כשהספר הגיע אלי לא נמשכתי לקרוא אותו. השילוב של השם, העטיפה והסופרלטיבים מאת ברק אובמה על החלק הקדמי לא עשו לי את זה ואפילו קצת הרתיעו אותי. ואז החלטתי שאני צריכה קצת לצאת מהתקיעויות שלי ולנסות משהו אחר. זה היה הספר הכי זמין ליד המיטה ואותו לקחתי ליד. תוך ארבעה ימים סיימתי אותו (ולא מדובר בספר דקיק). מוסר השכל – לעולם אל תגיד לעולם.

קראו עוד… "ברית עולם / טיארי ג'ונס"

יאנק מיטר ואווה רינגמר הם בני זוג ומורים באותו התיכון. הם מבלים לילה של שתייה בדירתם ובבוקר למחרת יאנק מתעורר בסלון עם האנג אובר רציני. מרוב ששתה לשוכרה, הוא בכלל לא זוכר מה קרה בלילה. כשהוא מתחיל לחפש את אשתו בדירה, הוא מוצא אותה צפה מתה במימי האמבט. יאנק אמנם אינו זוכר מה קרה אבל הוא סמוך ובטוח שלא הוא רצח את אשתו. האליבי שלו? הוא היה זוכר אם היה עושה דבר כזה. נראה שכל הפרשה סגורה שכן אין ליאנק טענות הגנה התומכות בחפותו והוא אכן מורשע, נידון למאסר ונשלח להסתכלות פסיכיאטרית.

קראו עוד… "דג חמקמק / הוקן נסר"

זהו ספרו השביעי של ניר ברעם. אני חייבת לציין שלא יצא לי לקרוא אף אחד מספריו הקודמים, למרות שחלקם יושבים ומחכים פה על המדף כבר די הרבה זמן. אז אני לא יכולה לעשות השוואות. בכל מיני מקומות ברשת כתוב שזהו ספרו האישי ביותר. אין לי מושג. אני יכולה רק לכתוב על הספר כבודד, העומד בפני עצמו. ותכלס, ככה אני גם חושבת שצריך לשפוט ולבקר אותו (כל עוד הוא לא חלק מסדרה מסוימת כמובן).

קראו עוד… "יקיצה / ניר ברעם"

משהו מאוד מעניין ומוזר קרה לי עם הספר הזה. על פניו – אין בו כמעט שום דבר שמשך אותי מההתחלה – השם והכריכה ממש לא עשו לי את זה ורק עצם ההתעסקות במערכות יחסים, נישואין וגירושין נראתה לי מסקרנת. אתם צריכים להבין שלרוב זה לא מספיק. אני מקבלת הרבה ספרים ויש פה גם המון שממתינים בצד, לפעמים חודשים על גבי חודשים, ואני בכלל עובדת במשרה מלאה ומתחזקת ילד אחד בגיל וילד אחד בנפש. אני צריכה לבחור את הספרים טוב טוב. ולכן זה היה מוזר שמשהו המשיך למשוך אותי לספר הזה, השד יודע מה זה היה.
זה גם המשיך בתחילת הספר, כי עד עמוד 160 בערך הוא בכלל לא זז לי, אבל עדיין המשכתי לקרוא. לא התייאשתי. בסופו של דבר אני שמחה שזה קרה. אבל קודם בואו אספר לכם על מה הספר.

קראו עוד… "ברית הנישואים / מישל ריצ'מונד"

הייתי צריכה ספר מתח. כזה שישאיר אותי ערה, שישאיר אותי במתח ושבאופן כללי יחזיר אותי לענייני הקריאה, שקצת סובלים מהזנחה לאחרונה.
זה הספר הראשון של גרג הורביץ שאני קוראת, על אף ש"פרויקט X" גם הוא ממתין לי פה. בסופו של דבר, אהבתי לספרים עבי כרס גרמה לי לבחור בזה.

