אחד חוצי חוזר עם משהו מבהיל. זה הרגע שתמר מחליטה לעקוב אחריו ולראות לאן הוא הולך.

כשחוצי בורח, הוא הולך לדוקטור ינשופי, היא הרעה בסיפור. היא קוראת לו 'שחורי' במקום 'חוצי', והיא בנתה לו פינה עם בובות רק בשבילו. היא רעה כי כל פעם שהוא בורח אליה ותמר ויונתן מנסים להביא אותו, היא צועקת עליהם, אומרת שהיא לא אוהבת ילדים ומאיימת.

תמר ויונתן מתעמתים עם דוקטור ינשופי ובסופו של דבר גם מבינים בדיוק מה קורה בבית המפחיד שלה.

חשבתי שהציורים מאוד יפים (אני מכיר את הדמויות מהקומיקס של הילה נועם בנשיונל ג'אוגרפיק לילדים). ושכל הרעיונות של הדמויות מאוד מפותחים – למשל לעקוב אחרי חוצי ולראות מה הוא עושה.

אפשר ללמוד מהספר שלא צריך להיות בטוחים במה שחושבים לגבי אנשים כי אולי זה לא נכון.

הספר הצחיק אותי, במיוחד כשתמר התחפשה לשיח כדי לעקוב אחרי חוצי.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

במרכז הכריכה אנחנו רואים את חוצי, בורח כמובן מתמר ויונתן. אפשר לראות שתקועים לו בפרווה כל מיני דברים. תמר (שמחופשת לשיח) ויונתן רודפים אחריו. בצד אחד רואים את הבית של גברת ינשופי ובצד השני את הבית של תמר. מאוב אהבתי את הציור.

הפוסט חוצי / הילה נועם הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

התחלתי לקרוא אותו לגמרי במקרה. חיכיתי שהילדה תירדם וידעתי שלא אוכל להתרכז ולשקוע בספר הרציני שקראתי באותו רגע (מה גם, שבטח עוד רגע וגם ברגע שאחריו אצטרך שוב לקום ולהרגיע). אז הסתכלתי סביבי ועל השולחן בסלון נח לו הספר "צ'יק ואני", שהגיע באותו היום בדואר. הרמתי אותו, הוא לא עבה במיוחד, מצוין. הכריכה גם הזכירה לי משום מה את "פחד ותיעוב בלאס וגאס", אז אמרתי "יאללה". מפה לשם – סיימתי אותו ביום למחרת.

מייק הוא ילד שמנת בכיתה ח' הלומד בבית ספר בברלין. לכיתה מגיע תלמיד חדש בשם צ'יק, בן למהגרים שלא ממש ברור מאיפה הוא. הוא בעל עיניים מלוכסנות וכולם קוראים לו "המונגולי".

הגיעה חופשת הקיץ ומייק מוצא את עצמו בבית לבד, בלי ההורים, מחפש את עצמו ותוהה מה לעשות עם כל הזמן הפנוי שיש לו. באיזשהו שלב צ'יק עובר ברחוב. מייק ממש לא בעניין של לנהל שיחה עם הנער המוזר, אבל את צ'יק זה לא מעניין.

הם לא מתכוונים, אבל הם יוצאים יחד למסע מוטרף לחלוטין במכונית לאדה מקרטעת, שהם רק "שאלו" אותה. מה פתאום גנבו?!. הכיוון הכללי שלהם הוא להגיע למקום שנקרא ולאכיה. אין להם מפות, או מצפן או רישיון.
בדרך הם נתקלים באנשים טובים יותר וטובים פחות, בכאלה שיעזרו להם וכאלה שינסו למסור אותם לידי המשטרה. הם יגיעו למקומות יפים, בלי לדעת איפה הם נמצאים ואם הם בכלל בכיוון.

והם יתחברו. הם ישפיעו אחד על השני ויהפכו לחברים טובים. יש משהו מרגש בשני נערים, לא פופולריים במיוחד, שלא אוהבים אחד את השני במיוחד שמתחברים פתאום ועוברים יחד מסע מטורף שכזה, מעין מסע התבגרות. הם באמת עושים שם כמה דברים ממש מטומטמים, כמו כל בן נוער טיפוסי בגיל הזה (אח שלי שרף את החדר שלו פעמיים ולמישהי את השיער פעם אחת).

הספר יכול להתאים לנוער הבוגר יותר (לפחות זה שחושב שהוא בוגר ומבין את העולם), בגילאי הגיבורים – כיתה ח' בערך. אולי אפילו קצת לפני, רק צריך לזכור שהשפה שהנערים מדברים בה בספר לא בדיוק "נקייה".

