בחודשי הקיץ המהבילים אני תמיד מוצאת את עצמי נמשכת לספרות סקנדינבית. הצורך בבריחה לשלג, ליערות ולקור הוא בלתי נמנע. על הדרך מקבלים לרוב גם מנה הגונה של צמרמורות. משהו בארצות האלה, אולי החושך והדיכאון מביא אותם לכתוב סיפורים מסמרי שיער.

כשהספר הזה הגיע אלי, הספיק מבט אחד בכריכה כדי שאדע שאני עומדת לקרוא אותו. ויפה שעה (חמה) אחת קודם.

קראו עוד… "שְׂרָף / אנֶה ריל"

עברו המון שנים מאז שקראתי ספר של מיכל שלו ולא ידעתי למה לצפות מהספר החדש. קיבלתי הרבה המלצות, אפילו לא קראתי את גב הספר (יש אנשים שאני ממש סומכת על טעמם, מסתבר) וצללתי ישר, בלי ציפיות. הגעתי למסקנה שזו הדרך הכי טובה להגיע לספר – כמה שיותר נקי.
רצה הגורל (ותודה להוצאת כנרת) והיקום זימן לי ראיון בזום עם מיכל שלו (לינק בסוף הפוסט), הגעתי לראיון אחרי שכבר סיימתי את הספר כמובן, ואפילו אז נחשפו בפני עוד ועוד רבדים, שרק הוסיפו לחוויה וגרמו לי להרהר בו עוד ועוד.

קראו עוד… "שקרים שקטים / מיכל שלו"

אני אתחיל כמובן בגילוי נאות – מיכל לוי-שלו היא דודה שלי והיא אחת הדודות המגניבות שיש. כבר שנים שהיא מדברת על לכתוב ספר. חלקים מהספר הזה קראתי בכל מיני הזדמנויות, בכל מיני שלבים. גם סקיצות של הכריכה ראיתי וכל זה עוד לפני שידענו אם הספר באמת יצא לאור. והנה הוא יצא. כי אין משהו שמיכל רוצה ולא משיגה, ועוד עושה אותו על הצד הטוב ביותר.
ואחרי כל הסופרלטיבים – על מה הספר?

קראו עוד… "ידי הכובסת / מיכל לוי-שלו"

לפעמים פגישה מקרית לחלוטין גוררת אחריה שרשרת תגובות לא צפויות. לפעמים מכירים אנשים בדיוק בזמן שזה אמור לקרות. לפעמים הם נכנסים לכם ללב ומלמדים אתכם משהו. לפעמים הם מאירים נקודה חשוכה שלא שמתם לב אליה. לפעמים הם גם יגרמו לכם לפעול. בכל מקרה – לכל דבר, כנראה, יש סיבה. וזה בדיוק מה שקרה לאלי ודן.

קראו עוד… "פריטת מיתרי הלב / הייזל פריור"

לא מזמן דיברתי עם חברה, בעקבות דיון שהיה באחת מקבוצות הפייסבוק שאני חברה בהן, על דמויות נשים בלשיות. יצא לי להיתקל בכמה כאלה, אבל נראה שזה תמיד משולב עם אופי מאוד קשוח ו'גברי' והן מתמודדות עם מקרי רצח נוראיים, כמו למשל ב"אירית שחורה". לא נתקלתי בהרבה ספרי מתח, עם דמות ראשית נשית, שהם גם "ספרות נשית" (שונאת את ההגדרה הזו, אבל זה מה יש) – מעין ספר קליל יחסית, בלי יותר מידי זוועות, עם נשים אמיתיות שחיות את החיים האמיתיים (ולא רק את עבודתן כחוקרות/בלשיות/שוטרות/סוכנות) ומתמודד גם על הדרך עם חיי היום יום. שם הספר "מתכונים לאהבה ולרצח" עלה באחד הדיונים האלה ועל כן יצאתי למשימה לבדוק אותו.