קראו עוד… "אתה הבא בתור / גרג הורביץ"

יש ספרים שכבר מהעמוד הראשון, יש לי תחושה שעשיתי בחירה טובה. אגב, זה לא בהכרח אומר שהספר עצמו הוא איזה עילוי, אלא פשוט אומר שבחרתי את מה שמתאים לי לעכשיו. בזמן האחרון התחלתי כמה ספרים שנחשבים "טובים", או שמאוד המליצו לי עליהם, אבל נתקעתי איתם. לא יודעת למה. זה לא שלא נהנתי או חלילה סבלתי. הם פשוט לא באו לי טוב. עם "חוות קולד קומפורט" היה לי ברור מההתחלה שהנה, מצאתי את הנחלה לשבוע שבועיים הקרובים ואפשר להתרווח בכורסא ולהנות.

קראו עוד… "חוות קולד קומפורט / סטלה גיבונס"

איזה כיף שיש משהו שמשלב כמה אהבות שלי – ספר, אוכל וניו יורק. והנה זה פה, השלישייה המנצחת שלי. תוסיפו לכל התפריט הזה גם חברות נפלאה ומעוררת השראה וכל מה שנשאר לי להגיד לכם זה – בתיאבון!

קראו עוד… "ארוחת ערב עם אדוארד / איזבל וינסנט"

הצצה לתוך ראשם של סטודנטים לאומנות בעלי לקויות למידה והפרעות קשב-ריכוז

אצלי זה התחיל בחטיבה. כיתה ז' או ח', אני לא זוכרת בדיוק. בכלל, אני לא זוכרת הרבה מהתקופה של בית הספר, יש לי בלק אאוט אחד גדול. במקרה הטוב חשבו שאני עצלנית ובמקרה הרע – שאני סתם טיפשה ולא קולטת כלום. לא משנה כמה רציתי להשקיע בלימודים, כמה המחברות שלי היו יפות ומסודרות (וכולם צילמו והעתיקו מהן) וכמה ניסיתי להתרכז – לא הצלחתי. הייתי יכולה לבהות במורה הרבה מאוד זמן ורק לשמוע, לא להקשיב. כלום. לא. נקלט.

קראו עוד… "על חבל דק / שלי הרשקו, עמלה עינת"

קיבוץ יכול להיות דבר נחמד. תלוי למי כמובן. יש לי חברה טובה שעברה לקיבוץ אחרי עשרות שנים של חיים עירוניים וברחה משם כל עוד נפשה בה אחרי מספר מועט מאוד של שנים. מצד שני, יש אנשים שלא יחליפו את הקיבוץ בשום דבר שרק מריח מעירוניות. האידאולוגיה שאיתה קמה התנועה הקיבוצית כבר לא כל כך קיימת בצורתה הראשונית ונראה כאילו הקיבוצים מנסים להתאים את עצמם לחברה המתחדשת ומתקדמת תדיר.

קראו עוד… "לווייתנים שרים בעמק / רונה שפריר"

נוער, נוער, נוער.

אחד הדברים שהכי מפחידים אותי בלהיות אמא, זה איזה מין נער הילד שלי יגדל להיות. הוא גדל בתקופה שונה לגמרי ממה שאני הכרתי ואני מודה שאני לא יודעת איך להתכונן לזה. אמא שלי טוענת שגיל הטיפש-עשרה שלי נמשך עד גיל 27 ואני בעצמי יודעת שעשיתי להם לא מעט צרות. ילדה עצמאית, דעתנית ואחת שצריך לשים לה ברקסים על הפה בכל הזדמנות. והנה עכשיו אני אמא בעצמי ואני מפחדת פחד מוות. איזה מין נער הילד שלי יגדל להיות? איזה מין גבר? היא יכבד אנשים, נשים, את חבריו הטובים? הוא יהיה מנומס? הוא יהיה בן אדם טוב?. ברור שעיקר ההשפעה מגיעה מהבית ומחינוך. והייתי רוצה להאמין שאני עושה כל מה שאני יכולה כדי שיגדל עם הערכים שאני מאמינה בהם, ושחונכתי על פיהם. מין הסתם, גם ההשפעה הזו היא מוגבלת. יגיע גיל שבו הוא יחשוב שאני לא מבינה מהחיים שלי ואם היום כל מה שאני אומרת נראה לו קדוש, אז יגיע היום שבו כל מה שאני אומרת זה שטויות.

קראו עוד… "המקום המסוכן ביותר בעולם / לינדזי לי ג'ונסון"