זה ספר מצחיק ומרגש. היו לא מעט פעמים שצחקתי בקול ולא פחות פעמים שהרגשתי לחלוחית בעין. אני מניחה שזה כי רובנו היינו בגיל הזה והרגשנו את אותו הדבר ועברנו (כמעט) את אותם הדברים. וגם אם לא – זו הזדמנויות מצוינת לעבור את זה עם מייק וצ'יק.

ממליצה בחום לנוער, אבל ממש לא רק.

דירוג הקואלית:

(ארבע וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

בדרך כלל אני לא בעד כריכות שמבוססות אך ורק על צילום כזה מ"אימג' בנק", אבל פה זה עובד ממש טוב. צריך גם לזכור לאיזה קהל הספר מיועד ואני חושבת שנוער מאוד יאהב את העטיפה הזו. היא משדרת את החופש, את הרכב החבוט ואת כל החוויה שהנערים עוברים.

ציטוטים:

"לא הצלחתי לתאר לעצמי שיום אחד גם אני אהיה פנסיונר בצבע בז' בדיוק כמוהם. אפילו שכל הגברים הזקנים שהכרתי היו פנסיונרים בצבע בז'. וגם הפנסיונריות היו כאלה. כולם היו בצבע בז'. היה חי נורא קשה לדמיין שהנשים הזקנות האלה היו גם צעירות פעם. שפעם הן היו באותו גיל כמו טטיאנה, ושבערב הן היו מתלבשות יפה והולכות למועדוני ריקודים, במקומות שבהם בוודאי קראו להן פרגיות צעירות או משהו, לפני חמישי או מאה שנה. ברור שלא כולן. כמה מהן בטח היו אפורות ומכוערות גם אז. אבל גם לאפורות ולמכוערות כנראה היו ציפיות גדולות מהחיים, בטוח היו להן תוכניות לעתיד. וגם לרגילות שבהן היו תוכניות לעתיד, ומה שבוודאות לא היה חלק מהתוכניות האלה היה להיהפך לפנסיונרית בצבע בז'. ככל שחשבתי לעומק על הזקנים האלה שיצאו מהאוטובוסים, נעשיתי יותר מדוכא. יותר מהכל דיכאה אותי המחשבה שבין הפנסיונריות האלה יש גם כאלה שלא היו אפורות או משעממות בצעירותן. שהן היו יפות, הכי יפות בשכבה, אלה שכולם היו מאוהבים בהן, ושלפני שבעים שנה מישהו ישב בשבילן במגדל האינדיאנים וחיכה בהתרגשות שהאור בחדר שלהן יידלק. עכשיו גם הבנות האלה הן פנסיונריות בצבע בז', וכבא אי אפשר להבדיל אותן משאר הפנסיונריות בצבע בז'. לכולם היה אותו עור אפרפר, אוזניים ואפים שמנמנים. נעשיתי כל כך מדוכא שכמעט רציתי להקיא".

הפוסט צ'יק ואני / וולפגנג הרנדורף הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

הופעת בכורה בבלוג של אמא – עומר, בן 8.5 , בן גאה לקואלה וקורא נלהב בהמלצה חדשה בבלוג:

הספר הוא על ילד שקוראים לו צ'רלי. צ'רלי הוא בן תשע, בכיתה ג', וקורה לו משהו מוזר – הואמשתנה בכל פעם כשהוא מודאג. מה זה משתנה? הוא משנה צורה לכל מיני חיות – עכביש, יונה ועוד. הוא לא יודע למה הוא יהפוך הפעם, זה אקראי.

צ'רלי והחברים שלו – פלורה, ווגן ומוחסן – מנסים להבין למה זה קורה לו ואיך אפשר לטפל בזה. בדרך צ'רלי והחברים נתקלים בדילן. דילן הוא הבריון של בית הספר. הוא רוצה להבין מה גורם לצ'רלי להשתנות על מנת לגרום לו להשתנות באמצע הצגת בית הספר מול כולם. דילן רוצה לעשות את זה כי הוא שונא את צ'רלי. הוא רוצה שכולם יצחקו עליו.

במהלך הסיפור החברים מגלים דרך לעזור לצ'רלי – הם מוצאים שיטה לגרום לו להשתנות חזרה מהר ברגע שהוא הופך לחיה כלשהי, ואת זה כמובן תגלו בספר.

