קובץ הסיפורים הזה כבר יצא בעבר בשם "מונולוגים", יחד עם עוד כמה סיפורים (16 במספר) ועכשיו הוא מובא לכם בתרגום חדש מיידיש של דן מירון, שגם הוסיף אחרית דבר. לפי מה שהבנתי ממה שכתב דן מירון המטרה הייתה להראות ששלום עליכם לא כותב רק קומדיות משעשעות אלא גם יש בסיפוריו יסוד של זעם, ייאוש ותסכול. האמת שאפשר היה להרגיש את זה גם בלי שינוי השם, יש מקומות שבהם נראה הכותב ממש כועס.

קראו עוד… "סיפורי זעם / שלום עליכם"

מסמרים מס' 14

כותבים שונים

הפעם האחרונה שקראתי את ביאליק הייתה בתיכון או בחטיבה, ככה שגם עכשיו הגעתי לטקסט הזה עם הזיכרון של "משהו שהכריחו אותי לקרוא". הנובלה הפותחת את הגיליון הפעם, שבהשראתה נוצרו כמעט כל הסיפורים והדימויים היא "מאחורי הגדר" של חיים נחמן ביאליק, שנכתבה ב-1909, ערב ביקורו הראשון בארץ ישראל. אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שלקח לי כל כך הרבה זמן לקרוא סיפור של 50 עמודים לערך (אולי בתיכון?). השפה הייתה לי מאוד מאוד קשה. לא הכרתי חלק גדול מהמילים (הידעתם ש"חררות" הן עוגיות??) ומזל שפרושן הובא כהערות בתחתית העמוד. על אף שמצאתי את עצמי ממש נאבקת עם הסיפור מאוד נהנתי ממנו. זהו סיפור מקסים ונוגע ללב על חברות כמעט בלתי אפשרית הנרקמת בין שני ילדים, משני צידי הגדר, משני צידי המתרס, משני צידי הדתות, ילדים לשתי משפחות שלא מסתדרות (בלשון המעטה) ביניהן. ועל כן, אסורה כמובן החברות הזו.

קראו עוד… "מסמרים – כתב עת – גיליון בסימן ביאליק"

 טוב, אין ספק שזה ספר טוב ולמי שאוהב ספרות רוסית צפויה הנאה צרופה. אני? אני עדיין לא יודעת איך אני עם הסוג הזה של הספרות. גם עם נבוקוב (שאני מודה שנכון לעכשיו קראתי רק ספר אחד שלו) היו לי אי-אלו בעיות. אני לא יודעת לשים עליהן את האצבע ולכן זה נראה לי לא הוגן בכלל לציין את זה אבל זו הסקירה שלי ואני מרגישה חובה לשתף שלא לגמרי התחברתי לספר הזה.

הספר מחולק לכמה חלקים- תחילה יש פתח דבר מעניין של המתרגמת סיון בסקין, שעל פי הכריכה האחורית היא "משוררת שנכבשה בקסמיו של דובלטוב עוד בנעוריה". בפתח הדבר היא מסבירה למה ומביאה הרבה רקע היסטורי מעניין, שמוסיף להבנה של הסיפורים. לאחר מכן יש את שני הרומנים – השמורה ו-המזוודה ובסוף הערות ביוגרפיות על דובלטוב עצמו כמובן.

קראו עוד… "המזוודה / סרגיי דובלטוב"

ביום שבת האחרון הייתי בשבוע הספר. כשעמדתי בדוכן של ידיעות ספרים המוכרת רצתה להמליץ למישהי שעמדה לידי על הספר הזה ואמרה – "אל תיתני לשם הספר להטעות אותך, אין שום קשר", ואני, שבאותם ימים הייתי לקראת סיום הספר שאלתי את עצמי – למה נותנים לאנשים שלא קראו את הספר להמליץ עליו??? הספר, כשמו כן הוא – ספר על מלחמה. נכון, זה לא ספר מלחמה רגיל, זה לא ספר היסטורי, זה לא ספר עם עובדות, תאריכים ומהלכים. זה ספר על האנשים שמאחורי המלחמה, על האנשים שבתוך המלחמה ועל האנשים שנשארו אחרי המלחמה ובעיקר על מה שנשאר מהאנשים אחרי המלחמה…

זה הספר הראשון של קניוק שאני קוראת ואני בטוחה שלא האחרון. יש לו יכולת מדהימה בכתיבה. משפטים שלמים שאמרתי "וואו" בסופם. איזו שפה! איזו התנסחות! אני אוהבת את העובדה שהוא כותב משהו ואז מטיל בזה ספק – רגע, זה קרה או לא? אני לא בטוח, זה היה כך או כך? – יש בזה משהו מאוד אנושי ואישי. כאילו זה ברור שהוא לא זוכר הכל ולא מנסה לייפות כלום כי זה בעצם ספר על זיכרון והזיכרון לפעמים בוגד בנו. עוד משהו שעושה את זה מאוד אישי, מבחינתי לפחות, זה שהכתיבה היא מאוד אסוציאטיבית. הוא קופץ מנושא לנושא ומתקופה לתקופה.

