אחת הסיבות שאני אוהבת ספרים של הוצאת "תשע נשמות" (ולפניה של הוצאת "זיקית" זיכרונה לברכה), היא שמדובר במערכת יחסים לטווח קצר. מדובר כמעט תמיד בספרונים קצרים, במחירים סבירים בהחלט, שנקראים מהר, כמו פיצוחים. אתה מתחיל פרק אחד ובלי לשים לב – הופ! עברו להן שעתיים וסיימת את הספר. בניגוד כמעט מוחלט לאורך הספר, מדובר לרוב בספרים עמוקים ומרתקים.

קראו עוד… "סמוך עלי / מריו לבררו"

כשאני מסיימת ספר ותוהה מה יהיה הספר הבא שאקרא, אני תמיד אומרת לעצמי ש"עכשיו בא לי משהו קליל". קליל מבחינתי זה אומר מצחיק, משעשע, אולי רומנטי לפרקים, אולי איזה סוף טוב לרפואה…משהו כזה. ובסוף איכשהו יוצא, במודע או לא, שאני שוב מוצאת את עצמי קוראת ספר עם תוכן לא פשוט. אולי אני בכלל טיפוס דכאוני ואולי אלו פשוט החיים. מה שבטוח – כשיש ספר כזה והוא כתוב טוב, זה מרגש.

קראו עוד… "העץ של בני טורג'ה / פיליפ קלודל"

קודם כל, רק שתדעו שמדובר בעוד כמה עמודים מעבר ל-889 שמוצהרים. העמוד האחרון הממוספר הוא אכן 889, אבל אחריו באים עוד כמה עמודים ללא מספרים, ואז "תודות" והסבר על המקורות, אז קחו בחשבון 900. אבל זה בקטנה…

לפני חודשיים בערך נכנסתי לחנות ספרים כדי "להרוג זמן" פנוי שהיה לי. הספר הזה קרא לי. יש משהו בספרים עבי כרס שעושה לי את זה. קראתי את התקציר שעל הכריכה וגיליתי שכל הסיפור מתרחש בניו יורק, שזה עוד משהו שעושה לי את זה. דפדפתי וראיתי שבתוך הספר, בין הפרקים, יש קטעים שנראים כגזירי עיתונים וחלקים בפונט שונה. זה מאוד סיקרן אותי. בכל זאת יצאתי מהחנות בלי לקנות והחלטתי לברר קצת על הספר (בכל זאת, ספר כזה עולה לא מעט).
לא מצאתי כלום על הספר בשום מקום. אף אחד לא הכיר אותו (כנראה כי בדיוק יצא), אף אחד שאני מכירה לא קרא אותו ולא מצאתי עליו ביקורת בשום מקום. אנשים כנראה מפחדים ממחויבות של כל כך הרבה עמודים מסופר שהוא לא מוכר כל כך.
אז כמו שאתם מבינים, בסופו של דבר הספר אכן נרכש ונקרא מכריכה לכריכה והנה אני כאן לספר לכם עליו. אגב, גם היום, לפני שהתיישבתי לכתוב, חיפשתי ביקורות עליו ברשת ואין.

קראו עוד… "עיר בלהבות / גארת ריסק הולברג"

כשראיתי פרסומים של עם עובד על הספר הזה מאוד הסתקרנתי. אני אפילו לא יודעת למה. אני לא מכירה לעומק את יצירותיו של ראובן רובין (ואולי דווקא בגלל זה?) ועברו שנים מאז שממש קראתי ספרי עיון שקשורים באומנות. אבל  משהו בספר הזה משך אותי והיה נראה לי מעניין. אז קיבלתי אותו. ואיזה כיף זה היה!!

קראו עוד… "בד בבד, בין ציורים לאנשים / כרמלה רובין"

מכירים את המשפט "you had me at hello"  מהסרט ג'רי מגוויר? אז זה מה שקרה לי עם הספר הזה. ברגע שהתחלתי לקרוא אותו, ידעתי שאני מחזיקה ספר מיוחד ביד. ספר על אהבה. סוג של, לפחות. על אהבה הפכפכה, לא ברורה, לא קיטשית אבל גם לא לגמרי צינית.

קראו עוד… "מאוהב / אלפרד הייז"

איורים: חוליה פיליפונה-ארז

הנריק ואן אייק הוא שומר במוזיאון ואן גוך שבאמסטרדם, הוא בן 38, נשוי לאלברדינה שעובדת במסעדה ואבא ללאורה בת השבע. המשפחה גרה לא הרחק מהמוזיאון. ז'ראר בן חמש, הוא עכבר צרפתי חובב אומנות, שעוזר להנריק בעבודתו. השניים נפגשו לראשונה במשרד שבו הנריק אוכל את ארוחת העשר שלו והפכו לחברים טובים.

לשניים סדר יום קבוע שכולל סיבוב במוזיאון, שיחות על הציורים השונים (הם לא בהכרח אוהבים את אותן היצירות), ארוחת עשר ועוד שיחות על דא ועל הא.

