אני אוהבת שמחזירים אותי אחורה בזמן וכאן יש חזרה כפולה – דבר ראשון חזרה לשנות ה-60 ודבר שני חזרה לתקופת ההתבגרות. איזה כיף היה אז הא? איזה דברים באמת חשובים עיניינו אותנו? מוזיקה? המין השני? תעלולים (הנה עוד מילה שאבד עליה הקלח)? כיף לחזור אחורה בזמן, ולנסות לשחזר דברים שהרגשנו פעם, כשעוד התרגשנו מכל דבר קטן. 

קראו עוד… "מוזיקה פופולרית מויטולה / מיקאל ניאמי"

למה באמת?? למה הם בוכים?? זה בא איתם בילט-אין??

אני בהריון, צריכה ללדת עוד חודש וכמה ימים וכבר עכשיו מעסיקה אותי השאלה שמעסיקה כל אם בערך – מה עושים כשהם לא מפסיקים לבכות? זה מספיק מתסכל לראות את זה מהצד עם תינוקות של אחרים, אז כשאת בתוך זה וזה התינוק שלך על אחת כמה וכמה…

קראו עוד… "למה תינוקות בוכים? / סיון אופירי ואירית שקד"

הוצאת קינג | 374 עמודים

אין כמו רומן מארץ רחוקה, עם ניחוחות של אוכל ושל עיר אחרת כדי לעורר את בלוטות הטעם והסקרנות. תמיד כשאני נתקלת בתיאורים של ארצות רחוקות, ששונות כל כך ממה שאני מכירה, אני נשאבת לתוך הספר וקשה לי לעזוב אותו (אלא אם כן הוא כתוב גרוע ואז לא יעזור שום דבר).

לפנינו סאגה משפחתית המנחיתה אותנו באיראן שלפני המהפכה האיסלמית. עבר הרבה זמן מאז שקראתי ספר שבו יש פרקי זמן כל כך ארוכים בין פרק לפרק ובסך הכל הספר מסתכם בכעשרים שנים. 

קראו עוד… "תרנגול פרסי / פַּרִי סָנִי"

מסמרים מס' 15

כותבים שונים

תמיד כשאני מקבלת עוד גיליון של מסמרים זו בשבילי חגיגה. קודם כל חגיגה לאצבעות – הנקודות הבולטות בחלק העליון נעימות ועושות מסאז' באצבעות ואיכשהו אני מוצאת את עצמי מלטפת אותן כל הזמן, גם בזמן הקריאה. אחר כך זו חגיגה לעיניים כי מסמרים פשוט תמיד נראה טוב, חתיך הורס. הגרפיקה מוקפדת ויפה, אפילו כשהיא משתנה בין גיליון לגיליון, מישהו שם ממציא את עצמו כל פעם מחדש ותמיד תמיד יש אימג'ים וצילומים יפים. ולבסוף – חגיגת קריאה, כי בתוך כל הסיפורים, שירים, קומיקסים והשד-יודע-מה עוד, כל אחד ימצא לעצמו משהו שהוא אוהב וזה נותן מעין טעימה ליוצרים שאולי לא היינו מכירים בדרך אחרת.

קראו עוד… "מסמרים – כתב עת – גיליון בנושא סיפורי אהבה"

חם. מאוד מאוד חם. אנחנו כבר באמצע אוקטובר והקיץ הזה פשוט מסרב להסתיים. המקום האחרון שהייתי רוצה להיות בו כרגע הוא מדבר סהרה. גם שם חם. מאוד. ואין צל. ואין מזגן. מה שכן יש שם זה קומץ אנשים מאוד מאוד נחושים.

קראו עוד… "עיניים של טוארג / אלברטו וסקז – פיגרואה"

טוב, דבר ראשון חשוב להגיד שהספר ממש ממש לא "כבד" כמו שאולי יכול להשתמע מהשם שלו. הוא אפילו די קליל – הוא גם קצר יחסית, גם הפרקים קצרים, הכתיבה קולחת והסך הכל זורם וחביב.