אהבתי את הספר כי הוא מאוד הצחיק אותי, בעיקר האיורים המשוגעים שמלווים את הסיפור כמו למשל אבא של צ'רלי מכוסה בקקי של קרנף (שבעמוד 221, למקרה שמעניין אתכם). הכתיבה ממש טובה לדעתי והקריאה זרמה לי בקלות. סיימתי את הספר תוך שבוע.

דילן הזכיר לי ילד בכיתה, שגם הוא מציק כל הזמן לילדים. וגם אני מתייעץ עם החברים הכי טובים שלי איך לעצור אותו. אני מקווה שאמצע דרך.

הספר לימד אותי איך להיעזר בחברים על מנת לפתור בעיות שקשה לפתור לבד.

אהבתי וצחקתי המון.

אני חושב שהספר מתאים לכל מי שרוצה לצחוק, ולא משנה בן כמה הוא.

דירוג הקואלית:

(חמש קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה בצבע כתום. באמצע מופיע איור של צ'רלי עם רגלי תרנגולת והמילה "תרנגולת" מסומנת במין תרנגולת גומי כזו וזה מאוד מצחיק. העטיפה לא כל כך קשורה למה שכתוב בספר, אבל את זה תצטרכו לגלות לבד. בחלק האחורי של הכריכה אנחנו רואים איורים של החברים של צ'רלי ושל דילן. אהבתי מאוד את העטיפה ואת האיורים שיש בתוך הספר.

הפוסט צ'רלי הופך לתרנגולת / סם קופלנד הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

1. ז'אנר של סיפור בדיה, עם יצורים מיתיים ובדיוניים, לעתים בעל מסר חינוכי.

2. אֵין כמוהו, יָחִיד במינו, מִסְפָּר אֶחָד.

צירוף המילים "אגדות אמיתיות" סיקרן אותי. הרי אגדות לא יכולות להיות אמיתיות. הן אגדות. זה קצת כמו "לילה לבן" או "שתיקה רועמת". לפעמים כשנתקלים בדמות שרוצים לשוות לה נופך מיתי מסוים אומרים עליה שהיא "אגדה בחייה". אבל אגדות הן אגדות, לא אמיתיות. והנה בא לו הספר הזה שכל כולו אסופה של סיפורי אגדות ועוד אמיתיות.

בן השמונה וחצי שלי אוהב אגדות, במיוחד כאלה שיש בהן מלחמות, אבירים, מלכים, כובשים ומצביאים, אם יזרק פנימה איזה פרעה זה בכלל מעולה או אולי כדורגל. אז התחלתי להקריא לו. הוא היה קצת חשדן בהתחלה (אני "מפילה" עליו הרבה ספרים שאני מקבלת ומשגעת אותו עם שאלות אחר כך), הסתכל על תוכן העיניינים ובחר שני סיפורים, אחד על כדורגל (כמובן) ואחד על מצרים (מפתיע). מה שהפתיע אותו במיוחד הייתה העובדה שמדובר בסיפורים אמיתיים. כך שיצא, שעל הדרך גם הרחבנו את ידיעות ההיסטוריה שלו.

אחרי סיפור שלישי, על קיסר בסין, הסתיים הזמן שמוקצב להקראה ואז הוא פשוט…המשיך לקרוא לבד. מיוזמתו. הספר מנוקד והשפה כל כך קולחת, כך שהיא מצליחה ל"תפוס" קטנים וגדולים כאחד. כיף לקרוא את הספר הזה, לא משנה בן כמה אתה. הסיפורים קצרים ואין משמעות לסדר הקריאה. פשוט ברגע שהקטן הבין שהכל מעניין אותו, הוא התחיל לקרוא לפי הסדר.

הסיפורים חוצי עולם, חוצי תרבויות, חוצי שפה וחוצי גיל. ממש כוווולם יכולים לקרוא וליהנות מהם.

אהבתי את העובדה שהסיפורים מסודרים בסדר כרונולוגי מסוים – הסיפור הראשון הוא על האדם הקדמון ואיך הוא שינה את העולם בעזרת המצאה קטנטנה והסיפור האחרון הוא על טופאק אמארו שאקור, הראפר המפורסם שגדל בהארלם. באמצע תמצאו סיפורים על סין, מצרים, פורטוגל, שוודיה ועוד.

