יש לנו שני גיבורים בסיפור שלפנינו – הילל, מנטליסט, מומחה באחיזת עיניים ו"קריאת" מחשבות של אנשים, שמנסה להשיג לעצמו תכנית טלויזיה ובאופן כללי מחכה לפריצה הגדולה שלו, שהיא ממש ממש מעבר לדלת. ומיקה, דוקטורנטית לחקר המוח, עובדת במעבדה באוניברסיטת תל אביב ועושה ניסויים על קופים (בעיקר בודקת השפעות של דיכאון על קופות בשבי, אבל אל תתפסו אותי במילה). 

קראו עוד… "קסם וכזב / ערן בר-גיל"

סטונר הוא ספר שניגשתי אליו אך ורק כי שמעתי עליו ביקורות טובות. משהו בו לא משך אותי יותר מידי, לא יודעת למה. הציור על העטיפה יפה, אבל יבש משהו, גם התקציר בגב הכריכה היה נשמע נחמד אבל לא יותר מזה – לא משהו שיגרום לו להידחף בתור לפני ספרים אחרים, שנראים אקזוטיים הרבה יותר. אבל, כאמור, שמעתי הרבה דברים טובים והחלטתי לבדוק על מה ולמה המהומה. בשורה התחתונה – אני מאוד שמחה שזה קרה. זה ספר טוב ונהניתי ממנו ועכשיו אני צריכה לנסות להסביר לכם למה אהבתי אותו בכלל כי למען האמת, אין לי מושג…

קראו עוד… "סטונר / ג'ון ויליאמס"

אתחיל בגילוי נאות – ספרים שמחברים ילדים עם האימהות שלהם עושים לי את זה. מה אני אעשה, אני משוחדת. אז אם "לאמה לימה רוצה את אמא" – אמא רוצה את הספר הזה. אני מתרגשת כל פעם מחדש כשנוצר מצב שבו הדרדס מעדיף אותי על פני משהו אחר. נוסיף לעצם השם של הספר את העובדה שהדרדס הולך לגן בעוד חודש וחצי וביחד תקבלו את כל הסיבות שאשים עין על הספר.

קראו עוד… "לָאמָה – לִימָה רוֹצֶה אֶת אִמָּא / אנה דיודני"

לפעמים, כשאני מקבלת לידי ספר או מרימה אחד באיזו חנות, אני מסתכלת על הכותרת ומנסה לנחש לבד על מה הספר. בלי להסתכל על הכריכה האחורית. לרוב אני לא מצליחה. לפעמים אני ממש לא מבינה מאיפה הנפיצו את השם הזה. לפעמים, אגב, אני שואלת את זה גם אחרי שסיימתי לקרוא את הספר…

אז הסתכלתי על השם הפעם – "רביעי בערב". אותי אישית זה ישר זרק ליום רביעי שלי – שזה אומר שאני הולכת לסטודיו סי. שזה אומר ערב *לא* טוב במיוחד (אני שונאת ספורט!). לשמחתי הדמויות בספר לא נפגשות בסטודיו סי ברביעי בערב, אלא במעין טיפול קבוצתי לכל מיני הורים שיש להם בעיות שונות עם הילדים שלהם. הם מגיעים לטיפול אצל עלמה, שנראית טוב לדעת כולם, שנחשבת לסוג של "קוסמת" בתחומה (עשו עליה כתבות ב"הארץ"), שנעזרת בשיטות לא קונבנציונליות וגם לא ממש חוסכת מהאנשים שבטיפול מה היא חושבת עליהם.

קראו עוד… "רביעי בערב / יעל הדיה"

מסמרים מס' 18

כותבים שונים

ושוב אני מגלה שהזמן פשוט טס לו וגיליון חדש של מסמרים נחת לו בתיבת הדואר של אמתכם הנאמנה (בתקופות קשות, זו הופכת להיות אבן הבוחן שלי לזמן שעובר). אין כמו מסמרים בשביל להאיר לי את היום, אני מעריצה שרופה. והפעם על המוקד – אגדות.

