איורים: נועה קלנר

כשאנחנו נהיות אימהות, אנחנו בעיקר נהיות עייפות. וזה תמיד נראה לנו כאילו זה רק אנחנו. מסביב יש אימהות מושלמות ומתוקתקות, שפותחות לך את הדלת באיפור מלא (ולא מרוח), בגזרה מדהימה (שבא לך למות) וריח של עוגיות בבית (ולא שרופות!). נשים לא תמיד מדברות על הצדדים הפחות נעימים באימהות, בזוגיות ובחיים בכלל. רביטל וילטזון – יעקבס מדברת ועוד איך. וזה כיף ממש!

קראו עוד… "תגידי מה את רוצה, מחשבות של אמא עייפה / רביטל ויטלזון – יעקבס"

"סלינו על כתפינו, ראשינו עטורים, מקצות הארץ באנו, הבאנו ביכורים"
אז לכבוד חג השבועות, אני ממליצה לכם על ספר ביכורים. זו פעם שניה בחודשים האחרונים שאני נתקלת בספר ביכורים שהוא כל כך מוצלח (הראשונה הייתה עם "ארבעה אבות") וזה כיף כל פעם מחדש.

בכל משפחה יש סודות כאלה ואחרים. יש משפחות שמצליחות להשאיר אותם מתחת לפני השטח שנים ואפילו דורות, ויש משפחות שמתישהו העניין צץ ואז נהיה בלגן גדול. האחרון הוא המקרה שלפנינו. פתק אחד קטן וסתמי לחלוטין מתגלה לגמרי במקרה והופך חיי משפחה אחת על פיה.

קראו עוד… "תעצמי עיניים / איתן חנן"

הספר הזה הגיע אלי בדיוק בזמן. אני אמא לילד נמרץ בן שש וקצת ועמדו לפני כמה ימי חופש והחששות הרגילות הנלוות אליהם – איך לשעשע את הילד בזמן הזה. לא רציתי שכל החופש יבהה כמו זומבי בטלוויזיה או לחילופין ישחק עם בן הדוד שלו ב"קלאש רויאל". שלא תבינו אותי לא נכון, אני לגמרי בעד טכנולוגיה, ואני גם חושבת שיש הרבה דברים טובים שהיא תורמת לדור הזה. יחד עם זאת, אין תחליף לקריאה בספר או למשחקים יותר מסורתיים כמו משחקי קופסא, ציור או יצירה. הכל שאלה של מינון.

קראו עוד… "רק בישראל, ספר החיפושים הגדול / רחלי שלו"

איתן (שמסתבר שהוא גיבור מספרו הקודם של אסף גברון, שלא קראתי), הנקרא בפי חבריו "תנין" הוא נהג מונית בשנות ה-40 לחייו. הוא היה מפורסם לתקופה קצרה בעברו, כששרד שלושה פיגועים בשבוע אחד. הוא גרוש ויש לו ילדה שהוא מטורף עליה. הוא מתאמן באגרוף בזמנו החופשי, כדי לנקות את הראש ודי אוהב את העבודה שלו. במיוחד הוא אוהב להתקיל בשאלות טריוויה נוסעים על שמות הרחובות שהוא מביא אותם אליהם.

קראו עוד… "שמונה עשרה מלקות / אסף גברון"

אחרי הכבדות של הספרים האחרונים הרגשתי שמגיע לי קצת חופש. חופש מהעבודה לרגל חג הפסח – קיבלתי. חצי חג הילד אצל אבא שלו – קיבלתי. אז מין הראוי שגם אקבל חופש מלחשוב יותר מידי, חופש מספרים כבדים שגורמים לי להרהר בהם הרבה וכמובן לא עלינו – חופש מדמעות.
אי לכך ובהתאם לזאת, עשיתי משהו שאני לא עושה לעיתים קרובות – קניתי ספר. ועוד רב מכר!
הקרובים אלי יודעים שאיכשהו יוצא שאני לא קוראת רבי מכר. או שאני מקבלת אותם לפני שהם נהיים כאלה, או שבכוונה אני קוראת אחרי שכל הבאזז נרגע. אני מתבאסת לעלות לאוטובוס או לחכות אצל רופא ולגלות שכולם קוראים את אותו הספר שאני קוראת. זה במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, עוד יתחיל דיון ואנשים שאני לא מכירה יתחילו לשאול את דעתי על הספר ויפריעו לזמן קריאה יקר.