לרוב ספרי הילדים יש נטייה לדבר בעיקר לילדים ופה הטקסט פונה גם למבוגרים, ברמה די מרגשת אפילו. יש כאן ניסיון להעביר מסרים הומניים ופמיניסטים – אישה יכולה לשלוט ולהיות מוערצת ואפשר להיות שליט גדול בלי להילחם כל הזמן (גרם לילד להרים גבה).

עצם העובדה שהסיפורים קרו באמת, אפילו שחלקם פשוט מופלאים ובלתי ניתנים לתפיסה למוחות הצעירים, היא אחת מנקודות החוזקה של האסופה הזו. זה בהחלט מרענן לא לקרוא על תוצרי המערב סטייל דיסני (שכבודם במקומם מונח).

עוד דבר מקסים בספר – יש 30 סיפורים ו-31 מאיירים. אחד לכל סיפור והכריכה. ככה שיש מגוון רחב של איורים ודרך נפלאה להכיר מאיירים חדשים.

בסוף הספר ישנה אחרית דבר מרתקת לא פחות – מאמר של תום בייקין-אוחיון בנושא שעת סיפור. על חשיבותה והיתרונות הרבים המגולמים בה. שווה קריאה.

מדובר בכרך ראשון, אני לא יודעת מתוך כמה, אבל אנחנו בהחלט מחכים לבאים בתור.

כרגע אפשר למצוא את הספר באתר ההוצאה ובחנויות עצמאיות נבחרות, ושווה לעשות את המאמץ על מנת להשיג אותו. שימו לב שישנו ספר נוסף הנושא את אותו השם, אז אל תתבלבלו

הפוסט אגדות אמתיות, כרך ראשון / תום ביקין-אוחיון הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

אחד הדברים שהכי מפחידים אותי בלהיות אמא, זה איזה מין נער הילד שלי יגדל להיות. הוא גדל בתקופה שונה לגמרי ממה שאני הכרתי ואני מודה שאני לא יודעת איך להתכונן לזה. אמא שלי טוענת שגיל הטיפש-עשרה שלי נמשך עד גיל 27 ואני בעצמי יודעת שעשיתי להם לא מעט צרות. ילדה עצמאית, דעתנית ואחת שצריך לשים לה ברקסים על הפה בכל הזדמנות. והנה עכשיו אני אמא בעצמי ואני מפחדת פחד מוות. איזה מין נער הילד שלי יגדל להיות? איזה מין גבר? היא יכבד אנשים, נשים, את חבריו הטובים? הוא יהיה מנומס? הוא יהיה בן אדם טוב?. ברור שעיקר ההשפעה מגיעה מהבית ומחינוך. והייתי רוצה להאמין שאני עושה כל מה שאני יכולה כדי שיגדל עם הערכים שאני מאמינה בהם, ושחונכתי על פיהם. מין הסתם, גם ההשפעה הזו היא מוגבלת. יגיע גיל שבו הוא יחשוב שאני לא מבינה מהחיים שלי ואם היום כל מה שאני אומרת נראה לו קדוש, אז יגיע היום שבו כל מה שאני אומרת זה שטויות.

בשנים האחרונות אנחנו נתקלים בהרבה מקרים של נוער שמתנהג בצורה לא מקובלת, זה מתחיל בבריונות ושיימינג ברשת (משהו שהדור שלי לא חווה בכלל), ממשיך לבני נוער שתולשים חזיות לבחורות שרוקדות על במה בכרתים ומגיע עד מקרים קיצוניים כמו רצח הילי סובול. פחד אלוהים. לפעמים אומרים ש"הכתובת הייתה על הקיר" ולפעמים אומרים שהנערים האלה הם "בני טובים" ואף אחד לא מבין מאיפה זה הגיע.

ואני אומרת – יש שלב שבו לרובנו כנראה אין מושג מה קורה עם הילדים שלנו. הם מגיעים לגיל שהם מספרים פחות ומתביישים יותר. אנחנו מביכים אותם. פקטור של לחץ חברתי נכנס לתמונה. הם יותר לבד, כבר לא צריך לקחת אותם ממקום למקום, ולפעמים פשוט אין לנו מושג איפה הם נמצאים. ברור שלא אצל כולם זה ככה. אבל גם ברור שאין לנו מושג מה יהיה. אי אפשר לעטוף אותם בצמר גפן, לנעול אותם בחדר ולשחרר רק כשאנחנו חושבים שאחרית הימים הגיעה והעולם מקום טוב יותר.

ואז בא ספר כמו "המקום המסוכן ביותר בעולם" ומזכיר לנו ולנוער בדיוק, אבל בדיוק, כמה יכול להשתבש בדרך.