על גב הגיליון כתוב: "אגדות מזמינות קלישאות: הן גדולות מהחיים (אבל מה גדול מהחיים עצמם?); מאמינים להן רק ילדים (למה, במה מאמינים מבוגרים?); יש ביסודן אמת עקרונית (ואם אין, אז ערכן פחות?). מיתוסים, סאגות, סיפורי עמים, תורות שבכתב ובעל – פה, פנטזיות, מעשיות – הם הדלק של מעוף הדמיון האנושי". זו באמת הגדרה ממצה ולא יכלתי לתאר את זה יותר טוב. אני לא יכולה להבטיח לכם שכל היצירות כאן ישאירו אתכם עם תחושה אופטימית של "בעושר ואושר עד עצם היום הזה", אבל לפחות חלק יגרמו לכם לפנטז קצת.

קראו עוד… "מסמרים – כתב עת – גיליון בנושא אגדות"

איורים: קסניה טופז

החיות בחוה של יוסק'ה כל היום מקשקשות ומפטפטות ובאופן כללי די עליזות. ואז, בלילה אחד סוער במיוחד, עם ברקים רעמים וכל הבא ליד, החיות נבהלו עד מאוד ופתאום התבלבלו להן כל הקולות:

קראו עוד… "בלבולי חיות / נטלי שוחט"

יש משהו משעשע בספר קטן, ממש כמעט ספרון, שיש לו שם כזה ארוך ועוד שם לא פחות קצר וכמעט בלתי ניתן להגייה לסופר. לא ידעתי למה לצפות מהספר הזה, לא שמעתי עליו הרבה ולא הכרתי בכלל את ההוצאה (שזהו הספר הראשון שהוציאה בינואר 2011, אחריו הגיעו עוד כמה). אבל משהו בשם סיקרן אותי לקרוא ואני לא מצטערת בכלל. זה ספר קטן וחמוד, שהוא גם חם וגם קצת מנוכר, גם מתוק וגם מלוח.

קראו עוד… "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל / של אסקילדסן"

אני מאוד אוהבת ספרי טיולים. זה מסוג הדברים שתמיד מקבלים כמתנה מהעבודה או מחברת הביטוח או מאיתוראן או ממשרד הביטחון (זה רק מדגם ממה שיש לי פה), אבל אף פעם לא ממש קונים. תמיד כשאני מקבלת לידי ספר חדש כזה אני מתלהבת כאילו זו הפעם הראשונה שאני רואה את אותם מסלולי טיולים שאני רואה בכל מקום – שוב נחל עמוד, שוב בריכת המשושים, שוב רמת הנדיב, נחל קומראן ומכתש רמון. ואז אני מסמנת באדיקות כל מיני מסלולים ובמשך יומיים בערך אני מתלהבת ומתכננת טיולים ואז, אחרי שבוע, אני כבר לא זוכרת איפה הנחתי את הספר בכלל (בדרך כלל הוא מוצא את דרכו לשירותים ונשאר שם).

קראו עוד… "קום והתאהב בארץ / ערן ודוד גל-אור"

הרבה זמן לא יצא לי לקרוא ספר מתח איכותי, כזה שמושך אותי לקרוא עוד פרק ועוד פרק ורק עוד כמה עמודים ואולי עוד משפט קטן? והופ הגיע אמצע הלילה… והנה הגיע אלי הספר האחרון של ליעד שהם. אני מודה, זה הראשון שלו שאני קוראת וכבר יצא לי לשמוע פה ושם כאלה שאומרים שיש לו "נוסחאות" קבועות לספרים (דבר שאומרים הרבה על רם אורן, למשל). אז בעיניין הזה אני לא יכולה להעיד (תשאלו אותי בספר הבא) אבל מה שבטוח זה שמהספר הזה מאוד נהנתי והוא הצליח להשאיר אותי עירנית ומתוחה עד סופו.

קראו עוד… "מסדר זיהוי / ליעד שהם"

הוצאת עם עובד | 314 עמודים


נתחיל מהשורה התחתונה – נתב"ג הוא ספר קליל ולא מזיק, למרות העיסוק ברעיון כבד לגמרי – תחיית המתים (ועל זה כמובן בהמשך). כשקיבלתי את הספר לראשונה התלהבתי מאוד מהעטיפה הפּוֹפּית משהו שלו וגם השם הצליח לקרר אותי בימים חמים אלו. כי הרי ידוע שבנתב"ג יש מזגן מקפיא והיו ימים באוגוסט שממש לא הייתי מתנגדת לבלות בטרמינל. אם לא לטוס, אז לפחות ליהנות מהמזגן…

קראו עוד… "נתב"ג / יואב כ"ץ"