ה"תשעים ושלוש", שידועות גם בשם "צ"ג בנות" הוא סיפור על קבוצת תלמידות מבית – יעקב בתקופת השואה, שבחרו להתאבד במקום להיות מחוללות על ידי החיילים הגרמנים. הסיפור התפרסם בזכות מכתב שהצליחה להבריח מהגטו למזכיר התנועה אחת הבנות, חיה פלדמן שמה. הסיפור הזה כמובן נתפס כמעשה של קידוש השם והוא דוגמא ומופת לכל נערה דתיה באשר היא. העיקרון הזה – של לשים את הטוהר והצניעות בראש סדר עדיפויות, גם לפני החיים עצמם, הוא גורם שחוזר על עצמו לכל אורך הספר הזה. נערות למופת? זו המטרה. אך האם כך באמת דברים קורים מתחת לפני השטח?

קראו עוד… "נערות למופת / שהרה בלאו"

32 שנים הייתי תל אביבית בליבי ובנפשי ובכל רמ"ח איברי. ואין מה לעשות – אולי היה קל להוציא את הגברת מהעיר אבל ממש לא פשוט להוציא את העיר מהגברת. 33 שנים שאני נצר למשפחה פולנית ענפה וגם זה – בליבי, בנפשי ובכל רמ"ח איברי (וגם בדיבור, בדאגה, בקיטורים וכנראה גם בחושך, כשאני אנוח בקבר). בגלל כל הסיבות האלה ועוד כמה לא פחות חשובות – הספר הזה היה פשוט תפור עלי. יש כאן את כל מה שאני אוהבת – תל אביב של שנות ה-80 (והרי זה ידוע שאני חיה בעבר ויש לי סימפטיה ואמפתיה לכל מה שנוצר בשנים האלה), משפחה פולנית גדולה שמקטרת, מרכלת ומנהלת שיחות שלמות על יציאות ובעיקר המון המון רגש.

קראו עוד… "בזעיר אנפין / ירמי פינקוס"

איורים: מישל קישקה

סבא שלמה (אביו של בעלי) הוא אחד האנשים הכי נמרצים שאני מכירה. הוא בן יותר משבעים (שיהיה בריא, טפו טפו טפו) ואיכשהו עדיין מזרז את כולנו ותמיד הוא מחכה לנו, ולא להיפך. הוא יותר מכפול ממני בגיל ועדיין אני מרגישה איטית לידו. בגלל זה הסיפור "סהר, קדימה!" כל כך הצחיק אותי.

קראו עוד… "סהר, קדימה! / לילך קרן – גרופר"

אני מחבבת את קארל צ'אפק. לפני שנתיים בערך המלצתי כאן בחום על "שנת הגנן", גם הוא בהוצאת בבל. לכן שמחתי מאוד לקבל את הספר הזה לידי. צ'אפק מצליח לשעשע אותי ולהעלות חיוך על פני, ובאופן כללי נראה כאילו הוא לא לוקח את החיים ברצינות תהומית ותמיד מוסיף נדבך מחויך גם לסיפורים רציניים (רצוי, כמובן, להשתמש בלשון עבר, כי צ'אפק אינו בין החיים כבר
מ-1938). העובדה שצ'אפק נפטר לפני כל כך הרבה זמן וממשיכים לתרגם את ספריו יותר משבעים שנה אחרי מותו, מדהימה לכשעצמה.

קראו עוד… "הסיפורים הגנוזים / קארל צ'אפק"

כפי שכבר אפשר להבין משם הספר – מדובר בספר מתח. מי שקורא הרבה ספרי מתח יודע שלפעמים צריך בזה מיומנות. ריבוי דמויות בספר סיפורת יכול אולי קצת להעיק, אבל לא באמת להפריע לקריאה, בעוד שבספרי מתח לכל דמות יש חשיבות. אם לרגע היית לא מרוכז ופספסת מידע חשוב לגבי אחת בדמויות – גורלך לא להבין משהו כמה עמודים אחרי. אני מודה – אין לי מיומנויות גבוהות בקריאת ספרי מתח עמוסי דמויות ועלילה פתלתלה ובספר שלפנינו יש הרבה דמויות ועלילה די מורכבת, במיוחד הדרך לקטרזיס, תוסיפו לזה בעיות קשב וריכוז רציניות והרי לכם קוראת שמדפדפת אחורה כל כמה עמודים על מנת לפענח משהו שחמק בזמן הקריאה.

קראו עוד… "היעלמות / ניב קפלן"

איך הייתם מגיבים לו הייתם פוגשים את המורה שלכם מהעבר הרחוק רחוק? הייתם בכלל פותחים איתו בשיחה? הייתם מתחמקים ומקווים שלא יזהה אתכם? ואם זה מורה שלא ממש הקשבתם בשיעורים שלו?