מיל וואלי היא עיירה בארה"ב, אפשר להגיד שבעיקר גרים בה בעלי אמצעים. היא נחשבת מקום טוב מאוד לגדל בו ילדים. כאילו…תלוי את מי שואלים, כן? כי הילדים עצמם לא בהכרח מרגישים ככה. ההורים של רובם לא נמצאים הרבה בבית ויש להם המון זמן פנוי. יש להם רכבים, יש להם גישה לאלכוהול ולחלקם יש גם גישה לסמים. התוצאה של המשוואה הזו ידועה מראש.

עבור הילדים התיכון הפך להיות מקום מסוכן.
הספר מתחיל בכיתה ח' וממשיך לאחר מכן לכיתות יא' ו-יב'. כשהיו בכיתה ח' אחד הנערים, טריסטן בלוך, התאבד בקפיצה מגשר הזהב. טריסטן סבל מבריונות בפייסבוק ובמסדרונות בית הספר וזאת לאחר שכתב מכתב אהבה לאחת הבנות והוא הופץ קבל עם ועדה. הוא לא הצליח להתמודד עם זה והחליט לשים לזה סוף ולקח את חייו. הדבר הזה השפיע מאוד על כל השכבה. במיוחד על אותה נערה לה כתב את המכתב – קאלי ברודריך. היא סוחבת את האשמה על גבה לאורך כל הספר.
לתוך כל הבלגן הזה נכנסת מורה חדשה – גברת ניקול. היא צעירה וחדורת מוטיבציה ואין לה מושג לגבי מה שקרה. היא מנסה להגיע לנערים האלה בכל דרך ולפעמים נקרעת בין הרצון להיות חברה שלהם לבין הצורך להיות מורה ודמות מחנכת.

כל פרק מובא מנקודת מבט של דמות אחת מתוך חבורת הנערים והנערות האלה ובין לבין ישנם פרקים מנקודת מבטה של גברת ניקול. מתוך הפרקים אנחנו למדים כמה מעט יודעים על הילדים. גם האנשים הכי קרובים אליהם, ואפילו המשפחות שלהם, שלא מודעים בכלל למה שמתחולל אצלם בראש, במסדרונות בית הספר, בשעות אחר הצהריים וברשתות החברתיות.

זה ספר חשוב ומטלטל (וממש לא מצחיק כמו שכתוב בציטוט על הכריכה הקדמית). הוא מתאים לבני נוער בוגרים יותר (כיתה י' ומעלה לדעתי), ולמבוגרים, שעדיין לא מבינים את הפוטנציאל ההרסני של השטויות שהם עושים. נכון, זה גיל של שטויות. גם אני עשיתי הרבה שטויות בגיל הזה וקיצרתי להורים שלי את החיים בכמה שנים, ועדיין, צריך לקרוא כדי להבין.
אנחנו, כמבוגרים שקוראים את הספר, מזהים את הטעויות עוד לפני שהן קורות. נוער שיקרא את זה יחשוב שזה אולי מגניב לנהוג בשכרות, אבל כשייחשף לתוצאות הטרגיות, אולי יחשוב פעמיים לפני הפעם הבאה. אולי הוא יבין שכמה מילים ברשת חברתית אכן יכולות להזיק ולגרום לנער אחר ליטול את חייו. אולי הוא יחשוב שוב? אולי הוא לא ייכנע ללחץ החברתי? אין לדעת. אבל שווה לנסות.

אנחנו רוצים חברה טובה יותר. אנחנו רוצים לשלוח את הילדים שלנו לתיכון ולא לפחד מאיך שהם יצאו ממנו. אנחנו רוצים שהם יתעסקו בלהיות ילדים ובשטויות שמתאימות לגיל שלהם. לכן אני ממליצה על הספר בחום. הוא טלטל אותי וגרם לי לחשוב עליו הרבה תוך כדי הקריאה וגם אחריה. זה חשוב. לכולנו.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה של הספר די פשוטה. רקע כחול כהה עם דפוס עדין של ציפור מקופלת מאוריגמי. זה הדבר הכי ילדותי בכריכה ויוצר דיסוננס. שם הספר כתוב בגדול, חלק מהאותיות מחוברות וקצת מקשות על הקריאה. אהבתי את זה. מאוירות ארבע דמויות של בני נוער – נער ונערה מסתודדים, נער אחד עם אזניות שמסתכל אחורה ובחלק האחורי של הכריכה ישנו נער שיושב ושקוע בטלפון הנייד שלו. הכריכה שונה לגמרי משתי הכריכות האחרות שראיתי ברשת לספר. היא דומה לאחת מהן בצבע הרקע, אבל בזה נגמר הדמיון. בכריכה השנייה שמצאתי היא בכלל צילום של נערה לוחשת באוזן של דמות אחרת. פה קשת הצבעים שונה לגמרי. בסך הכל הכריכה לפנינו היא עדינה ונעימה לעין ומסתירה יפה את מה שקורה בפנים (למעט שם הספר כמובן). הציטוט בכריכה הקדמית מיותר ואפשר היה להעבירו אל החלק האחורי, עם שאר הסופרלטיבים.