קראו עוד… "האף של וינסנט / ישי (אישי) רון"

בשבוע הספר האחרון קניתי מעט מאוד ספרים. הסיבה די פשוטה – יש לי מלא ספרים שעדיין לא קראתי. אני מקבלת בדואר מיחצנים, מחברים, כמתנות יום הולדת ונוצר מצב שהספרייה מלאה בספרים שעדיין לא קראתי. אז בשבוע הספר האחרון החלטתי שאני לא קונה, אלא אם כן יש סיבה ממש טובה. את הכיכר פקדתי כמה פעמים ובאחת מהן הגעתי עם בן זוגי שיחייה. הוא אוהב לקרוא אבל זה לא ממש יוצא לו, הוא לא מצליח לפנות לזה זמן ואיכשהו יוצא שלפני השינה מעניינים אותו דברים אחרים או שהוא פשוט נרדם. בדרך לכיכר הוא סיפר לי על הספר הזה. זה לא ספר חדש (מ-2012 אם אני לא טועה) אבל אני לא שמעתי עליו מעולם. הוא המליץ עליו בחום ואמרתי לעצמי "יאללה, נקנה אותו". הבן זוג שיחייה תימני, הספר מתרחש ברובו בתימן והיה נראה לי שזו אחלה הזדמנות להבין קצת יותר את המקום שממנו המשפחה שלו באה. והנה אנחנו כאן.

קראו עוד… "הסנדלר מכוכבאן / ארז צדוק"

רצה הגורל ולאחרונה אני בוחרת לקרוא ספרים ממש טובים. או שפשוט שולחים לי ספרים טובים. או שאני בוחרת נכון מה לקרוא. או שפשוט התרככתי. זה בהחלט יכול להיות, זה קורה לי בדרך כלל בחודש שקודם ליומולדת…

איכשהו גם יוצא שהרבה ספרים שקראתי לאחרונה מסופרים מפי גיבור שמרגיש "שונה" באיזשהו אופן (כמו למשל בקובץ הסיפורים "המקום הכי טוב בעולם" שכתבת עליו לא מזמן). ההרגשה הזו, של להיות שונה, זה משהו שאני מאוד מזדהה איתו ותמיד מוצאת את עצמי מתחברת ל"אנדר-דוגים", גם בחיים וגם בספרות. יש איזו תחושה שתמיד נעשה להם עוול.

קראו עוד… "פיורלה / ענת משיח"

נתחיל בגילוי נאות – אני מכירה את יונתן. אנחנו מסתובבים באותם חוגים אינטרנטים הקשורים לספרים וספרות. במשך תקופה מערכת היחסים הייתה וירטואלית לגמרי והסתכמה בחברות בפייסבוק והתמוגגות מהסטטוסים המשעשעים שיונתן מעלה עם ציטוטים של הבת ההורסת שלו – אודליה. בפעם הראשונה נפגשנו במקרה בהופעה של בון ג'ובי (יונתן זיהה אותי, אני לא רואה כלום בלי משקפיים). במשך כל הזמן הזה יונתן עבד בשקט בשקט על ספר. הוא התחיל לשווק אותו קצת לפני שבוע הספר והפעם הבאה שנפגשנו הייתה כשהגעתי לשבוע הספר, כדי לפרגן ולתמוך. אה ולקבל כמובן עותק חתום.

קראו עוד… "המלך צ'ינגיס הראשון / יונתן ילון"

הספר הזה סיקרן אותי עוד בלובי הבניין שלי, בזמן שחיכיתי למעלית פתחתי את המעטפה שהגיעה אלי בדואר. מתוכה יצא הספר הזה. החזקתי אותו הפוך בטעות (או שלא?) כי האימג' על הכריכה נראה הפוך. זה עוד יקרה לי הרבה עם הספר הזה. בעצם, בכל פעם שאני אפתח לקרוא אותו. המעלית הגיעה ונכנסתי. בזמן הזה הסתכלתי על שם הסופרת – איילת צברי. שם ישראלי. תימני לא?. מעבירה דף או שניים כדי לראות מי עיצב את העטיפה. סתם עיניין אותי. ואז אני רואה "תרגמה מאנגלית: ברוריה בן ברוך". רגע, מה? מה פתאום זה מתורגם? זה נכתב במקור באנגלית?. נכנסתי הביתה והלכתי לפשפש קצת אצל דר. גוגל. איילת נולדה בארץ וכיום היא חיה בקנדה. הספר נכתב במקור באנגלית ב-2013 אם אני לא טועה, זכה בפרס, תורגם לכמה שפות והנה עכשיו, הוא גם מתורגם לעברית. אז היא חיה שם, כותבת באנגלית ספר שנקרא "המקום הכי טוב בעולם", מה זה אומר? שקנדה זה המקום הכי טוב בעולם?. מדפדפת עוד קצת. לא, היא כותבת על ישראל. אז רגע, שאני אבין – היא לא בארץ כבר 18 שנה וכותבת, באנגלית, על ישראל?! מפה לשם – הספר נכנס לי לתיק ותוך זמן קצר סיימתי אותו.

קראו עוד… "המקום הכי טוב בעולם / איילת צברי"