את ספרו האחרון של אילן עמית – "אישה אחת נפלה" קראתי והמלצתי בזמנו בבלוג. לא זכרתי הרבה מהספר ההוא (בכל זאת עברו שנתיים וזיכרון זה לא הצד החזק שלי), אבל בעיקר זכרתי שהוא היה מדכא. אבל מדכא טוב. כזה שהשאיר אותי עם הרבה מחשבות ותחושה קשה. לא הרבה סופרים מצליחים לעשות לי את זה. לא היה מדובר שם על איזה סיפור מזעזע או תיאורים לא נעימים ובכל זאת, עמית הצליח להעביר תחושות קשות בכתיבתו המצוינת. אז הנה – עוד ספר מדכא מבית היוצר שלו. ושוב – גם הפעם עמית לא מאכזב, הוא קשה, מדכא ובאותה נשימה (אם תצליחו לקחת אותה) הוא פשוט מצוין.

קראו עוד… "החתול של שרדינגר / אילן עמית"

הרבה זמן לא יצא לי להיתקל באוסף כזה של דמויות הזויות בספר. ובכלל, בכזאת עלילה (אולי אני פשוט לא קוראת את הספרים הנכונים). זה מסוג הספרים שגורם לי לתהות על קנקנו של הסופר ולחשוב על מה לעזאזל הוא חולם בלילה ומאיפה באים לו הרעיונות וההשראה?!.

אז יש לפנינו שני סיפורים שמתרחשים במקביל, אחד בהווה ואחד בעבר ויש ביניהם, כמובן, קשר. בהווה – בחור בשם קווין ברום העונה לכינוי "פישי" בשל תסמונת גנטית שהוא לקה בה, הגורמת לזיעתו ושאר הנוזלים שמפריש גופו להיות מצחינים כדגים רקובים. בגלל העניין הלא נעים הזה הוא לא יוצא הרבה מביתו ומקדיש את רוב זמנו לתחביב העיקרי שלו – איסוף וסחר של פריטי אספנות נאציים. פישי עושה כל מיני שליחויות ועבודות מזדמנות לטיפוס מפוקפק וכך מוצא את עצמו בזירת רצח. דמות נוספת (סליחה על המסתוריות אבל ממש לא בא לי על ספוילר), שכנראה גם היא מעוניינת בנרצח ובמה שיש לו להגיד מופיעה בזירה ופישי מוצא את עצמו חובר לבחור השני ועוזר לו להתחקות אחר עקבותיהם של שני גברים, שהסיפור שלהם מעניין והזוי לא פחות ומתרחש בבריטניה שבין שתי מלחמות העולם.

קראו עוד… "מתאגרף חיפושית / נד באומן"

 איורים: עפרה עמית

ספר שירים לילדים הוא קונספט שאני אוהבת לא פחות מסיפורים. יש משהו נחמד בזה שמדובר בקטעים קצרים, שלילדים קל לזכור (לא שיש להם בעיה לזכור סיפורים ארוכים, אחרי שמקריאים אותם 266 פעמים…), אפשר לדלג על מה שרוצים ולשנות את הסדר לפי המצב רוח.

קראו עוד… "שירים לעמליה / דפנה בן-צבי"

אני אוהבת את שי שטרן. פעם, לפני המון זמן, באיזו שעת לילה יחסית מאוחרת, זפזפתי לי בשלט ונפלתי על התכנית שלו "אל תשאל". לא היה משהו אחר יותר מעניין לראות, אז נשארתי. מאז הפכתי לצופה אדוקה. אפילו ראיתי תכניות שפספסתי ב-VOD. הוא מצחיק אותי. יש לו את היכולת המדהימה הזו, לשאול אנשים בכל מיני דרגים שאלות הזויות, לפעמים אישיות או מעליבות ועדיין לצאת מזה עם חיוך. והם עונים לו. לפעמים הייתי מתכווצת בספה ולא מבינה איך הם לא מרגישים שצוחקים עליהם, אבל שי, בדרכו שלו, מחייך חיוך קטן בסוף וגורם להם להרגיש נוח, שהתשובה שלהם באמת חשובה ומעניינת. אז שמחתי שהוא הוציא ספר ומיד השגתי לעצמי עותק. זה לא היה אותו דבר…

קראו עוד… "מיקי, אני מדברת אליך / שי שטרן"

מאיירת: נטלי וקסמן שנקר

ברגע שהספר הגיע קצת נבהלתי. האיור על העטיפה הצליח להלחיץ אפילו אותי. אני רגילה לספרי ילדים מתקתקים עם איורים אופטימיים וורדרדים ובאופן כללי – מציאות אוטופית שלא קיימת אבל הייתי רוצה שתהיה קיימת בראש של הבן שלי, לפחות כרגע. יש לו עוד מספיק זמן להתמודד עם כל החרא מסביב ולהבין שיש בעיות גדולות יותר מחתול שישן כל היום (קרמר החתול ישן כל הזמן) או איפה הילדה איילת מתחבאת (מי ראה את איילת?). ולמרות הרצון שלי לעטוף את הזאטוט בפצפצים, להכניס אותו לאיזה בוידעם ולשחרר רק סביבות גיל 25, עדיין החיים חזקים מהכל והתמודדויות עם פחדים זה דבר חשוב.