קראו עוד… "לחוץ חתונה / עומר ברק"

אני אתחיל מהסוף (אולי כי אני לא באמת יודעת איפה להתחיל לדבר על הספר הזה), סיימתי את הספר הזה בשלושה ימים. זה מהר מאוד, במיוחד בהתחשב בעובדה שלא קורה בספר הזה כלום. כלומר, "כלום" במובן של עלילה מפותלת עם הרבה גיבורים וזה. לעומת זאת, בתוך ראשה של הגיבורה שלו מתרחש המון. המון. ואני מתכוונת ממש המון. ברמת החפירות. ובכל זאת – הספר נגמר בשלושה ימים. אז מה זה אומר עלי? שאני אוהבת חפירות? שכל הנשים אוהבות חפירות? אני לא בעד הכללות, אבל המוח שלנו בהחלט עובד אחרת. לרוב טוב יותר.

קראו עוד… "פתח גדול מלמטה / אסתר פלד"

איורים: טרי דנטון

טוב זה אחד הספרים המשעשעים שנתקלתי בהם לאחרונה, למבוגרים ונוער כאחד. הוא אמנם מוגדר לגילאי 9-12 אבל הטווח הרבה יותר גדול. הקראתי אותו ליורש בן השש ושנינו נקרענו מצחוק. זה הגיע למצב שאני דחפתי לסיים את הספר מרוב שנהניתי ממנו. יש בו הרבה איורים לצד הטקסט והם משולבים בכתוב בצורה ממש הומוגנית. 

קראו עוד… "13 קומות על עץ / אנדי גריפית, טרי דנטון"

איזה ספר קריפי, שאלוהים יעזור לי…
אני לא יודעת אם אפשר להגיד שזה ספר מפחיד. מה זה מפחיד בכלל? מבחינתי 'מפחיד' זה לא לדעת, חוסר שליטה על המצב ואי ידיעה של מה שהולך לקרות. מהבחינה הזו – כן, זה ספר מפחיד. ומותח. אבל לא במובן של ספר מתח קלאסי. יותר בכיוון של מותחן פסיכולוגי. ואולי זה סתם בגלל שאני לא קוראת מספיק ספרי מתח ו/או ספרים מפחידים…

קראו עוד… "אני חושבת לגמור עם זה / איאן ריד"

איזה ספר! איזה כיף היה לי בשבוע הזה (טוב, אולי קצת פחות) שהוא ליווה אותי! אמנם זה עלה לי בלא מעט שעות שינה, ואפילו כמעט תאונה קלה שהייתה לי כי קראתי בזמן הליכה ברחוב, משהו שלא קרה לי הרבה הרבה זמן.

קראו עוד… "ארבעה אבות / אמיר זיו"

אלכסנדרה פולר גרה כל חייה באפריקה. התחנה האחרונה הייתה זמביה, שם היא גרה עם המשפחה ה-לא-הכי-רגילה שלה. אלכסנדרה, או בובו כפי שכולם מכנים אותה, רגילה לחיות בצל מלחמות אזרחים, קרבות, חיילים שמדפקים על הדלת באמצע היום, מגורים בחווה בשום מקום, שרחוק מהכל בעצם. יש לה אבא שאוהב לשתות (אנגלי במקור) והוא איש לא פשוט ולא כל כך חם, יש לה אמא שיוצאת ונכנסת לשיגעון כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם ויש לה אחות, ונסה. יחד עם כל אלה, היא אוהבת את החיים שלה, את החווה והחיות. זה מה שהיא מכירה.
זו לא משפחה "רגילה" במלוא מובן המילה. נראה כאילו הם תמיד הולכים על הקצה והם אינם חיים לפי הכללים המסורתיים המקובלים בחברה. בלגן ותוהו ובוהו הוא גורם חשוב בחיים שלהם. כך יוצא שדייט בחברת פילה תוקפנית או התפרצות של מלריה, נראים כמו עיניין של מה בכך.

קראו עוד… "לעזוב לפני בוא הגשמים / אלכסנדרה פולר"