קראו עוד… "תש"ח / יורם קניוק"

 סיימתי את הספר בשלושה ימים וזה מעיד עליו כמה דברים – הראשון, שהוא קליל-קליל, השני שהשפה מובנת וקולחת והשלישי שהוא פשוט ספר לא רע.

שירה היא הבכורה במשפחת הרץ, יש לה אח צעיר בשם איתי, אבא שהוא פרופסור לפיזיקה ואמא פולניה שחבל-על-הזמן. הרבה דברים, מאוד כבדים ומשמעותיים קורים בזמן קצר – אביה ואחיה נפצעים בפיגוע בבית קפה, מה ששולח את אביה לבית לוינשטיין עם קטיעה של כמה אצבעות בכף הרגל ומשאיר את איתי עם פגיעת ראש כתוצאה מרסיסים שפגעו במצחו. אם זה לא מספיק בשביל להכביד על המשפחה, מתגלה גם סרטן בשלב די מתקדם אצל אימה. בתוך כל זה שירה מנסה למצוא את עצמה ואת השקט הנפשי שלה. היא מכירה את עמיחי, כירורג מצטיין, הם מתחתנים, אבל גם שם לא הכל מלא בשושנים ושירה נאלצת להתמודד עם הריון חדש ומשברים בזוגיות. נוסיף על כך זה (כאילו שגם זה לא מספיק) את העובדה הפשוטה שבעקבות הפגיעה של איתי בראשו הוא נהיה בחור היפר-אקטיבי בטירוף וכבר לא יהיה ה"גאון" שאביו חשב שיהיה והשניים רבים בכל דקה פנויה של היום. שירה עצמה היא דוקטורנטית לאלגברה (למה שמישהו ירצה לעשות דבר כזה לעצמו?) שגם זה לבד מספק הרבה לחצים. עכשיו, אחרי שכתבתי את כל זה אני צריכה לנוח ולקחת נשימה. נשמע קשה נכון? איכשהו טלי וישנה לא גורמת לכל זה להיות קשה…

קראו עוד… "חשבתי על זה הרבה / טלי וישנה"

נתחיל מהפרטים היבשים – השנים הן שנות ה-70 במדינת ישראל. ביולי 1973 נמצאת גופת נערה בת 18, העונה לשם טליה רבינוב, בחולות קיסריה. לצוות החקירה מצורף אחד, רפ"ק רם דינור, כוכב עולה בשמי המשטרה, קצין חקירות מוערך שכולם היו רוצים לעבוד איתו. אני לא יודעת למה הגדירו את הספר הזה "ספר מתח" – כל ספר שמתחיל בגופה ובחקירה אוטומטית הופך לספר מתח? כל סיפור הגופה וההתחקות אחר רגעיה האחרונים של טליה רבינוב הוא בעצם סוג של תפאורה. כל החקירה הזו היא כלי בידי רפ"ק רם דינור להתחקות אחר עברו שלו, אחר רגעיו האחרונים שלו…

קראו עוד… "בַּחוֹל / אַגוּר שיף"

ארתור הוא ארתור קונן דויל, רופא עיניים שבזמן ההמתנה למטופלים החל לכתוב סיפורים קצרים, יצר לשמחת כולנו את שרלוק הולמס והפך לאחד הסופרים המפורסמים ביותר בדורו. ג'ורג' הוא ג'ורג' אידלגי, עורך דין קצת משונה ומתבודד, הודי במוצאו (למרות שמעולם לא היה בהודו), בן לכומר ולאם סקוטית.

החלק הראשון מתאר את שנות ילדותם של ארתור וג'ורג'. ארתור הגדל באדינבורו וג'ורג' במחוז סטאפורדשר. ארתור קשור לאימו קשר הדוק וכל חייו מכוונים לעזור לה בעתיד ולתת לה את החיים שאביו השיכור לא יכל לתת לה. הוא כמובן הופך לילד פופולרי וספורטאי מצטיין, בהמשך לרופא (מצטיין קצת פחות) ובסופו של דבר לאביו של שרלוק הולמס וזוכה לתהילת עולם ולתואר "סר" בעקבות כך. וג'ורג'? ג'ורג' הוא כאמור בן לכומר אידלג'י, שלמרות נצרותו, לעד יזכרו לו את מוצאו ההודי.