קראו עוד… "מתכונים לאהבה ולרצח / סאלי אנדרו"

שנות השבעים ותחילת שנות השמונים היו תקופות חשוכות בגלאזגו, העיר הגדולה ביותר בסקוטלנד. בשנים האלה הייתה ירידה עצומה בתעשייה הכבדה (מפעלי פלדה, מכרות פחם וכ') ומפעלים רבים יצאו מכלל פעילות אחרי שגשוג בתקופת המלחמות. המצב הזה הוביל לאבטלה המונית וריקבון כללי בעיר. לתוך המציאות הזו גדל הגיבור שלנו, שאגי ביין.

קראו עוד… "שאגי ביין / דאגלס סטיוארט"

חרדות ודיכאון זה לא משהו שעובר. אחרי שחווית התקף חרדה רציני פעם אחת, אתה חי בחרדה מתי יגיע ההתקף הבא. גם אם מטפלים בזה, מדברים עם אנשי מקצוע או אפילו לוקחים תרופות לאיזון, זה תמיד נשאר איפשהו ברקע ומידי פעם ירים ראש. זה לא קל לחיות ככה. וככל שהמצב יותר גרוע, הדרך למטה יכולה להיות מאוד כואבת.

קראו עוד… "הלב שלי / אוליבר ת'ורסטינסון"

כולנו נמצאים במרוץ בלתי פוסק סביב עשייה. אנחנו רוצים להשיג דברים, להגיע לאנשהו. ולפעמים אנחנו שוכחים לעצור רגע ולהתרפק דווקא על העבר, כשהדברים היו פשוטים יותר. אולי לשבת על ספסל בלי לעשות כלום ולהתפעל מהטבע. פשוט להיעצר ולשאול את עצמנו אם זה מה שרצינו, אם ככה תכננו את החיים שלנו או אם אנחנו בכלל אוהבים את מה שאנחנו עושים היום. זה מה שקרה לי עם 'בית קפה ליד הים'. וזה גם מה שקרה לפלורה, בלי שממש התכוונה.

קראו עוד… "בית קפה ליד הים / ג'ני קולגן"

כשראיתי את הספר לראשונה הוא יצר אצלי אנטגוניזם, השם שלו– איך לאהוב את בתך – למה שמישהו יגיד לי איך לאהוב את הבת שלי? למה זה בכלל עניינו של מישהו? אני אחליט איך אני רוצה וצריכה לאהוב אותה. רק אחרי שעקפתי את היבלות והטריגרים ששם כזה כנראה לוחץ עליהם, ראיתי שכתוב "רומן" וקראתי את גב הספר. ואז התחלתי לדפדף בספר עצמו וראיתי שהפרקים ממש קצרים, חלקם אפילו פחות מעמוד אחד, וזה משך אותי לקרוא 'רק קצת'. מפה לשם – נשאבתי. בשורה התחתונה – הטריגרים האלה שנלחצו לי בהתחלה? הם נלחצו עוד הרבה פעמים במהלך הקריאה. וזה נאמר לטובה.

קראו עוד… "איך לאהוב את בתך / הילה בלום"

תכננתי לקרוא את הספר הזה באנגלית. קראתי עליו המלצה לפני כמה חודשים, הכנסתי אותו לרשימה שלי, אפילו הורדתי לעצמי סאמפל שלו באמזון. ואז באה הוצאת תכלת, תרגמה את הספר וקיצרה לי את העניינים.

תוסיפו את זה לעובדה שהייתי אחרי כמה ספרים לא פשוטים יחסית מבחינת התוכן (הילדות האבודות של פריז, מאחורי עיניה, האלטרואיסטים) ורציתי לנוח קצת ממלחמות, זוגיות רעילה ומשפחות לא מתפקדות. אז הספר הזה בא לי בול בזמן.

קראו עוד… "מועדון הרצח של יום חמישי / ריצ'רד אוסמן"