ציטוטים:

"זאת הייתה מיל ואלי. חלום שהמציאו כדי לשמח בני שמונה. אם היו מספרים לניק שהילדות שלו הייתה חלום, אולי הוא היה מאמין. כל עצי הסקויה הענקיים. עצים שמריחים את השמיים. ההר המתנשא לגובה בקצה שדרות מילר, מעוטר עצים וערפילי פנינה, או צבוע בכחול תחת ענני צמר גפן. ההיפים העשירים מתנהלים לאורך משלוש השדרות, מריעים לעצמם כי חוץ מהריינג'רובר רכשו גם פריוס, וקונים תפוזים אורגניים במחיר מופקע בחנויות טבע. וכל הילדים מאמינים שאלה החיים. וילדים כמו טריסטן בלוף חושבים שהם צריכים למות כי אחרת אין דרך לצאת מזה".

הפוסט המקום המסוכן ביותר בעולם / לינדזי לי ג'ונסון הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

יש לי ילד סקרן, שמאוד אוהב אתגרים. כשהגיע הספר לראשונה הוא עיין בו והניח בצד. יום או יומיים אחרי זה, הסברתי לו מה המטרה. פה התחילו כמה שעות של כיף ואתגר.

זוכרים את "איפה אפי?", אז העיקרון הוא זהה, רק שהתפאורה ישראלית לגמרי. רחלי שלו איירה איורים מרהיבים ומלאים בפרטים שאפשר להתבונן בהם שעות ועדיין למצוא בכל פעם משהו חדש. בתחילת הספר ישנה כפולת עמודים אשר מראה את הדמויות אותן יש לחפש בכל איור. בין הדמויות האלה אפשר למצוא את בליל התרבויות אשר יש בארץ – חיילת, קיבוצניק, משפחה בדואית, משפחה של רב ורבנית, שלישיית נזירות, חסידים ברסלבים, תיירים ואתיופים ואפילו הרצל אחד.

לאחר מכן, כל כפולת עמודים נוספת היא איור בפני עצמו, כל פעם במקום אחר – פעם אחת בעיר, פעם במרחבים הפתוחים, בים המלח ואפילו השוק והעיר העתיקה. זה אולי נראה לכם פשוט, אבל אני יכולה להבטיח לכם – שני זוגות עיניים (שלי ושל הילד) לא תמיד הספיקו בשביל למצוא את כל הדמויות. בכל איור הן קצת שונות באופן העמידה שלהן או מה שהן מחזיקות בידיים.

ישנם חמישה איורים גדולים שכאלה ואחריהם אותם האיורים, רק בשחור לבן, על מנת שאפשר יהיה לצבוע אותם להנאתנו.

היה לנו אחלה זמן איכות בזכות הספר הזה. אם אתם עומדים לפני טיול או טיסה וחושבים על דרך להעסיק את הקטנטנים – זה הפתרון בשבילכם. או בכלל, אם הילדים, בדיוק כמו זה שלי, אוהבים אתגרים, תעלומות ולמצוא דברים – זה מושלם.

הדבר היחיד שלא טוב בספר הזה הוא, שהוא נגמר מהר מידי. חמישה איורים זה פשוט לא מספיק…
אם יהיה ספר המשך או תתחיל פה סדרה, אני בהחלט אשמח לראות הרבה יותר איורים בהם, שיספקו עוד שעות על גבי שעות של חיפושים והנאה.

מומלץ בחום לכל החפשנים הצעירים.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש – קואלה אחת ירדה רק בגלל כמות האיורים)

פינת העטיפה:

טוב, אין פה יותר מידי מה לנתח – העטיפה היא חלק מכפולת איורים הנמצאת בתוך הספר של השוק והעיר העתיקה וזה בהחלט נותן מושג על מה שמחכה לכם בפנים.

הפוסט רק בישראל, ספר החיפושים הגדול / רחלי שלו הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

טוב זה אחד הספרים המשעשעים שנתקלתי בהם לאחרונה, למבוגרים ונוער כאחד. הוא אמנם מוגדר לגילאי 9-12 אבל הטווח הרבה יותר גדול. הקראתי אותו ליורש בן השש ושנינו נקרענו מצחוק. זה הגיע למצב שאני דחפתי לסיים את הספר מרוב שנהניתי ממנו. יש בו הרבה איורים לצד הטקסט והם משולבים בכתוב בצורה ממש הומוגנית. 

הסיפור הוא על אנדי וטרי (כן, אותם אנדי וטרי שכתבו את הספר). השניים גרים בבית על עץ, בעל 13 קומות. הבית מלא כל טוב – מזרקת לימונדה, מכונה שיורה מרשמלואים ישר לתוך הפה, בריכת כרישים, אולם קולנוע ואפילו מעבדה תת קרקעית.

אנדי הוא הכותב וטרי המאייר והם אמורים לכתוב ספר. הם כבר עברו את הדד ליין. אף גדול ואדום, שהוא המוציא לאור שלהם, זועם על העובדה שעדיין לא הגישו לו את הספר. הוא צורח עליהם שהספר צריך להיות מונח על שולחנו למחרת בשעה חמש אחר הצהריים או ש…

לאנדי קצת קשה להושיב את טרי, שתמיד מוצא משהו יותר מעניין לעשות. הבעיה שכשהם כבר מתיישבים מתחילים לקרות כל מיני דברים שמונעים מהם לסיים. מגיעה חבילה של טרי בדואר, שמתגלה כמפלצת ים, יש גם חתולה שהופכת לציפור ונעלמת וקופים משתוללים. בהחלט קשה לכתוב ככה.

למרות אורכו של הספר והיותו ללא ניקוד, הוא בכלל לא "מפחיד". ישנם עמודים שלמים ללא טקסט בכלל והאיורים מפורטים ומשתלבים נהדר בכתוב. הרעיונות בו מוטרפים לגמרי (להבדיל אלפי הבדלות, זה הזכיר לי את עליסה בארץ הפלאות. לא ברור מה "לקח" מי שכתב את זה). העושר הזה נותן דרור לדימיון וזה מצוין לילדים, שמחפשים חווית קריאה כיפית. על הדרך, זה גם ממש כיף להורים. יש אזכורים לג'ימי הנדריקס ולרואלד דאל, מה שמאפשר שיח עליהם. אצלנו בעקבות זה נכנסו כמה ספרים של דאל הביתה.

על הדרך, הסיפור גם מראה תהליך כתיבה של ספר והעמודים האחרונים הם בעצם העמודים הראשונים של הספר. סיפור בתוך סיפור.

בקיצור – שנינו נהננו ממש. התגלגלנו מצחוק.

מומלץ בחום.

דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש – נחשפתי לז'אנר חדש וכיפי לאללה)

פינת העטיפה:

הכריכה די פשוטה ומראה איור מפורט של חלק מהבית, על כל פינות המחמד שלו. בחלק העליון כתוב של הספר בצורה עקומה וילדותית (אני אומרת את זה בקטע טוב, כי זה בהחלט מתאים) ולמטה את השמות של אנדי וטרי ואיור שלהם. 

הפוסט 13 קומות על עץ / אנדי גריפית, טרי דנטון הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.

איורים: חוליה פיליפונה-ארז

הנריק ואן אייק הוא שומר במוזיאון ואן גוך שבאמסטרדם, הוא בן 38, נשוי לאלברדינה שעובדת במסעדה ואבא ללאורה בת השבע. המשפחה גרה לא הרחק מהמוזיאון. ז'ראר בן חמש, הוא עכבר צרפתי חובב אומנות, שעוזר להנריק בעבודתו. השניים נפגשו לראשונה במשרד שבו הנריק אוכל את ארוחת העשר שלו והפכו לחברים טובים.

לשניים סדר יום קבוע שכולל סיבוב במוזיאון, שיחות על הציורים השונים (הם לא בהכרח אוהבים את אותן היצירות), ארוחת עשר ועוד שיחות על דא ועל הא.

