מה אפשר להגיד על הספר הזה שלא נאמר כבר? אני חושבת שכל השבחים האפשריים הורעפו עליו. ובצדק. מי ששכנע אותי לקרוא אותו עכשיו (תודה מורי!) אמר שאחרי שאני אסיים לקרוא אני לא אבין איך זה שלא קראתי אותו עד עכשיו והוא צדק.

קראו עוד… "כל החיים לפניו / אמיל אז'אר"

טוב, זה אולי אחד הספרים הכי חמודים שקראתי בזמן האחרון!

הספר מתאר שנה בחייו של גנן, החל מחודש ינואר, שבו הגנן "מגדל בעיקר את מזג האויר" ומסתיים בחודש דצמבר. בין לבין יש רשמים על זרעים, על עונות השנה ועוד עיניינים שמעסיקים גננים באשר הם. אין עלילה. זה ספר שכולו רשמים מהגינה על סוגי הפרחים, השיחים, העצים, שיטות השקיה ודישון. זה אולי נשמע לכם כמו איזה "מדריך לגנן", או משהו יבש כזה אבל אני יכולה להבטיח לכם שאין דבר יותר רחוק מזה.

קראו עוד… "שנת הגנן / קארל צ`אפק"

אני לא יודעת מה יותר גרוע – זה שלא אהבתי את הספר או זה שאני לא יודעת למה…

הסיפור הוא על איב ינסן, סוג של ילד פלא שהתחבר למתמטיקה אחרי שהוריו הרחיקו אותו בילדותו מהאהבה האמיתית שלו – בניית ערים ובנייה באופן כללי. זוהי בעצם ביוגרפיה בדיונית של איב שמתחילה בשנות השבעים בהונגריה, מולדתו של איב ומסתיימת אי שם בשנת 2048 בעיר עתידנית.

קראו עוד… "הקיסרים חולמים / דוד טרבאי"

ג'ון ריבוס הוא בלש במשטרת אדינבורו. כמו הרבה בלשים אחרים הוא מעשן, שותה, בעל עבר צבאי לוט בערפל, גרוש מאישתו ולא טיפוס חברתי במיוחד. זה גורם לי לחשוב – מתי כבר יהיה סופר שיכתוב על בלש שלבוש טוב, שכולם אוהבים אותו, שאין לו בעיות בחיים? למה תמיד כל הבלשים צריכים להיות כאלה דפוקים?!

קראו עוד… "חבלים וצלבים / איאן רנקין"

ארמון הפרעושים הוא "ארמון בונבון", אשר נבנה על ידי מהגר רוסי על חורבותיהם של בתי קברות באיסטנבול (כמו גם חלק גדול מהעיר). תהילת העבר של הארמון עברה הלכה לה, והיום הוא עומד מוזנח, מוכה פרעושים וחרקים נוספים אחרים. לאורך כל הספר מתואר ריח הזבל העומד באויר. שקיות זבל נערמות מחוץ לביניין וכל הדירות סובלות מהריח, אך אף אחד מהדיירים לא מצליח לגרום לכך שאנשים פשוט יפסיקו לזרוק שם את האשפה שלהם. אותם "דיירים" הם בעצם תושבי עשר הדירות בביניין, כל אחד יותר ציורי מהשני. יש זוג ספרים שהם אחים, סטודנט לרפואה וכלבו, המספר עצמו, ועוד כהנה וכהנה. סיפור המסגרת של הספר הוא תעלומת שקיות האשפה הגנובות שמטרידה את כל הדיירים, כל פרק מובא מנקודת מבטו של דייר אחר וכך לאט-לאט הכל מתבהר. האמת היא שהעלילה לא כזו משנה, הדמויות הן הן העיניין בספר הזה. גם השמות שלהן משעשעים (ג'אמל וג'לאל, משפחת יצר-להט וכו') וגם מרמזים על הדמויות עצמן – המאהבת הכחולה, מאדם דודה וטז'ינה היגיינה.

קראו עוד… "ארמון הפרעושים / אליף שאפק"

משפחת ליטווינוף היא משפחה עם הרבה אמונות, אפשר גם להגיד – הרבה אי-אמונות.

אודרי וג'ואל נשואים ולהם שלושה ילדים – קרלה, רוזה ולני המאומץ. אימו של לני יושבת בכלא על שוד מזוין ועצם האימוץ שלו היה ניסיון של ג'ואל להוכיח שאפשר לקחת ילד קטן ולעצב אותו כמו שאתה רוצה (זה לא הלך לו מי-יודע-מה). ג'ואל הוא עורך דין מצליח מאוד, שידוע בחיבתו לכל מיני כאלה שאף אחד לא מוכן לייצג – מוסלמים, ראפרים ושאר ירקות. את כולם הוא מחבק, בכולם הוא מאמין.

קראו עוד… "המאמינים / זואי הלר"

המילים מודרניזם ופוסט-מודרניזם קפצו לי לעין מהכריכה האחורית וישר גרמו לי רתיעה מסוימת. במצב אחר, למשל אם הייתי בחנות ספרים, הייתי מניחה חזרה את הספר במקום ועוברת הלאה. מזל גדול שאני צריכה לכתוב סקירות לפעמים (רק לפעמים) וככה יוצא לי להתוודא לספרים כאלה, שסיכוי גדול שלא הייתי קוראת אותם אחרת. אני לא אוהבת שמפוצצים עם מילים גדולות על הכריכה, גם כי לא תמיד יש לי מושג על מה הם מדברים בכלל וגם כי זה מכניס אלמנט קצת פלצני לכל העסק… בכל אופן, למי שלא הבין – מאוד מאוד אהבתי את הספר.

קראו עוד… "ערפל / מיגל דה אונמונו"

מסמרים מס' 13

כותבים שונים

מסמרים הינו כתב עת היוצא אחת לשלושה חודשים בהוצאה פרטית. הוא מאגד בתוכו סיפורים קצרים, צילומים, שירים, קומיקסים וציורים. כל פעם בנושא אחר (בסופו של כל גיליון כתוב מה יהיה הנושא הבא).

הגיליון ה-13 במספר הוא בנושא "ניסיון".

המילה ניסיון היא מילה מאוד רחבה ויש הרבה דברים שיכולים להיכלל בה. אני חושבת שיהיה יותר קל להגיד שזה גיליון בנושא "התנסות".

קראו עוד… "מסמרים – כתב עת – גיליון בנושא ניסיון"

אלמנטרי, ווטסון ידידי.

רק בשנות השלושים לחיי אני קוראת לראשונה את סיפוריו של שרלוק הולמס. אחי הוא מעריץ גדול ואיכשהו אף פעם לא בער לי לקרוא את זה בצעירותי. ואז עברו השנים והיה נראה לי שזה לא אקטואלי, מיושן משהו. ואז קיבלתי (יותר נכון ביקשתי) את הספר לסקירה מ"תפוז".

קראו עוד… "שרלוק הולמס – כל הסיפורים, כרך א' / ארתור קונן דויל"