קראו עוד… "לילה טוב מפלצת / שירה גפן"

כשהכרתי את בעלי שיחיה ויצא לנו לדבר על ספרים  שקראנו, הדבר הראשון שהוא שאל אותי היה אם קראתי את "והיום איננו כלה" של צ'ינגיס אייטמטוב. "של מי??" שאלתי. בקושי הצלחתי בכלל לבטא את השם הקירגיזי הזה. אני לא חושבת שאפילו ידעתי שיש לאום כזה – קירגיזי. אחרי הפצרות חוזרת ונשנות מצדו רכשתי לי את הספר וקראתי. הגעתי אליו בזמנו עם המון ציפיות (בכל זאת, המליץ לי עליו מישהו שלימים הפך לבעלי שיחיה). נהניתי ממנו אבל לא ידעתי להגיד למה, לא הצלחתי לשים את האצבע על מה לעזאזל עושה אותו לספר טוב. לא התעלפתי ממנו, היו ספרים שהשפיעו עלי הרבה יותר, אבל ללא ספק קראתי אותו בשקיקה. זה גם מה שקרה לי עם הספר החדש של אייטמטוב (בינתיים כבר הצלחתי ללמוד את השם). זה ספר די קצר וקטן, הפרקים ברובם לא ארוכים ולכן הוא נקרא במהירות. קראתי, אהבתי ושוב אני לא יודעת בדיוק להגיד למה.

קראו עוד… "נמר השלג (הכלה הנצחית) / צ'ינגיס אייטמטוב"

"קל היה להסתדר עם הולמס. הוא היה שקט ובעל הרגלים קבועים. לעתים רחוקות נותר ער אחרי עשר בלילה, ותמיד אכל ארוחת בוקר והלך לדרכו עוד לפני שהתעוררתי. מדי פעם היה מבלה את יומו במעבדת הכימיה, לעתים בחדר המתים, ולעתים בטיולים ארוכים שהיו מביאים אותו לפינותיה האפלות ביותר של העיר. כשאר היה נתון בהתקף של עבודה, דבר לא השקיט את מרצו. אבל לפעמים היה נשכב על הספה בחדר המגורים לימים ארוכים, כמעט בלי להניע איבר או להוציא מילה מבוקר ועד לילה. במקרים אלה הבחנתי שעיניו חולמניות וריקות, והייתי עלול לחשוד שהוא מכור לסם נרקוטי כלשהו, אם אורח חייו לא היה כה בריא וביטל מראש אפשרות כזאת" (עמוד 18).

כך מתאר דוקטור ווטסון את ימיו הראשונים עם שרלוק הולמס בדירה ששכרו יחד ברחוב בייקר. ווטסון תוהה על קנקנה של אחת הדמויות היותר מסקרנות שיצא לספרות להכיר. יש כאלה שיגידו שעד היום האיש בגדר תעלומה.

קראו עוד… "שרלוק הולמס – כל הסיפורים, כרך ד' / ארתור קונן דויל"

מי מאתנו לא היה רוצה לעזוב את הכל (במיוחד כשהיינו יותר צעירים), לעבור לעיר אחרת לראות איך נצליח להסתדר בלי שקל?

יש את אותם אנשים שפשוט תפורים לזה – שיש להם יכולת מדהימה לרתום אנשים אחרים, שלא מכירים אותם בכלל, לעזור להם בלי לעשות יותר מידי. אנשים מאוד יפים, למשל, בין אם הם גברים או נשים, מצליחים להשיג הרבה בחיים בלי לעשות יותר מידי, מספיק להיות שרמנטי ולחייך מכל הלב.

קראו עוד… "רומן וינאי / דוד פוגל"

איורים: יוסי אבולעפיה

תכננתי לכתוב על הרבה ספרים אחרים, כבר התחלתי כמה טקסטים. יש לפחות חמישה ספרים שרק מחכים שאני אועיל בטובי להתייחס אליהם כבר. ואז כשהגעתי ביום חמישי הביתה, חיכתה לי חבילה ליד הדלת. מתוך כל הספרים שהיו שם (ארבעה בסך הכל) דווקא קרץ אלי הספר הזה – "אנשים טובים באמצע הדרך", ספר ילדים על פי שירה של נעמי שמר. לא התאפקתי ופתחתי ואפילו שרתי אותו לזאטוט בזמן שנשנש יוגורט עם דבש.

אז אני מצטערת בפני כל אותם ספרים שממתינים לי בסבלנות ובפני כל אותם אנשים שהבטחתי והתחייבתי לכתוב על ספרים ששלחו לי – אבל פשוט לא יכולתי לעמוד בפני הספר הזה.

קראו עוד… "אנשים טובים באמצע הדרך / נעמי שמר"