יום אחד הנריק מגלה באחד הסיבובים שלהם במוזיאון שמישהו כרסם את קצת אפו של ואן-גוך בתמונת הדיוקן העצמי שתלויה במוזיאון. הנריק בודק את העיניין מקרוב ורואה סימני שיניים בחור שנפער בבד ומייד מאשים את חברו הטוב ז'ראר. ז'ראר מכחיש כמובן ומנסה לשכנע את הנריק שלא יעשה דבר כזה בחיים, הרי שניהם אוהבים אומנות בכלל ואת ואן גוך בפרט, זה לא הגיוני בכלל. זה לא עוזר. הנריק מרגיש מאוכזב מחברו הטוב והדבר מפריד בין השניים.

הארוע משפיע מין הסתם על שני הגיבורים שלנו – הנריק מסתובב לבדו במוזיאון ובבית עצוב ומדוכדך וז'ראר כבר מחליט לחזור למשפחתו שבצרפת.
הישועה מגיעה מביתו של הנריק – לאורה, שמבינה שמשהו עובר על אביה, מוציאה את זה ממנו ומחליטה לצאת יחד עם אביה ולפתור פעם אחת ולתמיד את תעלומת כרסום אפו של וינסנט.

הספר יצא בסדרת קוראים צעירים של הוצאת רימונים והוא מיועד לילדים בגילאים 7-9. האותיות גדולות ומנוקדות ואיורים מקסימים בשחור לבן משולבים בטקסט. הספר בהחלט יכול להתאים גם לילדים קטנים יותר, בעזרת ההורים. אני הקראתי את הספר לעומר, כמעט בן 6, שאהב אותו מאוד. לא כל ילד בגיל הזה יש לו סבלנות לספרים כאלה אז קחו את זה בחשבון. סך הכל הספר די ארוך ולא בכל עמוד יש ציורים.

ועכשיו מנקודת המבט של אמא ערכית – יש בסיפור המון ערכים שבאים לידי ביטוי. בראש ובראשונה – חברות. החברות בין הנריק לז'ראר היא מקסימה ואפילו שעוברת משבר, מצליחה להחזיק מעמד. יש כבוד לאומנות ואהבת האומנות, וכמובן גם קבלת דעות שונות (למשל שני החברים אוהבים ציורים שונים מסיבות שונות ועדיין לא רבים בגלל זה כי זה בסדר שיהיו שלל דעות). הנריק הוא איש משפחה, שאישתו עובדת בלילות ועד מאוחר ואילו הוא זה שמארגן את הילדה בבוקר ומלווה אותה. איכשהו נוצר מצב במציאות שאנחנו חיים בה, שזו לא בהכרח הנורמה ואני אוהבת את הדגש שהושם פה על זה. אהבתי גם את העובדה שהדרך לפיתרון הגיע דווקא מלאורה בת השבע, רבת התושיה. עוד יותר אהבתי את העובדה שהנריק נתן לה במה והקשיב לה, נתן לה את הכבוד הראוי לה ושמע בעצתה. כמו כן, באים לידי ביטוי בספר הרבה רגשות – אהבה, אכזבה ובמיוחד סליחה ומתן הזדמנות נוספת. מישהו אמר יום כיפור?. זו הזדמנות מצוינת לדבר עם הילדים על הרגשות האלה.

עוד גיבור בסיפור הזה הוא כמובן ואן גוך – היצירות שבמוזיאון מתוארות ומובאות בצורה יפה והכבוד ששני החברים נותנים להן, והשיחות שמתעוררות בעקבות הצפיה היומית שלהם באותן יצירות מאוד יפות ו"בגובה העיניים" לקוראים הצעירים.

האיורים מקסימים ומופיעים כמעט בכל דף. שזו כמות נאה מאוד בהתחשב באורך של הספר.
הדבר היחיד שהפריע לי הוא שאין פרקים. כיוון שהספר ארוך קצת קשה לסיים הכל בבת אחת (בניוחד כשמקריאים אותו), נאלצנו לעשות כמה עצירות, והיה קשה למצוא מקום להפסיק.

דירוג הקואלית:

(שלוש וחצי קואלות מתוך חמש)

פינת העטיפה:

העטיפה בהחלט מתארת יפה את הסיפור. היא מביאה את נקודת המפנה, שבה הנריק מגלה את החור שנפער באפו של ואן גוך בדיוקן, את ז'ראר המופתע מהאשמות שמופנות כלפיו וכמובן לאורה – שמביאה את אביה לחקור לעומק את העיניין. העטיפה צבעונית ומושכת את העין.

הפוסט האף של וינסנט / ישי (אישי) רון הופיע לראשונה ב-קואלת ספרים.