צוקיקו היא בחורה יפנית בודדה בת 37, שמטיילת להנאתה בערבים בין ברים שונים עד שבאחד מהם היא נתקלת במורה לספרות שלה מהעבר (שמאותו רגע היא קוראת לו "המורה"). הוא בשנות השישים לחייו ובין השניים נרקמת חברות מקסימה. לכאורה יש כאן סיפור שלא קורה בו כלום אבל בעצם קורה בו המון. הכל פשוט, הכל קטן, הכל מינורי, אין שום דבר בומבסטי ועדיין – הכל לכאורה. כי יש לפנינו סיפור שמלא ברגשות, בחברות, בפערים בגילאים, בטבע, באלכוהול ובאנשים, שמעניינים בפני עצמם.

קראו עוד… "שמים כחולים, אדמה לבנה / הירומי קוואקמי"

איורים: גיל-לי אלון קוריאל

הדבר הראשון שתפס לי את העין בספר הזה היה כמובן האיור על העטיפה. מי שמכיר אותי יודע שאני מייחסת הרבה חשיבות לעטיפות. כן, אני יודעת – שיטחי וכל זה, אבל זאת אני. בספרי ילדים זה מקבל עוד משמעות כי האיור על העטיפה הוא בעצם שיקוף של האיורים בתוך הספר (בהנחה שמדובר לספר לקטנטנים ולא לנוער למשל). אז האיור של גיל-לי אלון קוריאל, שגם כתבה וגם איירה, קנה אותי. אני חושבת שמאז "שתהיה בריא מוריס מגי" לא התלהבתי ככה מאיורים. אלון קוריאל היא מאיירת מוכשרת בטירוף, שהספיקה כבר לאייר כ-60 ספרי ילדים, בינהם ספרים של בכירי הסופרים בארץ כמו מרים ילן שטקליס, שלמה אבס ואפילו שירי ילדים של פניה ברגשטיין.

קראו עוד… "מאחורי הדלת יש שביל / גיל-לי אלון קוריאל"

כבר סקרתי והמלצתי כאן בחום על כרך א' וגם על כרך ב' של סיפורי שרלוק הולמס והנה הגיע לו כרך ג'. מה אני אגיד לכם? אני מתמוגגת ממנו בכל פעם מחדש. מר הולמס היקר הוא פשוט ללכת על בטוח מבחינתי. זה כמו המנה החריפה בג'ירף או שניצל בקפה נואר – אין מצב שזה יתפספס איכשהו, בטוח שיהיה טעים…

קראו עוד… "מפנקסו של שרלוק הולמס – כל הסיפורים, כרך ג' / ארתור קונן דויל"

טוב, אי אפשר בכלל להתחיל לכתוב על הספר הזה בלי לדבר על דר. האוס. למי שעדיין לא מכיר – יו לורי, הסופר במקרה הזה, הוא סתם במקרה שחקן ראשי בסדרת דרמה בשם דר. האוס (אנקדוטה – אני גם שמעתי שהוא המרוויח ביותר לפרק בז'אנר הזה – 700 אלף דולר). בסדרה לורי הוא רופא דיאגנוזיסט, מיזנטרופ, אגואיסט ועוד כל מיני מילים לא יפות, אבל אי אפשר שלא לאהוב אותו. הוא ציני ומצחיק וכמעט תמיד מציל את המצב ומגלה מה הבעיה. ועכשיו נעבור לספר. אחרי שקראתי כמה עמודים חזרתי להתחלה כדי לבדוק מתי נכתב הספר. הסדרה "דר האוס" עלתה לאויר בנובמבר 2004 (כך באדיבות ויקפדיה) ואילו הספר נכתב ב-1996. אני מציינת את העובדה הזו כי הדמות הראשית נשמעת בדיוק כמו דר. האוס (רק קצת פחות אכזרית) – צינית, בעלת הומור שחור, חסרת יכולת להחזיק מערכות יחסים עם נשים ועם בכלל. מעניין לחשוב על זה שלורי לוהק  לדמות שכל כך מתאימה לו, והנה הוא כותב לעצמו, שמונה שנים לפני, דמות כל כך דומה.

קראו עוד… "מכירת חיסול / יו לורי"

הנה ספר שיכניס אתכם להוצאות. הרבה הוצאות. למה? כי במקרה הטוב, יבוא אליכם הזאטוט ויגיד שהוא רוצה טיול בר מצווה לסקוטלנד (כד להגיע ללוך נס כמובן) או לברזיל לראות יערות גשם. במקרה הגרוע – אתם תרצו לנסוע לשם בעצמכם ואז לא יהיה לכם את מי להאשים…

אז מה יש לנו פה? ספר מקסים מקסים שבא לספר לילדים על מקומות אקטוזיים שונים בעולם, בשפה ברורה וקולחת בגובה העיניים ובליווי קומיקסים מגניבים ומשעשעים ואפילו צילומים. גם המבוגרים ימצאו בו כמה רגעים (אם לא יותר) של עיניין.

קראו עוד… "הטיול הגדול של מקס / דובי קייך"