יודא הרכבי, היסטוריון ומומחה למזרח התיכון, יוצא למסע בירושלים. הוא יוצא לחיפוש אחר אותיות עבריות כנעניות ש"נעלמו" מניירותיו. הוא הלך לישון וכשהתעורר בבוקר – הדפים היו ריקים. האותיות פשוט פרחו ונעלמו. אמנם נשמע קצת הזוי, גם ליודא עצמו, אבל זה לא מפריע לו לעלות לירושלים בתקופת הימים הנוראים – החודש הוא חודש אלול, ראש השנה, יום כיפור ובמקביל גם הרמאדן של שנת 1973.

קראו עוד… "עשרת הימים הנוראים / אהרן מגד"

אני מאוד אוהבת בעלי חיים. יש ימים שלמים שאני מבלה מול ערוץ הנשיונל ג'אוגרפיק וכל פעם מתפעלת מחדש מנפלאות עולם החי ועל כמות החיות שאנחנו בכלל לא מכירים עדיין. כל הזמן מגלים מינים וזנים חדשים ולכל אחד מהם יש התנהגויות שונות, בתי מחייה שונים ולפעמים סודות שבני האדם לא מצליחים לפענח (ואולי טוב שכך).

קראו עוד… "מאוזן הים ועד תרנגולת הבית / ג'פרי מוסאייף מאסון"

היה לי ממש קשה לשבת ולכתוב על הספר הזה, אולי כי בעצמי לא ממש הבנתי את הסיפור. אולי אין סיפור, אלא תיעוד של תקופה. ככה זה הרגיש לי בכל אופן… אין ספק שהכתיבה מצוינת ועברה לי בצורה טובה התקופה של שנות ה-60 בארה"ב, במיוחד בניו יורק ואת זה אני מאוד אוהבת. אבל מה שקרה זה שאחרי שגמרתי להתלהב מהאופנה שמתועדת בספר ומהתקופתיות שאלתי את עצמי – "על מה הספר הזה?" ואין לי ממש תשובה…

קראו עוד… "סיגריות / הרי מתיוס"

במסגרת המגמה המתנפחת שלי, שוטטתי לי ברשת וחיפשתי ספרים בנושא התנפחות. קרי, הריון. בתוך כל ספרי העיון וההדרכה למיניהם קפץ לי לעין ספר בשם "הריון עם פפיון". השם היה נשמע לי מוכר והשם של הכותבת היה עוד יותר מוכר. פישפוש קל בזכרוני (תאמינו לי, אחרי חודש חמישי זה נהיה ממש קשה) נזכרתי ששמרית למדה איתי בתיכון ואפילו עבדנו יחד כמה חודשים לפני כמה וכמה שנים (ואנחנו אפילו חולקות את אותו תאריך לידה). חיש מהר יצרתי קשר ושמתי ידי על הספרון החמוד הזה.

קראו עוד… "הריון עם פפיון / שמרית הילל"

אני אפילו לא יודעת איך להתחיל לכתוב על הספר הזה כי אני מרגישה שאני לא יכולה להתייחס אליו כספר רגיל. ברגע שאני מבינה שמשהו שאני קוראת הוא סיפור אמיתי אני כבר הופכת להיות משוחדת, אין לי שליטה על זה וזה נראה לי הגיוני ומובן. במיוחד כשמדובר על סיפור של התמודדות עם קשיים ועם מחלה מסויימת, אלו דברים שתמיד "מכניסים אותי לפרופורציה" וגורמים לי לראות את הספר באור חיובי ושנקודת הפתיחה שלו תהיה יותר טובה. אז זה בעצם סוג של גילוי נאות מבחינתי – אני מראש מודה שאני מעריכה את הספר יותר בגלל שהוא סיפור אמיתי, ועוד אחד לא פשוט בכלל. רק שתדעו. ועכשיו אני יכולה לספר לכם עליו:

קראו עוד… "בונה ארמונות בכפית / איריס ערד"