מי ראה את איילת?

אני התוודעתי לרינת הופר לפני משהו כמו שנתיים וחצי. היינו אצל חברים, הבן שלהם היה אז בערך בן שנה. השאירו אותנו לבד בסלון והלכו לקלח אותו, או להרדים אותו, או להרגיע אותו, בכל מקרה זה היה משהו שלא הייתה לנו שום נגיעה אליו בזמנו. מה לנו ולילדים?? הספר "איילת מטיילת" של רינת הופר היה מונח על הספה. כמו שאני עושה כמעט עם כל ספר בסביבתי – הרמתי אותו והתחלתי לקרוא. כל כך התלהבתי מהספר שאמרתי לבעלי שיחיה – "את הספר הזה אני אקנה לבן/בת שלי". אז הנה – יש לי פעוט בן שנה וחודש ואיילת מטיילת אכן היה אחד הספרים הראשונים שקניתי לו והוא מאוד אוהב אותו. אחר כך יצאו לרינת הופר עוד אלו ספרים והספר "מי ראה את איילת" הגיע אלי גם הוא.

הפעם אמא של איילת מחפשת אותה לאורך כל הספר בכל מיני מקומות שונים ומשונים – מתחת לשמיכה, במכונית, מתחת לשולחן, אצל סבתא חבצלת ואפילו בגן המשחקים. בכל עמוד אנחנו מתלווים לאמא של איילת בחיפושים כאשר באיור אנחנו, כקוראים כמובן, רואים את איילת מסתתרת בכל מיני מקומות אבל לא איפה שאמא מחפשת. מסתתרת ומצחקקת לעצמה ממשחק המחבואים עם אמא.

יש כמה עמודים ובהם הוראות ראשוניות להורים – לגזור פינות עמוד כדי שיקבל את צורת השמיכה או לקפל פינה אחרת כמו החבילה של הדוור. מעין "איפה פינוקי" למתקדמים. זה נחמד.

אני חייבת להודות שהספר הספציפי הזה היה קצת ארוך לזאטוט בן שנה, מה גם שהוא עדיין לא מבין את כל הבדיחות (למשל את העובדה שאיילת תכלס' מופיעה בכל העמודים). אבל אני בטוחה שעוד שנה זה יהיה שוס בבית. ממש לגזור ולשמור.

ומה עם האיורים? האיורים של רינת הופר מהממים. נקודה. יש בהם משהו מאוד יפה ומיוחד. משהו שהוא לא לגמרי מתיילד. זה מתאים בהחלט כאיורים בספר ילדים אבל היה בקלות יכול "לעבור" גם עם מבוגרים יותר. הכל מאוד דו מימדי וגרפי ואני אוהבת את הדרך שבה מתחברים אצלה קוים וצבעים.

עוד דבר שאני אוהבת – בספרים שלה, בעמוד האחרון, אחרי שהסיפור כבר נגמר היא שמה איור על כל העמוד, עמוס מאוד בפרטים, שאפשר להתסכל עליו הרבה פעמים ועדיין למצוא כל פעם משהו חדש. זה גם תמיד קשור לסיפור, כאן למשל הסיפור נגמר כשאמא של איילת מוצאת אותה סוף סוף ו-"עכשיו אמא, אבא וכל הצעצועים ישחקו עם איילת במחבואים" ואז מגיע עמוד שבו רואים את כולם מתחבאים מאחורי ספה, מנורה וקיר. זה טוב כמשהו אינטראקטיבי שאפשר לעשות עם הילדים – לבקש מהם למצוא את איילת או את הדובון שלה.

בקיצור – חמוד ביותר מגיל שנה וחצי שנתיים.


דירוג הקואלית:

(ארבע קואלות מתוך חמש)


פינת העטיפה:

העטיפה כמובן מקסימה בזכות האיורים – רואים את שם הספר במרכז ומסביבו איילת (שקצת מתחבאת מאחוריו השובבה), אמא של איילת עם תנועת ה"איפה איילת?" (גם הבן שלי כבר עושה את התנועה הזו כששואלים אותו שאלה שמתחילה ב"איפה"), חתול, דובון וציפור. בכריכה האחורית אנחנו (שוב) רואים את איילת מתחבאת, הפעם מאחורי ערימת בובות.


2 תגובות על “מי ראה את איילת / רינת הופר

  1. אצלנו בבית אנחנו גם מכורים לרינת הופר
    חנן הגנן הוא ספר די גאוני אפילו כי הוא גם כיפי מאד ובו זמנית די חינוכי
    גם צבעים גם צורות גם חקלאות וגם מצחיק את הקטנות כל פעם שהן מצביעות על בייגלה או מפתח או נעל על העץ… מה אפשר לבקש יותר מזה

  2. הנה ספר שאת ממליצה עליו שכן קראתי בשנתיים האחרונות :).
    האמת שדווקא התחלנו מאיילת מטיילת זה ממש קאלט והרבה יותר מתאים לגיל שנה, המשכנו בחתולה של אילת שגם כן נחל הצלחה ורק לאחרונה הוצאנו את מי ראה את אילת שהוא אכן קצת פחות זורם ככה אני מרגישה בקריאה עם הילדה (שנה ועשרה חודשים)..אבל אולי זה עניין של להתרגל לספר חדש.
    אני דווקא לא מתה על הציורים בזויות הישרות של רינת אבל מתה על הצבעים.
    אגב קנינו את הלוטו אילת מטיילת והיתה התלהבות א ד י ר ה .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *